מכל הטענות שנטענו במאמר הזה ניתן היה לצפות למסקנה הפוכה בדיוק למסקנה שאליה הגיע הפרופסור המכובד. בגלל שאין שיטה אחרת, מה שכנראה לא נכון לפי התגובות שנראות פה, אין זה אומר שחייבים לקבל את השיטה הישנה בצורה עיוורת.

יש מקום אחד שבו הטובים ביותר הם הטובים ביותר, בספורט כמו שחיה ואלטיקה קלה, שם מה שקובע זה הסטופר. בכל השאר (בית ספר, אוניברסיטה, עבודה, צבא) הציון הוא ערך סובייקטיבי לחלוטין שלא תמיד משקף את המציאות. מספיק שלתלמיד אחד מצטיין לא הולך בבחינות כי הוא מתרגש או נילחץ, וכבר הוא לא מספיק טוב, מספיק שיש פוליטה במקום העבודה, וכבר הטובים ביותר נידחקים, ומספיק שיש מי שרואה ומתעד פעולה הרואית אחת בקרב שיש צל"ש פוטנציאלי בקרב, ומה על עוד מאה שלא ניראו או תועדו, ומה על אלו שיכולים לקחת מורים פרטיים, ומכוני הכשרה לפסיכומטרי באלפי שקלים. בקיצור עולמנו ההישגי נעשה כל כך מעוות, שצודק הכותב, זה שווה הרבה כסף עתידי. כניראה אין דרך אחרת לשינוי השיטה באופן מיידי, וכל מערכות המדינה שבויות במעגל המטורף הזה, אבל אם רק נסתכל במנהיגנו, פרופסורנו, מפקדינו, נווכח לדעת שלמרות מערכות הסינון, לא תמיד הטובים ביותר נימצאים שם, אבל אולי באמת צריך ללמד בבתי ספר יחסי ציבור ופוליטיקה אירגונית, כי זה מביא לתוצאות טובות יותר בטווח הארוך.

לא כל מי שיש לו תואר פרופסור מבין בחינוך או בניהול או בחשיבה מקורית ויוצרת

אם הציון של המבחן טומן בחובו גם פרמטרים כמו התמודדות עם מצבי לחץ, רקע סוציו אקונומי. והציון של כל הסמסטר טומ בחובו גם את מערכת היחסים עם המורה ובית הספר וכמוב ששניהם כוללים גם את איכות המורה ומידת העניין שהוא מסוגל לספק למגוון גדול של תלמידים.... אז הצינים במתכונתם הנוכחית לא משקפים כלום, עובדתית יש לא מעט אנשים מצליחים שנכשלו ברמה פורמלית זו. השאיפה צריכה להיות לאפשר לימודים אינדיבידואליים, פיתוח תחומי עניין, בקצב אישי, זה קורה בתחום המסחרי ברמה מאוד ירודה, הטכנולוגיה ליישום בתפוצת נאטו זמינה וזולה, הרצון מצד מקבלי ההחלטות ככל הנראה איננו...

אולי לבחון כל אחד עפי יכולתו? ועפי השיפור שהוא עובר? זה העניין של לראות כיצד אתה ממצה את הפוטנציאל שלך, לא מה רמת הפוטנציאל שלך ביחס לילדים אחרים כשאני הייתי בכיתה א - כל הילדים שישבו לידי העתיקו ממני במתמטיקה. אז זה הופך אותי לילד או תלמיד יותר טוב.? הילד שישב לידי היה גאון כדורגל, אני אומר לכם, גאון! מישהו שם לב לזה? מישהו נתן לו לבטא את עצמו בתחום הזה? לא..ברור שלא זאת שישבה שולחן מאחוריי הייתה תותחית על בהיסטוריה ספרות ותנ"ך - ואני מדבר על כיתות יותר גבוהות עכשיו, אז מה ההשג שלה במתמטיקה מעניין? אם הוא לא ביחס אליה עצמה..אלא ביחס לאיזהשהו ידע שצריך לצבור במהלך השנה, איפה העניין של הרצון להשתפר שנתקע? בגלל שהציון שלך הוא ביחס לאיזה משהו כאילו מוחלט ולא ביחס להתקדמות האישית שלך??

פשוט כמעט כל הקורס מקבל נכשל וזהו, ככה אף אחד לא טוען שהוא מופלה לרעה, יש אחידות בציונים, זה פותח אופקים חדשים לסטודנטים..

יופי - הציונים בעצם נועדו בשביל שאתה - משרד החינוך או מישהו - יוכל להפריד בין התלמידים הטובים לטובים יותר. ממש יעיל. אבל מה לגבי התלמידים? מה יוצרת תרבות הציונים בקרב התלמידים? א. תחרות פנימית במקום שיתוף פעולה. ב. פגיעה בתרבות העזרה ההדדית (רק תלמיד אחד יכול להיות הטוב ביותר. ג. הדבר הכי נורא - למידת השינון. התלמידים לא באמת מתעניינים ובכלל לא מבינים את החומר - הם רק יודעים לענות על השאלות במבחן. ד. פגיעה בסקרנות ובעניין הטבעי. ילדים הם סקרנים. כשהם יודעים שהם לומדים למטרת ציון ולא למטרת הבנה או יישום, זה גורם להם להתעלם מהדברים שמעניינים אותם באמת ולהתמקד בהשגת הציון. ה. פגיעה באחריות האישית. התלמידים לומדים שהם יקבלו ציונים טובים אם יהיו צייתנייים ויעשו בדיוק מה שהמורים אומרים להם. זאת במקום לעודד אחריות אישית. ו. הציונים גורמים לכך שרק מספר מיומנויות אנושיות (חשיבה אנליטית, זיכרון, ועוד, הכל בתחום הקוגניציה) יקבלו חשיבות עליונה, אולם לדברים כמו אחריות, הדדיות, שיתוף פעולה, יצירתיות, מיומנויות אחרות שאינן קשורות לשינון והבנה - זוכות להתעלמות. ז. פגיעה במוטיבציה הפנימית. תלמידים צריכים ללמוד לא בגלל פחד מהחרב המתהפכת, אלא בגלל רצון פנימי. מתן גמול חיצוני בצורת ציונים פוגע, לפי מחקרים רבים, במוטיבציה הפנימית ומשאיר רק מוטיבציה חיצונית שדורשת משמעת רבה. לסיכום, לא רק שציונים זה לא הכל. מערכת הציונים יוצרת בתלמידים הלך רוח שמתאים לעידן התעשייתי - שבו מי שמפעיל יותר מהר את המכונות הוא עובד יעיל יותר, ולא לעידן המידע, שבו היכולת האמיתית צריכה להיות איסוף והבנה של מידע שלרוב סותר את עצמו, יכולת יישום של נתונים שנלמדו, הבנה שמשלבת בין כל המקצועות הנלמדים, ולא כל אחד בתורו כי צריך לעבור מבחן, וזה רק על קצה המזלג. למידע נוסף - האתר של אלפי קוהן, איש חינוך פרוגרסיבי. http://www.alfiekohn.org/index.html

יש מקום אחד שבו הטובים ביותר הם הטובים ביותר, בספורט כמו שחיה ואלטיקה קלה, שם מה שקובע זה הסטופר. בכל השאר (בית ספר, אוניברסיטה, עבודה, צבא) הציון הוא ערך סובייקטיבי לחלוטין שלא תמיד משקף את המציאות. מספיק שלתלמיד אחד מצטיין לא הולך בבחינות כי הוא מתרגש או נילחץ, וכבר הוא לא מספיק טוב, מספיק שיש פוליטה במקום העבודה, וכבר הטובים ביותר נידחקים, ומספיק שיש מי שרואה ומתעד פעולה הרואית אחת בקרב שיש צל"ש פוטנציאלי בקרב, ומה על עוד מאה שלא ניראו או תועדו, ומה על אלו שיכולים לקחת מורים פרטיים, ומכוני הכשרה לפסיכומטרי באלפי שקלים. בקיצור עולמנו ההישגי נעשה כל כך מעוות, שצודק הכותב, זה שווה הרבה כסף עתידי. כניראה אין דרך אחרת לשינוי השיטה באופן מיידי, וכל מערכות המדינה שבויות במעגל המטורף הזה, אבל אם רק נסתכל במנהיגנו, פרופסורנו, מפקדינו, נווכח לדעת שלמרות מערכות הסינון, לא תמיד הטובים ביותר נימצאים שם, אבל אולי באמת צריך ללמד בבתי ספר יחסי ציבור ופוליטיקה אירגונית, כי זה מביא לתוצאות טובות יותר בטווח הארוך.

במקום לתת לתלמידים כלים להערכה עצמית אתם(מורים ומרצים למיניהם) שמים ציון וזהו..פשוט זוועה לשמוע דברים כאלה מפרופסור בכיר!!!

כמו גם מדדי הערכה,אז במקום להתמקד בעבר תתחילו להתקדם לעתיד!!!

בעקר בתואר שני מרצה יכול להבחין בין אלו שבאמת באו ללמוד לבין אלו שבאו לקבל תעודה במאמץ הנמוך ביותר האפשרי. אפשר להבחיןם שאלו שבאו ללמוד מגלים הצטינות יתרה גם המעורבות חברתית ועזרה. מצוינות זה לא רק ציונים כתוצר של מכונת החינוך. זה אולי חשוב למי שנמצא כל הזמן במערכת החינוך. בסופו של דבר מערכות החינוך השונות מבית הספר היסודי ואקדמיה צריכות לספק למי שרוצה ללמוד כלים חדשים להתמודדות בעולם האמיתי. העובדים והמנהלים לא מוערכים במקומות העבודה על ידי ציונים ועם זאת העובדים מצטיינים בולטים בהשגים ובהצלחות ותמיד תגלה שאלו הם האנשים שיודעים להיות גם בני אדם ומנהיגים. שיטת מונטסורי בבית ספר יסודי מוכיחה את עצמה כשיטת שמלמדת ללמוד, שמונעת מתחרות לא בריאה לקלקל יחסים וערכי יסוד של כבוד וחברות ומאפשרת לילד למצוא את תחומי הכשרון שלו. ביתי למדה שלוש שנים בשיטה זו (ג' עד ה') ומלאת ערכים (דבר שבו נכשלים כל מוסדות החינוך בארץ כולל בתי ספר למנהל עסקים) וידע מקצועי רב היא תחזור לבית ספר רגיל בשנה הקרובה היות וברומא יש להתנהג כרומאי עלינו להכין אותה לג'ונגל החיים שמלא בציניות וקור של מרצים חסרי סבלנות ומנופחי אגו (ואין הכוונה כלל לכותב המאמר אלא לקבוצה מעמיתיו למקצוע)

בואו לטכניון - ישראל, ותראו שיטת ציונים גרועה מאוד מאוד שמשרתת את המוסד הזה בשמירת ממוצע קורסים נמוך מאוד מאוד שלפעמים עומד על 53 במבחנים מסויימים אשר תוקעים את הסטודנטים בכל מה שקשור להמשך התואר, השקעה ומעבר פקולטות. שיטת ציונים שלא מציינת האם הבן אדם יודע או לא יודע, ובכלל אם הוא יכול או לא יכול, וגם כן שיטה שבכלל לא בא לידי ביטוי גם אחרי השקעה רצינית בלימוד למבחן וגם בעבודות בית ענקיות וקשות אשר לא באות לידי ביטוי בציון.

כישלון עבור מי שכבר התקבל ל-MIT הוא לקח חשוב ביותר. מדובר בסטודנטים שהיו באחוזון העליון בקרב תלמידי התיכון האמריקאיים, וקרוב לוודאי שלא חוו כישלון לימודי מימיהם. כישלון או שניים עשויים לכוונן אותם טוב יותר להמשך הלימודים.

האם נכון להתחיל כבר בכיתה א' לערוך מבחנים ולחלק ציונים? ומה זה עושה לקטנטנים האלו שרק החלו לרכוש את השכלתם? מה זה עושה לדימוי העצמי שלהם? מה זה עושה לאוירה הכיתתית ולמדרג החברתי הכיתתי? לראיה, בכל העולם בדקו את השתלבותם של בוגרי בתי הפסר הפתוחים (שם לא נערכים מבחנים) במערכות לימודים נורמטיביות, והרי זה פלא, כולם הצליחו לעמוד במבחני הבגרות בהצלחה יתרה ואף להגיע להישגים לימודיים יוצאי דופן בלימודים גבוהים. כל זאת למרות (ואולי בגלל) שאף אחד לא העריך את הישגיהם הלימודיים קודם לכן באמצעות ציונים. לביתי שסיימה כיתה ד' נערכו בממוצע שני מבחנים בשבוע, זה מטורף. למה ילד בן עשר צריך להתמודד עם המתח, ההישגיות והתיוג הבלתי נלאה הזה? לעניות דעתי, ציונים הם אמצעי מוגבל להערכה וצריך להשתמש באמצעי זה במשורה. על המורה מוטלת החובה לעניין לרתק, ללמד ולחנך, לפתח סקרנות ולטעת ערכים ולא לשבת ולערוך מבחנים כל שני וחמישי. בהחלט מסכימה עם הכותב בכל הנוגע לצורך בשימוש יצירתי ובגיוון בכל הנוגע לשיטות מדידה והערכה. מתי למשל ניתן ציון על "סקרנות " למשל? (תכונה ומיומנות נדרשת בחיי הלומד?) מתי נכנסה מורה בישראל לכיתה והודיעה כי הציונים יינתנו על שאלת השאלות הטובה ביותר ולא על מתן התשובות הטובות ביותר ???

"הטובים והטובים יותר"- סלחו לי- אבל זה ממש שטויות. אולי מרצה באוניברסיטה חצי יוקרתית כמו של הפרופסור המכובד יכול לטעון חצי טענות כמו שהוא טוען, אבל כשאני הולך ללמד את הילדים של המדינה הזאת, תאמינו לי שציונים זה מכשול בדרך של הילד להישגים א מ י ת י י ם.

העפת שם ציונים גרועים על ימין ועל שמאל

הציון ניתן לאחר שהובהר בפני הכותב הקריטריונים לכתיבת מאמר, על עקומת ביצועים אל מול שאר המאמרים וע"י פאנל של חמישה מורים אובייקטיבים שלא דברנו אחד עם השני והשתמשו באותו מדרג קריטריונים שהוצג בפני התלמיד. כמו כן הציון הוצלב עם הערכות קוראים ועמיתים לעבודה של כותב המאמר.

ההתלבטות שהוצגה כאן היא התלבטותו של כל מורה אינטליגנטי שמקדיש מחשבה להערכה שהוא נותן לתלמידיו. אין אני רואה כיצד ניתן ליישב את הסוגיה הזו כאשר יש כל כך הרבה תיאוריות ותפיסות עולם שעומדות מאחורי מתן ציונים. בסופו של דבר, גם ציון כמותי מכיל בתוכו את אותן אינספור הטיות שבהן אפשר להאשים את בודק המבחן. כמו שמבחן IQ בודק רק את היכולת של הנבחן....לעבור מבחן IQ (לאחר הכנה מסיבית ותשלום כבד למכון כלשהו), מבחנים בסופו של דבר בודקים את היכולת של הנבחן...לעבור מבחן.