אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

ד"ר רוית גבע: לחיות? מה זה אומר בכלל?

60 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
60.
מתלבטת
נתקלתי בכתבה הזו במקרה, ואני חייבת להגיד שהכתבה משקפת את ההתלבטות הגדולה ביותר שלי כרגע. אני אחרי צבא ומתלבטת אם ללמוד רפואה, ולמען האמת, עם כל הרצון לתרום, אהבת המקצוע והעניין שיש בו, אני לא יודעת אם אני מוכנה לוותר על חיים שלמים שאולי יהיו לי בעתיד..
לימור | 20.10.09
59.
חיים !
יקירתי , זה נשמע בפיך כאילו הדבר הנורא ביותר בעולם קרה לך , בגלל לימודייך הפסדת כל כך הרבה ארועים משפחתיים וכד" ... ממש נורא . הייתי שם, לידך עזרתי לשכמותך , בורג קטן במערכת , אחת שכל תפקידה הוא ע"י המחשב ובניירת וראיתי אותכם רצים וראיתי אותכם דואגים וראיתי אותכם יושבים ע"י חולה גם שאין הוא קרוב משפחתכם וראתי אותכם בוכים וחזיתי בכם שמחים וצוחקים על הצלחה של הצלת חיים . ובכן יקירתי ; האם את עדיין מצתערת שהפסדת יום הולדת משפחתית ?! אני מאחלת לך ולקולגות שלך, שתזכו לחגוג הרבה ימי הולת של אנשים שהצלתם. שלך , פנינה
קייזמן פנינה | 06.10.09
57.
מהיכרות לא אישית עם הד"ר...
היא פשוט לא יכולה אחרת מלהשקיעה את כל כולה. זה שהיא מקריבה את חייה האישיים זה הרווח שלנו- אבל בכל זאת, ד"ר- לא צריך להגזים. נשחקים ככה מהר מאוד. אולי הגיע הזמן לעשות הפסקה ברצף הריצות ולהשקיע קצת בבית. ובנימה אישית: את מקסימה, נעימה, מיקצועית, חייכנית ואינטיליגנטית. מזל טוב על סיום ההתמחות כן ירבו רופאות כמוך!
סטודנטית לרפואה | 04.10.09
56.
אני בחרתי להיות אח ואני לא מצטער לרגע....
כאדם מפונק ועצלן שאוהב יותר את הבית,המשפחה,התחביבים וההקדשה המרובה לזוגיות ולילדים. בחרתי ללמוד סיעוד ולא רפואה. בצבא הייתי חובש וידעתי שמה שאני רוצה לעשות הוא לטפל בבני אדם,ידעתי שברפואה אין חיים וההשתעבדות לעבודה כעבד היא בלתי נמנעת,ולכן בחרתי בסיעוד. יש גמישות תעסוקתית אדירה,אפשרויות גיוון אדירות ולרוב אם אתה לא בניהול,אחרי 8 שעות אתה מדפיס כרטיס והולך הבייתה,ואין יותר טוב מזה. אמנם מקצוע שהוא לרוב נשי,והשכר בהתאם,אבל תאמינו לי אין דבר יותר כייף מלראות את ילדיך גדלים,להיות בבית,לעסוק בתחביבים ולא להשתעבד לעבודה. בעיניי אין מחיר כלכלי לחופש....
יואל | 04.10.09
55.
די לבכיינים שמתלוננים על הכתבה
אני פרופ' לרפואה, ואני אשה ולא מבינה מה כולם רוצים מדר' גבע. אני מסכימה שתוכן הכתבה לא אותנתי ופלצני אבל מכאן ועד להגדיר אותה כבכיינית? מה שדר גבע עושה זה לגיטימי וגם אני עשיתי זאת בזמנו. היא רוצה פרסום ורוצה פרופסורה וכח ומעמד וניהול מכון, ואחד האמצעים זה כתבה כאילו אותנתית שתעורר רגשות אמפטיה והזדהות והערצה מטעם הקוראים ותגדיל את המוניטין שלה בקרב החולים ובקרב הקולגות. זה שם המשחק כדי להצליח בחיים- למכור את עצמך וזה לגיטימי.
פרופסור  | 04.10.09
54.
למה לילל? אף אחד לא הניח סכין על צווארך...או כפה עלייך את המקצוע
אם כפי שכותב הרופא הבכיר בתגובה 50 את מסמנת מטרות שאת שואפת להגיע אליהן, אז למה לילל? זו בחירה שלך ולא של אף אחד אחר. אז במקום לכתוב כמה את נהדרת ומצליחה (מה שלא נעים לכתוב בעיקרון) את מנסה לקנות את לב הקוראים ביבבות שלך? נו, באמת - את רופאה מצליחה, משיגה מה שאת רוצה, ממשיכה לפלושיפ כקריירה - אז למה הפולניות הזו? זה מזכיר את אלה שמקבלים 99 במבחן ומייללים כמה הם מסכנים.
חולה | 03.10.09
53.
הכתבה הכי
מתבכיינת שקראתי בחיים. מרוצה מהמקצוע ולא מעוניינת להחליף אותו? יופי, תתמודדי עם ההשלכות שלו על שאר ההיבטים של חייך. מרגישה שההפסד גדול יותר מהרווח? תפרשי ותמצאי עבודה פחות תובענית. ובטח שאל תרגישי צורך לשתף את כולנו בחייך ה'קשים כ"כ'. רק הכותרת של הכתבה מצביעה על רחמים עצמיים - 'לחיות? מה זה אומר בכלל?'. מה שאני שומעת כאן זה 'אוי אוי אוי, אני עובדת במקצוע שרציתי ומקבלת סיפוק מעבודתי, איזו מסכנה אני'. חלאס כבר.
נטע | 03.10.09
52.
אוהבת את העבודה, אבל בחיים לא הייתי עושה את הטעות הזאת שוב...
אם כל הכבוד לקרייקריסטים שעובדים קשה, המשכורת שלכם גבוהה משמעותית משלי. ואין לכם מושג מה פירוש לעבוד מעל 24 שעות רצוף, עם הפסקות שירותים וסנדביץ' מול המחשב בלבד. אם הייתה לי האופציה להתחיל מחדש לא היה לי את הכוח לעבור את זה מהתחלה.... מזלה של המדינה שאנחנו צעירים ותמימים מידי בתחילת הדרך לדעת לאן אנחנו נכנסים.
עוד רופאה מתמחה | 03.10.09
51.
לא להקריב את החיים...
אני גם רופא לאחר התמחות ... יש לי כמה מחשבות לשתף איתכם... - חבל שהיא מקריבה את החיים שלה...צריך לחיות בשביל עצמנו לא רק לחולים שלנו או האקאדמיה המתמדת...היא לא בדיכאון אבל מתקרבת לBURNOUT - רופאה היא שליחות אבל צריך לדעת איפה לשים את הגבול... - לצערי אנחנו צריכים לחשוב על כסף ולפעמים זה גורם לנו לא לעבוד עם אלא שהכי צריך את העזרה שלנו... המדינה חייבות לפטור הבעיה של שכר בב''ח ומרפאות ציבוריות למנוע בריחה לפרטי... - התנאים - זמן עם מטופל , ביורוקטיה , הפרעות תוך כדי טיפול ,לפעמים היחס של מטופלים וההנהלה, חוסר זמן להקדיש לחינוך , ניהול וכו'...ממש מוריד את האיכות החיים שלנו - לענשם במקצועות אחרות ... קשה להרגיש הלחץ ...אתה מרגיש אחראי על החיים של ענשים אחרים ... זה רק גובר עם הניסיון (בלי לחשוב ש עלהכל טעות קטן אפשר להרוס את הקריריה שלך)
עוד רופא... | 03.10.09
50.
לכל הלא מפרגנים לדר גבע, נפגש עוד עשרים שנים
כרופא בכיר במכון האונקולוגי אני יכול לומר לכל הלא מפרגנים לכתבה המדהימה הזו אודות אחת הרופאות המדהימות שיש שנפגש עוד עשרים שנה כשרוית תהיה מנהלת המכון, יושבת ראש החוג באוניברסיטה, יו"ר האיגוד ובעלת קליניקה פרטית משגשגת. יש לה מטרות בחיים והיא סמנה אותן ונעה לעברן ללא הפוגה וכך צריך להיות. חג סוכות שמח
רופא בכיר | 02.10.09
49.
בוכה מי שלא הבין שאפשר ליהנות מקריירה של רופא בתנאי
שהופכים את המקצוע לתחביב. סה"כ אם נהנים ממה שעושים אז לא ממש מסתכלים על השעון. לפעמים כשאני נכנס לרכב באמצע הלילה ונוסע לנתח פצוע שלא ממש יכול לחכות לבוקר שאתעורר ואגיע אחרי שינה וארוחת בוקר, אז אני מקלל את היום שאמא שלי רצתה שאהיה רופא. אבל זה עובר לי איך שאני נכנס לחדר הניתוח, אם בבוקר הפצוע בסדר ומזיז את הידיים והרגליים, אז באתי על שכרי וסיפוקי. גרושתי תמיד אמרה שאם לאוצר היה שכל הוא היה מחייב את הרופאים לשלם על הזכות לנתח, היא הכירה אותי מספיק טוב כדי לדעת שאני אפילו לא אתמקח. ולגבי יללות הזוגיות וחיי המשפחה, אז לכל דבר יש מחיר ומי שרוצה להיות קוסבי שיילך לגדל ילדים. אם לרופאים אין זמן לבלות, למה כל יום ה' בערב, בכל מסעדה שאני הולך אליה אני מזהה לפחות אחד או שניים מעמיתי, ולפי החשבון הם כנראה גם מתפרנסים טוב. בכלל נראה לי מוגזם 2.6 יציאות בחודש, מה יש לעשות כלכך הרבה בחוץ ? זה לא משעמם ? אני לא מחשיב מסעדה כבילוי כי עם 18 שעות עבודה ביום למי יש זמן לבשל באמצע השבוע ? ולא היתה אף מילה על הפרנסה שאנו נותנים למשרדי הנסיעות (כנסים, כנסים, כנסים...). הבת שלי עד גיל 12 היתה משוכנעת שהמילה כנס זה מילה נרדפת לחופש בחו"ל. וכשהחו"ל הזה בא פעם בחודשיים, 72 שעות רצופות בלי עבודה, אני ביום הרביעי כבר סובל מחרדת חופשה.... אם הבת שלי צתבחר ברפואה אני אהיה מאושר בשבילה ורק נשאר לי לקוות שהיא תיהנה מזה לפחות כמוני.
לא-קולוס | 02.10.09
48.
הגזמה ובעיה של סדר עדיפויות
אמנם אני לא אונקולוגית, אלא רק מומחית במיילדת וגניקולוגיה, שסיימה 7 שנות בי"ס לרפואה ועוד 6 שנות התמחות, וכעת עומדת בפני התחלת תת התמחות. ולמרות שעמדתי בכל הבחינות בהצלחה רבה ובצעתי 7-8 תורנויות לחודש במשך רב שנות ההתמחות שלי, עדיין הצלחתי לשלב גם חתונה+לידת 2 ילדים במהלך שנות ההתמחות. ולא, את ילדיי לא מגדלת מישהי אחרת. אני ובעלי מטפלים בילדינו (גם הוא רופא), עם הרבה עזרה (יש להודות למזלנו הטוב) מהסבים והסבתות. בהחלט אפשר גם לחיות מעבר לשעות העבודה, הכל עניין של סדר עדיפויות. חיי הרופא אינם קלים, ובטח שלא מתוגמלים בצורה הוגנת מהפן הכלכלי, בייחוד בבתי החולים, אבל הקריירה אינה הכל בחיים.
גניקולוגית | 02.10.09
47.
אז זה ממש לא נכון.
אז שלום לכולם אני כרגע סטודנט לרפאה אומנם אני עדיין לא רופא אבל שאני יהיה אני יודע טוב מאוד שלא הכול בחיים צריך להידחק וכן אני יחזור כי לא הכול עיניין של הדחקה אני לומד בצורה מאוד אינטנסיבית את לימודי ובו זמנית מנהל מערכת חברתית גבוה מאוד ומערכת זוגית ובת הזוג שלי היא גם לומדת רפואה ואין אני אומר ואף מסכים אם אחת התגובות שלהיות רופא זה מתבתא רק בכבוד ובתואר אני בחרתי את לימודי הרפואה מסיבה מעוד פשוטה שהיא אהבת הזולת ולא אהבת התואר או הכינוי הניחשק "רופא" כי באמת אני יומר אין בעיה לעשות את חלום הקרירה שלך ולהחסיר את המשפחה הכול תלוי בתימרון וכן אני יודע אף על פי השעות המרובות של העבודה ( אני לומד בממוצע ביום 13-15 שעות) ומצליח לנהל חיים נורמלים זה רק תלוי ברצון ובכוחו של האדם להגשים את האושר של משפחה ובא זמנית לקבל את המתנה שניקראת מישפחה.
ליאור | 02.10.09
46.
ל- 45, זה לא רלוונטי
מה הקשר נשואה? והיכן ראית דכאון? אבל אני מסכים שמי שיש לו רק עבודה ועבודה ועבודה בחיים, בסופו של דבר לא הצליח ולא משנה כמה מכסים את זה בכסות של שליחות ויעוד.הצלחה בחיים לא נמדדת בפלוושיפ או מאמרים או הצלחה בבחינות, ולמעשה מי שאלו מדדיו להצלחה לדעתי די נכשל, וכנראה בורח ממשהו עמוק יותר. בסופו של דבר חיי אדם הם קצרים ויום לאחר שאדם פורש לא יזכרו אותו ולא משנה כמה מאמרים כתב וכמה הצליח בעבודה. הכל בולשיט. בסופו של דבר העולם הפרטי והאישי שאדם בנה לעצמו הוא משנה והוא זה שנשאר לאורך זמן ובהיבט הזה מושא הכתבה כנראה לא הצליחה מי יודע מה.
 | 02.10.09
42.
רפואה היא שליחות
מי שלא למד את המקצוע המדהים הזה לא ידע לעולם כמה סיפוק אתה מפיק כשאתה עוזר לחולה- שליחות פר אקסלנס. אני העדפתי לעבור לחו"ל ולעזור לקהילה היהודית שם (בעיקר) ואפשר לומר שאני מודה לאל על החלטתי מדי יום (ללא קשר למשכורת שגבוהה יותר מהשכר בישראל). שורה תחתונה- רפואה היא לא מקצוע כי אם שליחות, ואני ממליץ לכל מי שיש לו יכולות קוגניטיביות מתאימות ללמוד אותו ולעזור לבני אדם במצוקה. ד"ש מברוקלין ושנה טובה
רופא | 01.10.09
41.
תגובה למס' 16
ישנן כמה הערות שאינן במקום. אנשים לא מבינים מה זה להיות רופא. במיוחד זו מתגובה מס' 16. פרופורציה, את אומרת? את משווה עבודה קדחתנית ככל שתהיה לעבודת רופא? להזכירך, שום עבודה אחרת אינה עוסקת בחיים ומוות!!!! לכן לעולם לא תביני את גודל האחריות שמלווה את המקצוע. נכון שהיום, ישנן הרבה עבודות בהן עובדים שעות רבות, אבל בסופו של דבר הולכים הביתה לישון! לעומת זאת, בעבודתי אני "מבלה" את ליילותיי בבי"ח. 9-11 פעמים בחודש! עוד דבר, אני מבטיחה לך שהמשכורת שלך מתגמלת הרבה יותר! אז אנא ממך, לפני שאת ממהרת לשלוף את האקדח ולירות לכל עבר, תחשבי טוב טוב לפני ההשוואה. שלא תביני לא נכון, אני לא מזלזלת באף מקצוע! גם הוריי קרייריסטים ועבדו רוב שעות היום. אבל בסופו של דבר, אי אפשר להשוות שום מקצוע אחר למקצוע הרפואה. מה גם, אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו מוכנים להקריב כל כך הרבה בשביל מסלול החיים התובעני הזה. גם את! כמו שרוית אמרה בכתבה... זהו מסלול ללא סוף! לימודים, סטאז', התמחות, פלושיפ ועוד ועוד...מדובר בשנים על גבי שנים!!! אינך באמת יודעת מה זה להיות רופא. אפילו אני, שעוסקת בתחום, אך נמצאת בתחילת הדרך, עדיין מנסה להבין. אז נא השתדלי לפרגן. וגם אם נראה לך שהכתבה מתבייכנת, תשמרי את מחשבותייך לעצמך! תודה! לסיום, רוית, אני כ"כ מסכימה עם מה שכתבת. מאחלת לך המון הצלחה בהמשך הדרך!
מתמחה בתחילת הדרך | 01.10.09
40.
הגזמה ורחמים עצמיים
אני משמש ככירורג בכיר בבי"ח ציבורי עוסק בעיקר בסרטן ולדעתי את בהחלט מגזימה! זה נשמע טוב, אבל בעיקר מלא ברחמים עצמיים יש עוד הרבה מקצועות תובעניים, ההבדל - הסיפוק העצמי ברפואה הרבה יותר גדול, אתה חוזר הביתה ואתה יודע שלעבודתך היום היתה משמעות. אז אני מציע להפסיק להתבכיין ולהתחיל להינות מהעבודה ( וגם מחברים ובילויים, שניתן לשלבם מעבר לשעות העבודה)
רופא | 01.10.09
39.
אל ייאוש ד"ר גבע, מסטודנטית שעברה דרכך...
אמנם רק שבוע אחד נותנים לנו להחכים במחלקה אונקולוגית ואני לא בטוחה שאנו כסטודנטים ממצים אותו מספיק כראוי, אך העובדה שאני זוכרת אותך היטב אומרת שהשארת את חותמך עליי אפילו באותו שבוע אחד.. אל ייאוש, העבודה קשה וכולנו יודעים מה זה אם זה בסטאז' או אח"כ, אבל המקצוע הזה הוא ללא תחליף... תעשי fellowship ותחכימי, אולי תביאי לכאן כל מיני תובנות חדשות שיעזרו בתחום ועמלך ישא פרי.. ולסיכום, לגבי התנאים, עוד לא מאוחר לשפר, אולי מרש"ם תצליח לעשות פה שינוי במדינה הקטנה שלנו....
אפרת | 01.10.09
30.
את צודקת כמעט במאה אחוז ,אני מדברת בתור אחת שנשואה לרופא
אנחנו גרים במדינת ניו יורק. תמיד אני צריכה לישמוע איך לכל הרופאים יש בתים גדולים והם עשירים וכך הלאה. ותמיד אני עונה אתם יודעים כמה שנים הם משקיעים מהחיים שלהם ללימודים שעולים הון תועפות ואחר כך הולכים לשנים שלהתמחות במשכורת של עבדים כשהם צריכים לעבוד 36 שעות רצוף וגם אחרי שגומרים התמחות יש את כל ההלוואות של אלפי דולרים שהם לוקחים לבית הספר לרפואה. ואז כמו שאת אומרת אין בדיוק חיים נורמלים לא חתונות לא בר מיצוות ולא חגים.כל הזמן עובדים. אבל יש לי משהו להגיד בנוגע למתי אפשר להקים מישפחה ילדים.אז את בחרת להמשיך בפלושיפ בחירה אישית שלך ,לא כולם ממשיכים .אבל לעומת זאת כל החברים שלנו כשהאישה היא רופאה לא מחכים עם ילדים כולם מביאים מטפלת הביתה .ככה זה הרי במילא גם כשתגמרי את הפלושיפ תמשיכי לא להיות בבית. ואני לא ממליצה להיות אמא מבוגרת כשאת לא יכולה יותר לרוץ אחרי הכדור. אז בלי תירוצים.
ענתי | 01.10.09
26.
אתם עושים עבודת קודש...אתם שליחים שתפקידים לעזור לרפא
לא כל בני האדם נחנו באותם כלים חלקנו הגענו ללמד חלקנו הגענו לתקן חשמל חלקנו הגענו לרפא וכולם חשובים....פרט לעורכי דין, פירסומאים,,,ועוד כאלה שסתם פה כדי להרוויח כסף... להיות רופא דורש הרבה שכל, הגיון, חמלה והתמדה דבר שאין להרבה מאיתנו ולכן אנחנו זקוקים לכם. ולכן מקווים הכתבה לא תגרום להרבה רופאים שבדרך לוותר או לעזוב לארץ אחרת שם רופאים כן מתוגמלים וחיים חיים שפויים. חיזקו ואימצו אתם עושים טוב בעולם...עוזרים לרפא את תחלואיו לשבת על הספה בכל לילה כמו שעושים רוב האנשים לא עושה טוב...היא מרדימה את האזרחים ובנתיים העולם נעשה שחור יותר אני בעד הליכה לאור..ריפוי...שיגשוג..ואהבה ולא לכסף...בצע...תוכניות תת רמה בטלויזיה...חוסר אכפתיות לטבע, לים ןלאויר והליכה ככבשים להכחדות של המין האנושי
בת זוג של רופא | 01.10.09
24.
הכל טוב ויפה אבל לפחות שיהיה תגמול......
שלום לכולם. גם אני בחרתי ברפואה , ובדיוק מאותן סיבות, ואין ספק שהסיפוק הוא גדול ומכסה על הרבה קשיים , אך למה התגמול חייב להיות כל כך לא פרופורציונלי? למה למרות כל הקשיים השנים , תורנויות הלילה , הפחדים, התסכולים, משכורת ממוצעת של רופא מקבילה למישהו שעובד שמונה שעות בבנק או בכל מוסד אחר?(במקרה הטוב ) אחד כזה שלא לוקח את העבודה איתו הביתה, אחד שזוכה לגדל את ילדיו ולראות מדי פעם את אישתו..... זה הדבר היחידי שאולי ישבור אותי, כי בכל זאת סיפוק לא משלם לנו את החשבונות....... הייתי מסיים ברצון בסגנון של " אך למרות הכל זה היה שווה " אך זו בדיוק הבעיה מישהו למעלה הבין שלמרות הכל אנחנו ממשיכים אז למה לשפר להם את התנאים? שנה טובה ובריאות .
אני | 01.10.09
20.
לחיות ? מה זה אומר בכלל??
שמי גורגט, אני עקרת בית מדימונה, אימא לחמישה ילדים קטנים.אני מאוד מזדהה איתך. גם אני לא מצליחה לחיות. כל יום מתעוררת בחמש בבוקר. מכינה את הילדים לבית ספר, מנקה את הבית, מסדרת, ניקיונות, ארוחת צוהריים ואז מגיעים הילדים, אוכל , שיעורי בית, חוגים ,רחצה, שינה וחוזר חלילה, כך כל יום במשך 15 שנה. כמובן שלא יכולה ללכת לחברים או לבלות. כל הזמן בעבודה.צריך כל הזמן ללמוד ולהתעדכן שיהיה לילדים שלי לחם מלא ובריא , וגם איזה חומרי ניקיון חדשים יש בשוק איכותיים לסביבה. אין רגע שקט, תמיד צריך ללמוד ולהשתפר.אני באמת לא מתלוננת. יכולתי להיות רופאה, אבל חשבתי שעדיף להיות אימא טובה.זה היעוד שלי. אולי הילדים שלי יהיו רופאים ???
גורגט | 01.10.09
16.
לא שאני רוצה לזלזל בד"ר, אבל קצת פרופורציה לא תזיק...
מאד התפלאתי מכלכליסט שנתנו לזה במה ולגיטימציה בפומבי, כי גם לי בא קצת להתבכיין, אז אולי אני אעשה את זה כאן: אני ובעלי אמנם לא רופאים, אבל גם לנו נורא קשה: את חושבת שכשמשגעים אותך בטלפונים ומיילים, וכשאת צריכה להיות זמינה אונליין 24/7 (כולל כיפור, כמובן) זה יותר קל? לדעת שב"יום המנוחה" אני או בעלי לא יכולים ללכת לים כי אנחנו צריכים להיות מול המחשב או שלילה לפני לא ישנו בגלל העבודה אז זה בסדר כי זה רק בילויים?? אה, ושכמעט כל ארוחה משפחתית נקטעת בגלל טלפונים שקשורים לעבודה - זה לא נורא-כי לפחות אנחנו בארוחה... אז זהו שלא... זה נורא! וזה שאני ובעלי לא יכולים לעשות ילדים כי אנחנו ממש עסוקים ואין מה לדבר על סקס באמצע השבוע והלוחות זמנים שלנו בקושי נפגשים זה לא נורא-נכון? אבל זה שאנחנו לא מביאים ילדים כי אנחנו ככ קומיטד לעבודה ועם כל הנסיעות והביזי-ביזי ברור לנו שאין מי שיטפל בהם ויתן להם תשומת לב זה סהכ בחירה שלנו-אנחנו יכולים לעזוב את העיסוקים שלנו ולמצוא משהו קצת פחות אינטנס, וכך גם את חמודה... ולידיעתך-רוב החברים שלנו חווים בדיוק את אותם חיים קדחתניים... אז מה את רוצה? מדליה? שנגיד לך שכל הכבוד על ההקרבה שלך? what makes u so special?? את עוד אחת ממיליארדים אז תגידי תודה שיש לך עבודה ומעמד ועניין בעבודה והכנסה נאה ומשפחה תומכת-ואל תבואי להתבכיין בעיתון לפני יום שישי!! תודה
אחת שחיה חיים רגילים-עם כל הקושי | 01.10.09
13.
התשובה בגוף הכתבה - מדהים!!!
קראתי את דבריך והיה לי קשה. ההזדהות עם דבריך היו מלאים וכנים עד שהגעתי לפיסקה בה קיבלתי דלי מים קרים בפנים. שימי לב שכתבת זאת בעצמך: "אני מלווה אותם בחתונות ובהולדת הילדים והנכדים, אבל מלווה גם את הילדים והנכדים בדרך הקשה של המחלה. כלומר, מתוך בחירה חופשית בחרת במטופלים שלך על משפחתך. כי אם היית פנויה להשתתף באירועי מטופליך, היית יכולה גם לגשת לאירועי משפחתך. דבר שדרך אגב, יכול להיות לגיטימי לחלוטין אבל להעלות אותו כטעון... (?). בינינו אין רופאות שיוצאות לבלות עם חברים, מוצאות בני/בנות זוג ואף מקימות בית?
גליצי'ה זה לא חבל ארץ, זה אופי | 01.10.09
7.
הכל נכון
מרתק כמה אנחנו כרופאים יכולים לשאוב כוח וסיפוק ממטופל שהטיפול בו הצליח והוא מודע לכך. אכן, יש הרבה הנאה לשבת עם מטופל בחדר עוד חמש דקות ולשמוע סיפור מרגש מהחיים שלו שהוא רוצה לחלוק או בדיחה טובה. לא מובן לי מדוע רופאים מסויימים מוותרים על ההנאה הזו בשביל לראות עוד מטופל וחצי בשעה, דבר שממילא לא משנה כלום במשכורת האומללה, שגם כך נשאבת במחציתה בכל מרפאה עצמאית לטובת מיסים, שהרי אנחנו גם בד"כ מאוד ישירים ולא מבינים חוכמות, אז אין אצלנו פוילישטיק מול רשויות המס. אז לפחות, להנות מגישה אנושית למטופלים, להנות מהטיפול שמצליח ולחיות את החיים בפרופורציה. וגם אני כמוך לא הייתי מחליף את המקצוע הזה בשום מקצוע אחר, למרות שבבוא היום לא אתנגד לפרוש לחיים של שלווה ואומנות, אולי ציור מול נוף פראי אי שם, מי יודע... מאחל לך כל טוב. חיים עם משמעות הם זכות גדולה, וזה מה שאת חולקת בעולם הזה ובחיים האלה.
י. | 01.10.09
5.
עצוב אך מדויק להפליא
לצערי אני נאלצת להסכים עם דר' גבע, גם אני עומדת בפני נסיעה לחול לפלושיפ, ובגיל מעל 30 ללא משפחה או ילדים אך כ"כ שקועה בקריירה שלא מצליחה/מספיקה להתפנות לזה. אני חושבת שכל מי שחושב על רפואה צריך לחשוב פעמיים כי זהו ויתור גדול מכל המובנים לא רק כלכלי. מצד שני אין מקצוע אחר שנותן ספוק כה רב וכ"כ ממלא.
רופאה אחרת  | 01.10.09
4.
אני מפרגנת לך בגדול
ללא ספק, הבחירה שעשית בחייך - גם אם לא היית מודעת להשלכותיה - היא שליחות לכל דבר. לא יכול להיות שאת מרבית חייך תבלי בבית חולים, בחברתם של חולי סרטן ולא תהיי סוג של מלאך או צדיקה (ואני לגמרי חילונית). אז זהו - מה היינו עושים אם לא היו לנו כמוך? כאמא לילד מושתל כבד - אני באמת קצת מבינה בענייני בתי חולים ואני מעריכה ומוקירה אותך. תחיי בתחושה שמאחורייך עומד קהל גדול של אנשים שמחזיק ממך חצי אלוהים גם בגלל הידע וגם בגלל הידע ובעיקר בגלל המסירות. ודבר אחרון - מכיוון שבני עבר את ההשתלה בבלגיה וחייתי שם בעצמי, תספגי מהם את היעילות, עבודת הצוות, הצניעות, הפירגון של הרופאים לקולגות שלהם, האדיבות - זה סוד ההצלחה. ותצליחי בדרכך. שרי
שרי | 01.10.09
3.
לחיות?
כאזרחית שאיכפת לה,גידלה שתי בנות משכילות ומצליחות,אני גאה בך!החיים העמוסים שלך,הם!!החיים האמיתיים.את עוזרת לאנשים שזקוקים לאנשים כמוך-נואשות.אנא התעודדי,ואולי יעודד אותך לשמוע שגם אנשים שאינם רופאים מוצלחים כמוך,מחמיצים מפגשים מפרים עם המשפחה והחברים,זו רוח התקופה,מה לעשות?.אני מאחלת לך אושר,ואושר,ואושר,זה מה שהכי חשוב...וכן ירבו כמוך במדינתנו הצינית-שושי
שושי פלד | 01.10.09
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת