נכון הם מזהים ציירים סגנון וכו' כשם שרוכל מזהה סוגי פסטה. שגלריסט ייזהה מקוריות וראשוניות? פחח, זו פלצנות לשמה, יומרה שיוכלו להציג רק בפני אלה שלא מבינים דבר באמנות. ייתכן שבדיעבד, אולי ממחקר רציני ומקיף על אמן. אך לגלריסט יש תביעט עין של סוחר, שכל מבוקשו הוא מציאת הפרייר התורן - יעני משקיע.

כמה מן היצירות המעולות ביותר של משה קוופרמן היו מופנמות ומהורהרות ללא צורות מוחצנות כפי שנוצרה הסידרה "די קריעה", כגון אלה שהוצגו בפומפודיו בשנות ה-90 והן מבין היצירות המשובחות ביותר של משה קופפרמן :יצירות לא "למבינים" אלא למביני-מבינים, למתבונני- מתבוננים! בנוסף, שום דבר לא מבטיח שיצירות מוקדמות הן הטובות: אצל ניקל היצירות המקודמות מושפעות מגדולי האמנים של תקופתה ושפתה הפלאסטית לא מאובחנת. גם אצל רפי לביא יצירותיו המוקדמות, אולי יש בהן מידת נדירות אך השפה אינה מגובשת. יש להזים את המיתוס של הסוחרים בבואם לטעון שכל מה שמוקדם נדיר ולכן טוב מבחינה אמנותית. נדירות יכולה להיות ערך מוסף אך לא ערך עיקרי. זה שגוי לגמרי: רפי לביא השביח את יצירתו עם השנים ומאז תערכותו במוזיאון ישראל ביצע את ציוריו המזוכחים ביותר. לכן כך אצרה דורית לויטא את הבינאלה בונציה, כל כולה מבוססת על יצירתו האחרונה. אני חושבת שמי שדברו מתוך הגרון של מכירות פומביות וזו תרבותו, אינו צריך לדבר על הערכה אמנותית. כך לעולם לא יפגשו כוחות השוק עם האמנות עצמה. נעמי גבעון