ביום שפוטרתי הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגלי ושאני נופל נפילה חופשית לקראת ההתרסקות. הייתי שבור נפשית, תדמיתית והמחשבות הרעות התגנבו לתוכי יד ביד עם הדאגות ולא הפסיקו להכות בי. לקח לי שלושה ימים לקום ולצעוק - שכולם יכולים "לקפוץ לי" ושאני לוקח את מה שקרה לי ומוציא ממנו את המקסימום. ואומנם המצב בחוץ היה קשה אך הצלחתי למצוא עבודה בתוך זמן סביר של חודש וחצי שהיא איננה עבודת חלומותי אך היא בחברה מעולה וממנה ניתן להתקדם למשרות אשר יותר מעניינות והתשלום בהתאם. אני לא שוכח את ההרגשה של אין כי גם היום ששכרי ירד ב 30% והייתי מורגל לרמת חיים מסויימת אני מסתובב עם חבר ה"אין לי" שמגיע עם "תתחיל לחשב את ההוצאות שלך יותר טוב". מקווה לשינוי בהמשך.....שיגיע כמה שיותר מוקדם

אני מסכים עם מס' 10 שאין כאן התבכיינות, להיפך. נילי כרגיל מביעה את שאחרים לא יכולים או לא מוכנים לחשוף. האמרה שבתכריכים אין כיסים היא נכונה, אם חושבים מה אדם צריך בחייו אז באמת לא הרבה. ודאי לא החומר הוא שעושה את האושר, אולי מקל קצת אבל ודאי לא הגורם העיקרי לאושר, אושר זה משהו פנימי, שצריך לטפח. אני חשוב שאדם כמו נילי עם כח יצירתי כזה שיודעת להביע את עצמה בכתיבה ואולי גם בתחומים אחרים, יכולה להיות מאושרת יותר מכל אלה שיכולים להרשות לעצמם לקנות כל יום סלון חדש, כי הריק הפנימי שלהם הוא המכתיב את האושר ואת תחושת היש או האין. אני מניח שנילי גם מחפשת עבודה בזמן שהיא כותבת.

בביקורי בהודו ראיתי לא פעם קבצנים שחיים על מטר מדרכה. זה כל מה שיש להם בחיים. לא ראיתי תסכול על הפנים שלהם ולא עצב. להיפך - הם נראו מאושרים כאשר כל מה שהיה להם הוא החיים שלהם. כשהסתכלתי עליהם תהיתי למי יש יותר - להם או לי? אני תמיד חונכתי לרצות יותר, לא להסתפק במה שיש לי, להיות מרירה אם לקחו לי ואם לא הגעתי למה שרציתי. הבנתי שלקבצן הזה במומביי יש יותר מלי. כי לי תמיד אין מספיק.

דרושה בגרות להפנים שהאושר לא תלוי בחומר. זה טיפ שסבתא שלי מכרה לי על ערש דווי :-)

this column is written with humor, but you can feel the hardness and difficulty through the words. If it makes you laugh it is good. Everyone gets sonething else out of it. But as long as you get something it is important. I laugh beacause it is wrtitten in a funny way, but I also learn something out of it. I also hope for a good change for Nili, but even if she finds a job - I hope to be able to read her more- maybe in other topics. Her writing is a gift - and ntothing to laugh about

מישהו מתבכיין כאן בכלל? אני דווקא רואה אופטימיות והארה ויכולת גם להעניק לאחרים מזה. אולי הטורים מצחיקים אותך, אבל עובדה שאתה קורא. כניראה שזה עושה לך משהו גם. גם אני אשמח לשמוע כשנילי תתחיל להתפרנס כרצונה, אבל זה לא אומר שהתהליך הוא קל. תודה למי שנתן למפוטרים במה ויכולת להביע באמת את הקושי וגם את השמחה. יש לך בחירה - לא לקרוא.

נילי גרוס היקרה, אני דווקא חושבת שעולים מסרים יפים. אף אחד לא אמר שפיטורין זה כיף, אבל אפשר להיות מאושר גם כשאין פרנסה תקופה מסוימת. אני יודעת שחלק גדול מאנשים שסביבי כבר יודע את זה, אבל בכולנו כל הזמן עולים פחדים וחוזרות תפיסות ששייכות לעבר. הלוואי שיהיו לנו כמה שיותר רגעים שנזכור את "יש" ונחיה אותו.

יופי של כתבה, מסכימה עם כל מילה. רינה

נמאס לי לקרוא על כל המפוטרים המסכנים שבוכים על מר גורלם ועד מקבלים במה באתר כמו כלכליסט שאולי מחפש קוראים משועממים... לכי לעבוד ! אני תמיד התפעלתי מהעולים החדשים שבאו לארץ ולתמיד עבדו בכל עבודה ולא התפנקו ! רק אנחנו הצברים מתנהגים כמ בעלי אחוזה.... נמאס מהטורים הללו של המובטלים שמכירים את ההארה לאחר הפיטורים ופתאום מחפשים חשיפה. תלכו כבר לעבוד !!! החיים לא משולמים ולא תמיד קורה מה שאנחנו רוצים - החוכמה היא לעמוד על הרגליים.. ולהפסיק לבכות! עבודה זו מנטליות - זה הכל בראש ולא בקצה המקלדת !!! הטור היחיד שאני אקרא ולא אצחק אלא אמחא כף יהיה זה שאת התחלת לעבוד בכל עבודה !! כן נילי בכל עבודה !! גם הקוראים והסביבה יעריכו אותך יותר ! אז דיעם הקרקס הטקסטואלי שלך !!

תודה ? תודה על האיזכור. תודה על האיזכור שלמילים יש כוח, ולמחשבה יש כוח, וכשאני אומרת -אין- אז גם לא יהיה. לעומת המחשבה שיש לי הרבה דברים אחרים בחיים ואותם אוקיר. אז תודה, תודה על האיזכור, ואני לוקחת את זה מעבר לסלון ומעבר לבית, לזוגיות, לעבודה, לאנשים סביבי. יש לי שפע! שבוע טוב

אריסטו היקר - אתה מאוד רציונלי ומעשי - רע מאוד בלי עבודה, צריך ללכת ולחפש עבודה. אני לא מכיר מישהו שאין לו עבודה שלא מחפש עבודה. אבל עד שמוצאים - איך מרגישים? האם אין להרגשה חשיבות - למורל, למוטיבציה? לעבור את כל הימים הקשים האלה? זה לא טראח וגמרנו, אתה יודע.

אני חונכתי על ה"אין". תמיד אין ותמיד חסר. לא יודע אם זה בא מטראומות או לא, אבל גם כמה שהיה - תמיד לא היה. זו הרגשה קשה ללכת עם חור כזה בחזה. כל מה שאתה עושה או כל מה שיש לך - תמיד לא מספיק. אתה אף פעם לא יכול להיות מאושר עם תחושה של "אין". בטוח שכשמפוטרים - התחושה הזו עולה מאוד

נכון שזה נשמע קצת כמו קאוצ'ינג, אבל בזמנים של קושי וחרדה אנחנו נצרכים להרים את כל הכוחות שלנו כדי לראות שאנחנו לא מסכנים ושיש לנו גם אם התחושה היא שאין. אני כמפוטרת (לשעבר) זוכרת כמה הרגשתי שאין לי כלום כשאיבדתי את העבודה. כל מי שמאבד עבודה - כאילו איבד עולם ומלואו. קשה להחזיר את תחושת היש והקיים אז, וצריך באמת קצת מאמץ וראיה רחבה יותר כדי לקום בבוקר ועדיין להרגיש שיש לך. שהעולם שלך לא הלך לאיבוד כי מישהו זרק אותך החוצה. אז אם אתה לא מבין את המסר - ולמרות זאת קוראים לך אריסטו, אז אולי אתה פילוסוף בגרוש.

הכתבה מתאימה לקאוצ'רית מתחילה. מה המסר שלך בעצם? אם אין עבודה המצב רע מאוד וכל מה שמנסים להגיד לא משנה את המצב. נכון - צריך עידוד אבל הכיוון הוא לחפש עבודה אחרת ולחזור להרוויח עבור המחיה והמשפחה. כל היתר זה סתם דיבורים ואולי גם בזבוז זמן.