כי אם הטיפול במיון יהיה יותר טוב, המיון יהיה עוד יותר מפוצץ. חשבתי שהביקוש למיון הוא כמו הביקוש לכבישים בישראל - כמה שיש יותר כבישים יש יותר מכוניות וצריך עוד כבישים. וכך במיוחד בתל אביב, כמה שיש טיפול רפואי, כך צריך עוד טיפול. ולמה בקופ"ח התור שהתקצר לא העלה את הביקוש לקופ"ח? נדמה לי שזה מפני שאיכות הטיפול של קופ"ח יורדת. הזמן אצל הרופא מתקצר לדקות ספורות ואין כלל הרגשה שהרפואה של קופ"ח בכלל מרפאת. לעומת זאת המיון של איכילוב הוא רפואה מודרנית מעולה יסודית ביותר. בביקור-מיון אחד זוכים לבדיקה של המומחים הטובים ביותר. שהרי גם הרופאים המתמחים של איכילוב הם מעולים. הם אנשים צעירים, אינטליגנטיים ביותר, חרוצים, שנמצאים כל הזמן בהדרכה צמודה של הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות של איכילוב. כך שמיון איכילוב, בהשוואה לסניפי קופ"ח - זה ממש עולם אחר. אבל כדי לזכות בעולם האחר הזה, צריך לחכות ולחכות להתייבש, להתייאש, לסבול הרגשת עזובה והזנחה. וזאת, כאמור, כדי שהמקום לא יוצף.

מינוי אישים בכירים מהתעשיה ומקהיליית העסקים לתפקידי מפתח בממשלה הינו צעד מתבקש ויפעל לטובת כלל הציבור. כפי שמונה יעקב נאמן לתפקיד שר המשפטים, ראוי שאדם כעודד טירה עם נסיון ניהולי, ידע ויוזמה ישמש בתפקיד ביצועי כשר הבריאות. עוד מספר מינויים בסגנון זה והמדינה תתנהל באופן טוב ומוצלח בהרבה ממה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות.

כאחד שמכיר את המערכת היטב מבפנים ומעורב בנושאים הנ"ל ברמה היומיומית - כל מילה - בסלע! אשתדל בהחלט להעלות את הנושא והרעיונות שהעלו במאמר בפורומים המתאימים בכדי לנסות ולקדם את העניין לטובת המערכת ולמען המטופלים. תודה לך מר טירה !

שמחתי לקרוא את הדברים של עודד טירה. עושה רושם שלעודד טירה יש "ראש גדול", הוא חושב איך לייעל את השיטה בטיפול חולים המגיעים לחדר מיון עפ"י מודלים עיסקיים-כלכליים. הלוואי שמישהו "למעלה" יקח את הדברים לתשומת ליבו.

תכני המאמר מציבים אתגרים אמיתיים בפני משרד הבריאות . טוב יעשה סגן השר אם יבקר בביקוריו הברוכים בחדרי המיון ויעמוד מקרוב על הפעילות בחדרי המיון. אין ספק שעם רצון טוב ניתן לפתור את הבעיה מהר וטוב.

עודד טירה כנראה יודע על מה הוא מדבר - מנהל מפעל מצליח בעצמו. אולי הגיע הזמן לקחת אנשי עסקים מהשורה הראשונה, כמו עודד טירה בעצמו, כאלה שכבר "יש להם קבלות" על ניהול מפעלים מוצלחים, ולתת להם לנהל קצת את עסקי המדינה. לא יזיק ראש כלכלי של מנהל מפעל מצליח שישב בצד (או במקום) בכירי הממשלה במשרדים השונים, וילמד אותם דבר או שניים בניהול מוצלח!!

הכותב צודק - בתי חולים יש לנהל כמו עסק. מובן שאם ההנהלה - והמדינה בכלל - היתה רואה את הדברים כך מערכת הבריאות שלנו היתה הרבה יותר בריאה. לתשומת לב משרד הבריאות!!

גם אני שהיתי לא מעט לאחרונה בבתי חולים ובחדרי מיון ואכן יש שם "ברדק" אמיתי, למרות הרצון הטוב של הצוות. ראוי לציין שהכתבה נכונה לא רק לחדרי מיון אלא גם למחלקות עמוסות שבהם תחלופת חולים גבוהה (מחלקות חוץ למיניהם). אין ספק שאם אכן ניתן לקדם את הבעיה באמצעות מיחשוב - עשה הכותב שירות גדול לכולנו (שהרי כולנו מזדקקים מפעם לפעם לשירותים אלה..)

גם את הקביעה מי צריך להשאר יש לעשות באופן מסודר אנושי ונחוש.נתן לסווג חולים לפי דרגות חומרה ולהציע אלטרנטיבות למי אינו זקוק לטיפול דחוף. אני תומך באמור במאמר הזה של מר טירה.

רוב האנשים שמגיעים למיון לא צריכים להיות שם,בתל אביב יש מיון נייד שהכללית מפעילה קוראים לזה שר"ן, מאז שאנו משתמשים בשירות(שלא עולה) אנחנו לא מתקרבים למיון.

הגישה מאד עניינית ונכונה. בשהותי (כ-4 שעות במהלך הלילה)גיליתי שוב שלא רק שאין מנהל תפעול במיון אלא כרגיל יש מספר מנהלים-אחיות,רופאים והשאר.במקרה כזה מעבר לנושא המחשוב אין יד אחת מכוונת והמתכלל הוא למעשה האחות שבין היתר גם מסיעה מיטות כדי לגרום לפינוי מהיר יותר של חולים ליעוד הבא שלהם-מחלקה,צילום וכדומה.ההעלמות הזו גורמת לתגבור חרדת הנטישה של החולים. גם אני התרשמתי שכל אחד מהמרכיבים טוב אך התכלול לא יעיל. אני מסכים לדעת הכותב. למעשה מדובר בפס ייצור שיעודו לפנות הביתה או למחלקה עם הנחיות המשך. כמובן שהכל צריך להעשות כאן ברגש ורוך אבל מזה לא מראה שחסר.

גם אני מאלצתי לחכות עם קרוב משפחה יומיים!!! בחדר מיון כי לא היתה מיטה פנויה במחלקות. בדיקה שלי גילתה שהאחראית לקשר בין מחלקת מיון למחלקות הינה לא פחות מהאחות הראשית התורנית בחדר מיון. סדר שחרור חולים במחלקות הוא בדרך כלל אחרי השעה 15.00 שזה תהליך בירוקרטי מיותר ומסורבל. חייב להיות גוף מטעם מנהל בית החולים שהוא הבנוי מאדמיניסטרטור ורופא אשר יקבעו את סדר כניסת ויציאת חולים מהמחלקות בתיאום עם ראשי המחלקות וחדר המיון. ברור שלאחר שהרמתי את קולי היתה לי אוזן קשבת והוא הועבר למחלקה לאישפוז ושם גם גיליתי שהיו הרבה מיטות פניות החדרים שונים, דבר המראה שלא היה כל תיאום בין המיון למחלקות.

תמיד בבתי חולים הרגשתי את התסכול הזה אבל אף פעם לא עלה במוחי סוג של מנגנון שיכול לפתור אותו, סטארט אפ

הייתי בחדר המיון באיכלוב באותו ערב שבו היה גם הכותב. מאד מצא חן בעיני שלא ביקש שום "יחס מועדף" לקרובה החולה שלו. ואכן, אני מוריד את הכובע בפני צוותי חדרי המיון - הם עובדים בפרך ולא תמיד זוכים לתודה וחבל