נראה לך שאפשר לחיות מ-100 שקלים לשבוע? נראה אותך קודם כל.

אין שום סיבה לשלם סכום של 60-80 ש"ח עבור דיסק שממילא רק שיר אחד או שניים לא ילכלכו לך את עור התוף. מצד שני, אם אמן לא יקבל את המגיע לו עבור מוצריו, הוא יאלץ להסתפק בממכר מלפפונים בשוק (אני לא בטוח שחלק ניכר מאמני ארצנו יוכלו לעמוד באתגר). לעומת זאת, צריך לשלם לאמן עבור איכות השירים שלו בתשלום-לשיר-להורדה. לדוגמה, אם אתם אוהבים שירים של חודדטוב, אני מאמין שלא תהיה זו הוצאה כבדה מידי של עשר אגורות לשיר. אבד? נגנב? נמחק? אם יש לכם כסף לקנות טלפון נייד, להסתובב איתו בחוצות העיר ולהשמיע את שיריה להנאתם של העוברים והשבים, אזי יש לכם כסף לקנות את ההורדה שוב. נניע ואלף משתמשים קנו השבוע את שיריה של גב' חודדטוב בעשר אגורות להורדה לשיר, היא לא תרעב ללחם. אולי היא אפילו תשתכנע לבצע שירים שיכניסו טיפה יותר, אולי עשרים אגורות. אמנים פופולריים יותר אולי יחייבו חמישים אגורות, אבל זה עדיין שוק פתוח ואם אני אוהב סך הכל עשרים שירים של אמן מסויים שמפוזרים על גבי עשרים דיסקים, לפחות אני לא אצתרך לרכוש את כולם שוב אם אבדו לי.

יש גם אינטרסים כלכליים מנוגדים: אם יגרמו לרוב האנשים להפסיק להוריד ולשתף, המון אנשים יבחרו בחבילה הזולה ביותר עם רוחב הפס הצר ביותר ורווחיות הספקיות יפגע...

יאללה, צריך אחד גם בארץ. 1. שניים שלושה אנשים יפסיקו להוריד 2. 3-4 אנשים ינותקו וחברות התקליטים ירגישו תותחים 3. כל השאר יתקינו TOR (או פתרון דומה) 4. כולם יזמינו פס רחב יותר כדי לתמוך בפתרונות התחליפיים 5. חברות התשתית יגלו שמאוד כדאי לשדרג את התשתיות כי יש דרישה 6. הרבה כסף זז בשוק התקשורת, חברות התקליטים סתמו את הפה זמנית (יאללה שימותו כבר) ולכולנו יש רוחב פס גדול בהרבה, אז מה רע בחוק הזה????

לבריטנייה דווקא יש חוקה, היא אמנם לא חוקה מאוגדת במסמך אחד, אבל היא אוסף של חוקים, פסיקות בית משפט, פרוטוקולים של גופים כמו בית הלורדים וכו'.

לאמנות האיחוד הארופי.