להזכיר: אוניברסיטת תל אביב היא גוף ציבורי.מכאן האחריות והשקיפות. אוני ת"א היא מוסד אקדמי - ויש מטרות אקדמיות - חינוכיות לאומיות שצריך להשיג. למשל חוגים לא כלכליים, לימודים לא פרקטיים, או חוגים מאוד מבוקשים שצריך לתת לכל מי שרוצה - כמו משפטים שכולם רוצים - אז נותנים. זו זכותנו ללמוד משפטים - כדוגמא. ניהול הארגון הזה - הוא ניהול ציבורי מורכב. יכול להיות שהנוהלים לא ברורים - וצריך להבהירם. לא דיקטטורה - וגם לא מקהלה פתוחה יוונית של כיכר העיר וכולם מחליטים על הכל. אולי הנוכחיים אינם מתאימים? יוחלפו. וחוץ מזה - רק עכשו הראו למה כמה הנורמות העיסקיות "מצוינות" ו"ראויות לחיקוי..."" אז שאף אחדלא יתרברב שהוא יודע הכי טוב.

מקור הבעיה היא שהאונ' היא מוסד ציבורי. בתור בוגר טרי של אונ' ת"א אני יכול לומר שיש חוגים שלמים שם שניתן לבטל או לצמצם משמעותית, והם שם רק בגלל ההתערבות של המדינה שצריכה להצדיק את עצמה (ע"ע משפטים, מדעי מדינה, כלכלה ועוד). אוניברסיטה זה כן עסק. אין זכות קיום לגוף שאינו תורם דבר לצרכנים (ורק מתקיים על חשבון הגניבה של כספי המסים מהאזרחים) והדרך היחידה למדוד תרומה זו היא דרך רווח והפסד.

לאוניברסיטת תל אביב קרה אסון כפול: הנשיא האקדמי פרופ' גליל נכשל והולך הבייתה, ויו"ר והוועד המנהל ליאורה מרידור נכשלה ותלך הבייתה, ולה זה יקרה הרבה יותר מוקדם מכפי שכולם משערים. והפתרון למצוקה הוא איזון נכון בין הכוחות האקדמיים ובין המופקדים על הנושאים הכספיים ובעיקר שקיפות מוחלטת של המערכת התקציבית-הכספית והאקדמית לציבור ולאוצר שמממנים את המוסדות.