ראה תגובה מספר 1.

לכל המתלוננים על חוסר שקיפות באוניברסיטאות, כולל כותב המאמר שמצטט את מבקר המדינה: 1. זה כחמש שנים בכל האוניברסיטאות עברו, בכפיה, כתוצאה מדרישות האוצר והממשלה, ובעזרת שוט קיצוצי התקציב, למבנה ניהולי שהוציא מידי הסגל האקדמי את ניהול האוניברסיטאות והעבירו לידי וועדים מנהלים שבהם ייצוג הסגל האקדמי הופחת בצורה דרסטית לטובת "נציגי ציבור". נציגי ציבור אלה הם ברובם נציגי פוליטיקאים ובעלי הון, פקידי אוצר לשעבר ודומיהם. כל זה נעשה בטענת העדר שקיפות, שימוש בלתי מבוקר בכספי ציבור, מנהל תקין, וכל הדיבורים היפים שנשמעים גם כאן. אז כדאי לשים לב לעובדה הפעוטה שאת כל הטענות שמועלות כאן כבר אי אפשר להפיל על "הפרופסורים המרושעים והבטלנים" (וכמובן שיש, היו וגם תמיד יהיו כמה כאלה). את כל הטענות האלה נא להפנות אל הממשלה והאוצר. זו השיטה שהם כפו והם ממשיכים להעמיק את השימוש בה וזורים חול בעיני כל הציבור, כאילו הדבר נעשה מתוך דאגה לאן הולך הכסף. 2. חלק ניכר מהביקורת שנשמעה כאן על הליכי קידום, על כספים שמוצאים למטרות לא רצויות, תגובות של זלזול שהועלו כאן בחשיבות המחקר בתחומי מדעי הרוח והחברה או בציבור גדול של מרצים וחוקרים שאינם תורמים, כביכול , המנטרה הקבועה על מספר שעות ההוראה של מרצים ועל אי נחיצות המחקרים שהם עושים בשאר הזמן -- מעידים על הבעיה העיקרית שמאחורי הדרישה הפופוליסטית לניהול תקין ושקוף, כביכול: בעיית אי ההבנה העמוקה של דרך עבודתה של מערכת אקדמית, אי הבנה שמאפשרת לפקידי האוצר ופוליטיקאים אינטרסנטיים למכור לכולם את האג'נדה שלהם במעטפת של דאגה לשקיפות ותקינות. אך מה אפשר לעשות, לא כל מערכת דומה לכל מערכת אחרת, ולכן יש דבר כזה שנקרא "מומחיות בתחום מסוים" שאותה יש לרכוש, לא נולדים אתה וגם לא קונים אותה בכסף, גם לא מי שהוא טייקון גדול. מערכת ההשכלה הגבוהה איננה מושלמת ויש הרבה מה לתקן בה, אך מי שצריך לעשות את התיקונים הם אלו שבאמת מופקדים מטעם הציבור על ניהולה, באמצעות חוקי המדינה (מל"ג וות"ת), מהטעם שהם מכירים את המערכת הזו מבפנים ומחויבים אליה, הם ועמיתיהם שבחרו בהם, וכן אנשי הסגל ותלמידי המחקר בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה שיהיו אנשי סגל, אם תיפסק סוף-סוף ההרעבה המתוכננת של המערכת בידי הממשלה. חשוב להבין כי אוניברסיטה מבוססת על תלות מצד אחד ועצמאות מצד שני בין תחומי ידע מאד שונים מבחינת תרבות המחקר והפרסום בהם ולמרות השונות -- המגוון הזה הוא סם החיים של אוניברסיטה משמעותית. חיסלתם את החלקים ה"לא רווחיים" ומהר מאד ילכו בעקבותיהם גם החלקים "הרווחיים". המדעים היישומיים לא היו באים לעולם וגם לא ימשיכו להתקיים בלי התשתית של מחקר בתחומי מדעי הרוח, החברה והתיאוריה של המדעים המדויקים (תחומים שגם הם לא במיוחד רווחיים למרות השתייכותם למדעים המדויקים). שאלת הרווחיות של תחומי ידע ומחקר, לא רק שהיא זרה לחלוטין לשיקולי הערכה והתמחות, היא מסוכנת להם. גם סוגיית השיפוט וההערכה של חוקרים למטרות קידום בידי מומחים מאותו תחום -- שכמובן דרוש שתיעשה תוך קיום איזונים ובקרה ויש הרבה מה לשפר בכך -- אולם אין עדיין שיטה מקצועית טובה מזו. ולבסוף, ולמען הסר ספק, יש בלי סוף מה לתקן במערכת האקדמית. אך מי שקונה את הקריאה הנבובה של שקיפות והליכים תקינים ורוצה להפקיד את הפיקוח על המערכת הזו בידי הגופים שהאוצר מנסה שוב ושוב להעביר אליהם את הפיקוח ולהשליטם על הכוונת חלוקת התקציבים בין האוניברסיטאות ובין תחומי המחקר והחוקרים בתוך האוניברסיטאות -- פשוט לא מבין במה מדובר. לתת בידי הממשלה והאוצר את הפיקוח הזה משול למינויו של דרקולה למנהל בנק הדם! והתוצאות כבר לגמרי נראות לעין. כאמור, כל התלונות והביקורות שעלו כאן צריכות להיות מונחות לפתחן של הממשלות בעשר השנים האחרונות, אשר שינו (לא מדובר בתכנית עתידית) את ניהול האוניברסיטאות ולפתחם של הוועדים המנהלים המכהנים באוניברסיטאות לפחות בחמש השנים האחרונות. ואת כל זה רצוי לעשות לפני שיהיה מאוחר מדי!

אני עשיתי מסלול של תואר ראשון שני ושלישי במדעי החיים באוניברסיטת ת"א. סיימתי דוקטורט לפני שנתיים ובתור אחד שגם בא מהמסלול וגם יצא לשוק האזרחי, אני יכול לציין מספר בעיות עיקריות: 1. שכר הדוקטורנטים - המלגות שמקבלים דוקטורנטים בארץ הן בדיחה. איך יכולים אנשים בני 27-35, שרובם גם מקימים בזמן הדוקטורט משפחה וילדים, להתקיים עם מלגה עלובה של פחות מ- 6000 שקל לחודש. אלו אנשים שצריכים לשלם משכנתא, מטפלת לילד, גנים וכו'. חבריהם, בגיל הזה כבר עובדים בעבודה מבוססת, מרויחים הרבה יותר בעוד שהדוקטורנטים לא יודעים איפה יהיו בעוד כמה שנים כשיסיימו את התואר. 2. תעשיית הביוטק - קשה מאוד למצוא עבודה בתחום כשרוצים לצאת לשוק הפרטי. לרוב המשרות אתה over-qualified ולאלו שאתה יכול להתאים, אומרים לך שאין לך נסיון בתעשייה. איך יהיה לי נסיון בתעשייה אם עכשיו יצאתי מעשר שנים באוניברסיטה. לכן מה שקורה הוא שהתעשייה היא חוג סגור שמקבלת בעיקר אנשים שכבר נמצאים בתוכה בשיטת חבר מביא חבר. לא מפרסמים כמעט מודעות דרושים בתחום ואם מישהו מחפש, אז אלו שעובדים בחברה דואגים להביא חבר שלהם כך שהמשרה נסגרת במהירות. מה שקורה זה שאנשים בורחים לארה"ב לעשות פוסט דוקטורט ואז נשארים שם או שמתפשרים, כמוני, מוצאים עבודה שהיא לווא דווקא מה שרצו ומרוויחים סכומים שהם בזיון למי שלמד 10 שנים באוניברסיטה. אני מסתכל על חברים שלי שלמדו מחשבים 3 שנים והם כבר הרבה שנים עובדים, מרוויחים הרבה, יש להם כבר ותק ואילו אני וחברים שלי אחרים שעשו כמוני דוקטורט מחפשים את עצמם בגילאים שכבר מתקרבים ל- 40, מרויחים סכומים מגוכחים ולא יודעים מה יהיה עוד שנה. בקיצור, מדעים זה המקצוע הכי לא מתגמל שקיים !

אני מסכים כמעט עם כל מילה במאמר. ברצוני לציין בעיה שלי אישית מאוד מפריעה- כמי שעומד להתחיל תואר שני מאוד מפריע לי התנאים הממש עלובים שמקבלים מסטרנטים ודוקטורנטים בארץ. זה לא נשמע לי הגיוני שמסטרנטים (תואר שני), שאת מרבית זמנם משקיעים בעבודה במעבדה של האוניברסיטה, מקבלים שכר (מלגה) של פחות (ולעיתים הרבה פחות) משכר מינימום. כנ"ל לגבי דוקטורנטים (אם כי אני לא סגור כמה הם מקבלים, אבל אני בטוח שזה מעט מדי). אני לא מבין איך זה לא מפריע לכל הדוקטורים והפרופסורים שפעם גם כן היו מסטרנטים ודוקטורנטים.

As a "fresh" sciensit, one who just graduate with a bachelor degree less than three months ago (!), I am earning in the US very close to what a post-doc makes in Israel. I am working for an american university, and if I ignored all the benefits that come with the job (retirement plan, 5 weeks paid vacation, etc), it would still not be worth it to come back to Israel right now, as there I would probably not be able to afford rent even. It's a shame that the best minds must stay abroad to make a living.

שקיפות זה טוב, קביעות זה לא טוב, העלאת שכר זה טוב, תנאים מיוחדים זה לא טוב, תקציב ממשלתי למחקר זה טוב, תרומות מהתעשיה זה פתח לשחיתות אולי אם המשא והמתן יהיה שקוף (מו"מ בבלוג -זה לא סטארט אפ ?) הציבור יצא מורווח באמת.

לפעמים אני תוהה מדוע המדע לא גילה הרבה דברים למשל ברפואה לא פעם שמעתי הערה כמו אפילו שפעת הם לא יודעים מה זה ומה הטיפול בה שלא לדבר על מחלות קשות יותר אז אפה כל המדע של מאות שנים? מדוע דברים לא זזים שם תכלס אני דוקה כן מחזיקה מהמדע שיאיר את עינינו במיוחד בתחום הרפואה שאיכות חיים נגזרת ממנה כמובן אם יגלו אך מגיעים המחלות ידעו גם אך לטפל בם ולא סתם אקומול או אנטביוטיקה הגיע הזמן לקבל תוצאות מועילות מכל שנות המחקר הרבות כנראה אם כך שהכתבה עונה על השאלה הזו

אתה מניח שמה שפרטי "יעיל". אולי זה נכון במקרה הכללי, אבל - אין להנחה הזאת שום ביסוס, במקרה האקדמי. האמת היא שפרינסטון, ייל והארוורד הן בורות שומן ללא תחתית - יעילות היא מהן והלאה. את המחיר משלמים הסטודנטים שלומדים בהן וזה מחיר גבוה מאוד - בערך 50000$ לשנה. הרמה האקדמית שלהן בייחוד בשנים האחרונות אינה גבוהה בצורה משמעותית ממוסדות אקדמיים אחרים בארה"ב. יש אפילו כמה סטייטים טובים, כמו UCLA לדוגמא - שמוציאים בשנים האחרונות בוגרים, ברמה לא פחות גבוהה. בכלל, אם אתה מחפש מוסד שבאמת מוציא מדענים עם שם עולמי שזוכים בפרסים - אז בשנים האחרונות יש רק אחד כזה בארה"ב וזה MIT.

מה יהיה פה בלי האקדמיה? בלי אנשי האקדמיה? מה שקשה למקבלי ההכלטות להבין הוא שגם האקדמאים נלחמים את מלחמת ההשרדות של מדינת ישראל ולא רק הצבא. מה היא מדינה אם אין בה התפתחות?

הציבור והאוצר רוצים לדעת על מה הולך הכסף? על מה אני משלם ? האם כשאתה רוכש דירה או מכונית אתה תסכים שמישהו ימכור לך אבל בלי לראות את הנכס? תפתחו את הספרים, תראו לנו כמה אתם מרוויחים , תתיעלו למען ה', - כמובן שאם הייתם פרטיים - לא היתה לנו בעיה - אז מחיר החינוך היה בשמיים ואתם הייתם יעילים כמו האוניברסיטאות הפרטיות בחו"ל פרינסטון ייל והארוורד !

מי שמאד מוצלח מצד אחד ומצד שנירוצה לקבל את המשכורת המקסימלית עבור כישוריו האקדמיים ושום דבר אחר לא חשוב לו, ל-א י-ש-א-ר בישראל ולא יעזור כלום. זה נכון לכל מקצוע כמעט. הבכי של מי שאומר "בחו"ל אני מקבל הרבה יותר כסף" לא עושה לי כלום ולא מרגש אותי. דרך אגב הפרופסורים ש"עושים טובה" ונשארים בארץ, אבל מבוקשים בחו"ל, שוהים ממילא כחצי מזמנם בחו"ל ומקבלים שכר יפה. מצד שני, אם כבר יש יחס משפיל וקשה מלווה במשכורת רעב זהו היחס לדוקטורנטים, לפוסט דוקטורנטים ולמרצים המתחילים. הצורה בה הפרופסורים המאד נכבדים ונאצלים מנצלים את הצעירים מהם מזכירה מאד את פלוגת ה"ותיקים" והצעירים בחטיבת חי"ר. אז לא יעזור בכי ונהי - קודם כל תסכימו לפיקוח מלא על השכר וההתנהלות הכספית, שפרו מהותית את היחס לעתודות הצעירות של האקדמיה, ואז יהיה מה לדבר על תוספת תקציב ושכר לבכירים.

הבעיה מתחילה ונגמרת ביחס אלינו! אף אחד באוניברסיטאות לא שם על הסטודנטים, אנחנו לא מקבלים יחס מינימאלי ובטח שלא תנאים ללימודים. פלא שאף אחד לא רוצה להישאר בארץ?

אני רוצה שהם יחיו כפי שהם מלמדים את הסטודנטים: בשקיפות. שלא יסתירו את שכרם.

חבל שאתה לא מזכיר בכתבה את המכללות. המכללות בארץ מאפשרות להרבה ישראלים לקבל תואר ראשון ושני ולהרבה חברי סגל למצא עבודה ולא לבזבז את הזמן באוניברסיטה. חלק מהמכללות תומכות במחקר בשנים האחרונות ומשקיעות הרבה כסף בתחום זה. ובואו לא נשכח שיש גם מכללות פרטיות שמצליחות להתנהל ללא תמיכה ממשלתית, לשלם שכר הוגן לחברי הסגל ולתת תואר מכובד לסטודנטים.

אמנם, האוניברסיטאות אכן לא מעניקות הרבה הטבות למרצים, אבל מי שכבר נכלל לאלה שיש להם קביעות מנצלים את זה בלי בושה. לעומתם, תראו כמה אנשים מוכשרים מחכים לתורם לקבל קביעות ועובדים כשהמיוחסים בין המרצים דווקא שובתים. אותי זה מקומם. הייתי בכיף שוללת קביעות מכמה מן המרצים כדי לנער אותם קצת.

את הדוקטורט שלי אני עושה באחת מהאוניברסיטאות המובילות בעולם ואני בכלל לא חושב על כיוון של חזרה לישראל. למה לי? היחס משפיל, ההתקדמות איטית, ומעל הכל השכר זבל.

הבלאגן ששורר באוניברסיטאות, הכספים שזורמים לאן שלא צריך, קשיחות ההסכמים והעדפת המקורבים יוצרים מצב של חוסר אפשרות לנהל, ומכאן: חוסר אפשרות לתקן, לשפר, ליצור העדפות, להגמיש תנאים. לצערי האוניברסיטאות מתנהגות כגילדה סגורה, המכוונת לשיפור תנאי בכיריה, ולא מספיק כמענה לצרכים התרבותיים, מדעיים וכלכלים של החברה בה הן פועלות. חשיפת תלושי שכר היא האבן הראשונה בלבד בסכר: משייחשפו תנאי השכר (ואפילו אסתרון וידידיו הפרופסורים עשויים להיות מופתעים מהנתונים) תתברר לטובת מי עובדת המערכת. מה שכבר ברור, הוא שבעוד טובת המערכת בגרונם, פעלו המרצים הבכירים כדי לעשוק את המרצים הזוטרים, שכן ההטבות המפליגות שקיבלו כתוצאה מן השביתה האחרונה לא באו כלל לידי ביטוי בצרורם הנקוב של האחרונים. האם אין זו גדיעת העתיד על ידי ועד עובדים כוחני? האם הנהלה מקצועית, שטובת האוניברסיטה לנגד עיניה, היתה משתפת פעולה עם תוצאה שכזו? ובמשתמע, האם ההנהלות הקיימות של האוניברסיטאות - ראויות?

ההתמקדות בעובדה שהם היו יכולים לעשות קריירה בחו"ל אבל העדיפו לעבוד בארץ ממש מרתיחה אותי. מי ביקש מהם לעבוד בארץ? למי הם עושים טובה שהם בארץ? התשובה- רק לעצמם. אני בטוח שהם נימצאים בארץ לא מתוך "ציונות",אלא משום שזה כדאי להם. אף אחד לא צריך להגיד להם תודה שהם בארץ. מצידי הם יכולים לעבוד בכל מקום בו ירצו. מישהו הכריח אותם לעבוד בארץ? את מישהו זה בכלל מעניין אם הם עובדים בארץ? אם לא הם- אז יבואו מדענים אחרים. אז אל תנופפו בעובדה הזו, כי היא באמת לא משנה כלום לאף אחד.

אגב, קופקסון: טבע היא בעיקרה חברה העוסקת בייצור ושיווק תרופות גנריות. הקופקסון הוא היחיד שפותח בישראל, קרי, לא תרופה גנרית. ממה ששמעתי הערך שלו לחולים בטרשת נפוצה הוא בין אפס עד מזערי !

בהחלט חייבת להיות שקיפות מלאה, אולם בלי ה"הטבות" אשר אותן נותנים בחו"ל (והרבה..) ספק אם יצמח כאן דור חדש של חוקרים אשר ישארו כאן.

ראינו לאחרונה אבטיח שתוכו לבן צהוב . ממש מגעיל . ברור שמדובר בתוצר של הנדסה גנטית . וברור שזה נשאר על המדף ולא קנו . וזו רק דוגמא אחת . מה גם שהדעות חלוקות לגבי ההשלכות הבריאותיות של כל הנושא .

למעשה מערכת הביטחון עושקת את תקציב המדינה ומותירה אדמה חרוכה בחינוך באקדמיה בבריאות בביטחון פנים בתרבות ובכל פינה במדינה. מלבד החרדים והמתנחלים שיודעים איך לסחוט גם כן את המדינה כל השאר יתיבש. חובה לקצץ בחצי את תקציב הביטחון המטורף שאין לו שמץ של הצדקה אמיתית

הסיבה היא שהעם דפוק. מה לעשות. זה מה שהוא רוצה שיהיה פה: מזרח תיכון ישן. יש פה עדיין קומץ של אנשים שמאמינים שאפשר להפוך אותנו למדינה מתוקנת, אבל האנשים האלה הוזים. מדינת ישראל היום היא מדינה חסרת חשיבות בעולם בכל התחומים, למעט התחום הפוליטי ששם אנחנו מככבים. אף אחד לא יבכה על לכתה של האקדמיה הישראלית אם היא תעלם מכדור הארץ פתאום. וכל זה בגלל שהעם כאן מוכן לסבול הכל. אם אני הייתי ראש הממשלה והייתי מעלה מיסים ואף אחד לא היה פוצה פה ומצפצף בעם (בעם, לא בתקשורת), אז למה לא להעלות עוד? רק להעלות.

בעוד שפרופסורים באוניברסיטאות מתלוננים על ירידת קרנה של האקדמיה בארץ, כולם שוכחים שיש מאות בוגרי דוקטורט (אם לא אלפים) ורק בודדים מגיעים לפרופסורה. לכל השאר לא מצפה דבר בשוק הישראלי - פשוט אין להם עבודה. המדע חשוב לישראל? או שחשוב לאקדמיה ולכן הן מגדילות מכסות סטודנטים לתחומים שאין בהם סיכוי לקריירה כלשהיא?

באקדמיה(כמו בכל מקום) יש אנשים טובים ויש אנשים רעים ועצלנים ונצלנים, זכותי לדעת לאן הכסף שלי הולך ולמה. על כל פרופסור מחוכם שמפחיד שיעזוב אותנו כי מחכים לו עם שטיח אדום בארה"ב יש לפחות 10 דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים שישמחו למלא את מקומו. מה שאתה לא מספר זה שגם בארה"ב יש פוליטיקה לא פחות מכוערת שיצטרך להתמודד איתה ושם הוא יצטרך להראות תוצאות. מי שטוב אין לפגוע בו אולם מי שמנצל את המערכת-אין "לירות" בו אולם גם אין לשלם לו.

בתור סטודנט לשעבר בטכניון: מעבר לדוקטורנטים ופרופסורים שלרובם אני רוכש כבוד, היו לא מעט עובדי מנהלה שלא עשו כלום וקיבלו לא מעט כסף (אגב, על חשבון תיקצוב המוסדות להשכלה גבוהה), היו גם פרופסורים עסקנים שהמחקר לא היה בראש מעיינם (בלשון המעטה), ועוד לא מעט אנשים שלא בדיוק תורמים לקידום ההשכלה בארץ. אז באמת שלא יספרו סיפורים - יש כסף, רק לצערי הוא לא תמיד מופנה לאפיקים הנכונים.

על רקע פוליטי.

האוניברסיטאות הביאו את הזעם על עצמם: קומבינות, שכר מופרז, מרצים עם עבודה ב-5 משרות, תפוקות מחקריות דלות, קידום עצמי, ניצול המעמד האקדמי לאמירות פוליטיות והרבה יוהרה.

לא ייתכן שהמנהלים של האוניברסיטאות לא ייתנו דוגמא לניהול תקין. מספיק עם ההטבות על חשבון משלמי המסים . מדוע שילד של מזכירה בבר אילן ילמד חינם ואני לא? מדוע המשאבים הציבוריים מחולקים בחינם לעובדי החברות הממשלתיות? כך גם בחברת חשמל וכל הגופים... כשהכסף הוא ציבורי לאף אחד אין אינטרס לייעל ולשמור על הקופה. ההטבות שמגיעות לעובדי החברות/גופים הציבוריים מגיעות גם לכלל האוכלוסיה

שהפקולטות יתחילו לפרסם את פיזור הכספים שלהם וכל ה"הטבות" יצאו החוצה, אף אחד לא יפרסם כתבות כמו אלו. וחוץ מזה בנושא מדעי החברה למיניהם- בפעם האחרונה שבדקתי דמוקרטיה,מוסר וזכויות האדם הומצאו הרבה שנים לפני ששתלו את הדשא שעליו "פרחי" פקולטות החברה והרוח יושבים כל היום בשמש....

לא רק מדעי החיים והטכנולוגיה תורמים להתפתחותו של המדע ולחוסנה של החברה. גם הפרוספורים של הכלכלה והמשפט הפסיכולוגיה ואפילו אשורולוגיה זקוקים לתמיכה מסיבית של המדינה כדי שלא נהפוך למדינה של העולם השלישי

האוצר ביקש דיווח ,בבקשה, דוקטורנט באוניברסיטה מכובדת בישראל, מלגה חודשית 4000 ש"ח , ללא תנאים סוצייאלים, ללא עתיד. הפערים בין מלגת הדוקטורנטים לבין משכורתם של הבכירים השותפים לאותו מוסד אקדמי היא בלתי נסבלת ולא נתפסת. שקיפות הכרחית, אך גם חלוקה מחדש של התקציבים. לצערי, השינוי לא יקרה מבפנים אלא מבחוץ - לחץ ציבורי במשולב עם לחץ ממשרדי ממשלה בעיקר האוצר והחינוך. הפרטה לא בהכרח, חלוקה מחדש של תקציב המוסד שייטיב עם נמלי המחקר, קרי הדוקטורנטים, בהחלט!!.

אני מכהן בתפקיד של יו"ר ועדת מינויים בפקולטה וחבר שנים רבות בועדות חיפוש לאנשי סגל. הערכת עמיתים היא הכח המניע של החופש האקדמי. לדאבוני אתה מטיל רפש בתהליך שאני יכול להעיד הוא מיקצועי . בועדת חיפוש לאיש סגל יש כ- 10 ויותר חברים. אין אפשרות להשפיע על כל כך הרבה אנשים שמובילים בתחומם שלא ימליצו על הטובים ביותר. ההמלצה שלהם עוברת לועדה במשרד הרקטור. בשנים האחרונות לא זכיתי לראות שאדם שאינו מצויין שמתקבל למינוי. לדאבוני למצויינים רבים נעשה עוול והם אינם מוצאים את מקומם בארץ בשל חוסר תקנים. אולי אתה נמנה בינהם ולכן כועס על המערכת - שמקיימת " מסיבות גן" כהגדרתך. לידיעתך, באוניברסיטאות ירדו במספר התקנים. למיטב ידיעתי בתל אביב היו במקור 1400 תקנים והיום בשל המשבר יש פחות מ - 1100.

כל סטודנט מכיר את זה- מרצה שלא יודע עברית ,קורס שנשען רק על המתרגל הצעיר שיודע ללמד בשונה מהפרופסור שאין טעם להיכנס להרצאותיו בסוף היום מפתרים את המתרגל מחוסר תקציב ואנו נשארים עם הפרופסור...העסק לא עובד נכון תנו תקציבים למחקר לכל הפרופסורים המוכשרים תשמרו על אלו שיודעים ללמד היכן שיש לבנות את הדור הבא ושלחו את כל העצלנים על הטבותיהם הלא מוצדקות הביתה

זה התחום שזוכה להכי הרבה קיצוצים באקדמיה! כי הרי לא חשוב ללמוד ספרות ופילוסופיה ואמנות ולחקור מהי דמוקרטיה? איך מנהיג צריך לנהוג? מהו מוסר?מהו טבע האדם וכד'.... כשזה לא בסדר העדיפות ברור מאוד מדוע אנחנו חיים בין בהמות, פוליטאקיים, ואנשי הון.

מר אסתרון מתעלם מכמה עובדות 1) המדינה המזרימה כספים לאוניברסיטאות, רשאית ואף חייבת לוודא כי השימוש בכספים יהיה ראוי. אין זה קשור כלל ל"חופש אקדמי" כי אם לשקיפות ולתקינות של ניהול כספי ציבור. 2)האקדמיה זה לא רק מכון וייצמן וקופקסון, כי אם גם גם אלפי סטודנטים ומאות אנשי סגל בפקולטות שונות , שתרומתם לעולם המדע חשובה פחות, ולעתים אף אפסית. 3)האקדמיה ובעיקר גופי המחקר נהנים מתרומות, מכספי קרנות ומהשתתפות של יזמים וגופים תעשייתיים, ועל כן אין לדאוג כל כך למחקר הרפואי והטכנולוגי שיש לו פוטנציאל. 4)אין לחשוד חלילה באי נקיון כפיים במוסדות האקדמיים, אך חופש יתר בשימוש בכספים בלתי מוגבלים ובלתי מפוקחים עלול להיות פתח לחוסר יעילות, לביזבוז ואפילו לנהנתנות שלא לומר קצת שחיתות במקרים מסוימים.

כדוקטורנט במדעי הרוח יש לי בעיה קשה עם מאמרים מסוג זה שכן מהם משתמע שהחשיבות היחידה של האקדמיה היא כלכלית ולא היא. כל הרעיונות הגדולים דמוקרטיה, חרות שיויון וכו' צמחו דווקא מתוך אלו שלא הסתכלו בחור של הגרוש. אלא מה ?! היום לא עושים מזה כסף ולכן אין אף אחד שכותב עלי וכאלו שכמותי מאמרים מרגשים מסוג זה. ובכלל, ברור שלא יהיה לי מקום באוניברסיטה כמרצה וכו' וכו'. ובנימה אופטימית זו אסיים ...

סוף סוף כמה מילים שקולות ונבונות. יש מה לתקן, זה נכון, אבל בשנים האחרונות החברה הישראלית מפגינה עוינות בלתי סבירה לאנשי האקדמיה שלה. ולכל אלו שאוהבים להשתלח באוניברסיטאות: על פי דרוגים בינלאומיים (ראה: מגזין ההשכלה הגבוהה של הטיימס), אוניברסיטת תל אביב, לדוגמא, ממוקמת במקום ה 20 בעולם (!), והראשון בישראל, במספר הציטוטים המדעיים של עבודות המתפרסמות על ידי אנשי הסגל שלה (מנורמל לגודל הסגל!). כאשר באים לבחון את המשקל המדעי וההשפעה המדעית הבינלאומית של אוניברסיטה,זהו הפרמטר החשוב ביותר והאובייקטיבי ביותר. באותו מגזין יש גם דירוג כללי של האוניברסיטאות, על פי גורמים נוספים. בדירוג הכללי, אונ` ת"א נמצאת במקום ה 114. הטכניון ב 112 . אולי זה לא נראה מבריק במבט ראשון ושטחי, אבל לידיעת כל המשתלחים באקדמיה, הדירוג הזה כולל בתוכו גורמים לא רלונטיים במיוחד, כמו: מס` הסטודנטים הזרים (איזה סטודנט יבוא לישראל ללמוד תואר ראשון? בעברית? בין עזה ללבנון?), מספר הבוגרים העובדים בתאגידים בינלאומיים, רמת ההוראה המוגדרת בלעדית ע"י מספר אנשי הסגל ביחס למספר הסטודנטים, ועוד. אכן, כיף להשתלח באקדמיה. זה גוף שמקרין קצת אליטיזם. אבל האוניברסיטאות בארץ הן ברמה בהחלט טובה, ואונ' ת"א, לדוגמא (ראה דירוגים) היא בהחלט בין הטובות והחשובות בעולם, וברוב התחומים עוברת בפער גדול מאוד הרבה מוסדות יוקרתיים בעולם. ההשתלחות מעידה על בורותו של המשתלח.

אם מצב המדעים גרוע מה לגבי מדעי הרוח? ששם אין "תועלת" ממשית לתוצר הלאומי מצבם הרבה יותר גרוע. סוגרים מחלקות, לא משקיעים בדור העתיד . דוקטורנטים עובדים משרה מלאה ובערב לומדים וגם אז מי מבטיח שתיהיה עבודה אחרי הדוקטורט , אפילו כמרצה מן החוץ קשה למצוא. עצוב מאוד

לא יתכן שאתם תתעופפו בעולם ותרויחו עשרות אלפי ש"ח והטבות מפליגות כמו לימודים חינם לילדיכם, וכדי לממן זאת לא תיתנו קביעות ומינימום תנאים סוציאליים לחשמלאי, למנקים, לגננות, לפועלי תחזוקה. לא יתכן שתסלקו דוקטורנטים ומרצים מוכשרים רק כדי לא לתת להם קביעות. לא יתכן שתהליך המינויים באקדמיה לחלוטין חסר שקיפות, בשיטת חבר מביא חבר ויחד החונטה זורקת כל מי שלא מתיישר בהתאם לנורמות המקולקלות שלה. לא יתכן שאתם תלמדו מתוך זלזול כמה שעות בשבוע, ובשאר הזמן תעשו "מחקרים חשובים" במסעדות, הרצאות אורח, טקסים עם תורמים, טיולים בין הקמפוסים לחבריכם - זאת לא אקדמיה, זאת מסיבת גן. אל תירו באקדמיה פרופסורים יקרים. לא תזיק שקיפות.. במיוחד בפקולטות שמלמדות משפט וחוק..

I am one of those people who obtained a PhD in the U.S. and chose not to return to Israel in spite of receiving invitations from pretty much all of the best universities in Israel. The primary reason was the HUGE difference in how I am treated here and how my colleagues are treated there. I know the universities very well (I visit regularly and have many friends and colleagues there). Israeli professors are treated horribly. They earn MUCH less than they could outside of Israel (10-20%) of what I earn. They have to teach more classes, they get promoted more slowly, they get abused by the administration of the universities, and the list goes on. Those who do return should receive much better treatment before the only people who will remain in Israel will be those who will not be good enough to obtain a job elsewhere.