מומלץ לקרוא את המאמר הישראלי המרתק בנושא: http://images.maariv.co.il/online/16/ART1/909/741.html

תקראו בכתבה של ד"ר עדי וולפסון מ YNET על אינטלגנציה סביבתית http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3589026,00.html

חבורה של צרכנים חזיריים, המוכנה בשביל הכסף למכור את אמם - זאת ארה"ב של 2010.

שלנו. לקנות/להעביר יד 2, לקנות מזון לא מעובד ולבשל בבית, להסתובב בקניון בשביל המיזוג ולא בשביל הקניות (sale של 1+1 הוא לא sale)

There are many green homes that use less electricity, the average american is really concern on mailege, Most of GM cars are on Methanol Subarben etc and still no one buys them everyone are mad on Obama because his pushing more and more projects to be enviormeantal friendly and costiong bilions of dollars .

למסות או לקנוס את כל סוגי הזיהום ואז המחיר כבר יגלם את העלות האקולוגית.

כמה אני אוהב אמריקנים שחיים בוילות של 200 דונם עם חשבון חשמל שנתי של מדינה קטנה שמטיפים לנו מוסר ירוק צדקני וסגפני. במקום לכתוב ספרים מיותרים ולשכנע את המושכנעים, חשבתם להטיל מס על בנזין בארה"ב? להוציא מחוץ לחוק מכוניות ששורפות ליטר דלק על 3 ק"מ? או פשוט לעודד שמנדריקים לבנים ועשירים להתחיל ללכת קצת ברגל? לא, מה פתאום. הרבה יותר קל לכתוב ספר מטופש, להתראיין אצל אופרה, להפיק איזה סרט מגלומני ולספור את המיליונים בבנק. הרי צריך מאיפשהו לשלם את הוצאות המיזוג של ארמון הפאר והגן הטרופי, לא?

פעם היו אנשים לא אינטליגנטים. מה לעשות שהם פשוט לא היו אינטליגנטים. אבל הם רצו בכל מאודם להיות אינטליגנטים. אז הם המציאו מונח חדש שבעצם אי אפשר למדוד כמותית וקראו לו אינטליגנציה ריגשית. כעת, כל כסיל יכול להעיד על עצמו שהוא אינטליגנט. אמנם, אינטליגנט רגשי, אך מי יכול להפריך את זה? זה בסדר, אינטליגנטים אמיתיים לא מחשיבים אינטליגנטים רגשיים כאינטליגנטים. ובא לציון גואל.

תמיד ימצאו כאלה שמעדיפים את החסכון שבתהליכים מזהמים על פני טובת הכלל, והרי לפחות חלק מן התהליכים החדשים צפויים להיות יקרים יותר. זוהי בעיית ה"נוסע החופשי" הידועה: תמיד יש מי שעולה לרכבת מבלי לשלם, כי הרי היא נוסעת בין כה, אבל אם כולם לא ישלמו, לא יהיה אפשר לממנה. כך גם בנושאי זיהום, ניצול עובדים, ושאר עוולות שעסקים מבצעים ללא רגולציה. תמיד ישתלם ליצרן לנצל פרצה (כל עוד היא חוקית) על מנת להוזיל עלויות, ולנצח את התחרות, ויימצאו לו מספיק לקוחות רגישים למחיר. תפקיד התנועה העממית של צרכנות ברת קיימא הוא איפה לגבש גוף של ידע, ולצבור כח פוליטי. בסופו של דבר הרצון הפוליטי יאפשר חקיקה והסדרה של השוק, כך שפרקטיקות מועילות יתומרצו (בהפחתת היטלים, למשל) ופרקטיקות מזיקות יוצאו מן החוק. הצרכן יוכל להמשיך ולשקול שיקולים אנוכיים מול המדף (וזה בסדר), לאחר שיעביר את מלאכת הסינון לסוכנים מטעמו כאזרח - גופי הרגולציה. זה כבר פועל באופן חלקי היום, ואין סיבה שלא להרחיב את המנדט של הרגולטורים בעתיד.