נתניהו ניסה לטייח את החוק בכך שמחזירים קרקע אחרי 1985 אבל רוב הקרקעות הופקעו בשנות ה50 וה60 נתניהו ייעד את החוק נועד לסיפסור הקרקעות ליזמים המקורבים לצלחת מדינה מושחתת

נראה אותם מפקיעים לאנשי השלטון ולבעלי השררה . אוי ואבוי לאנשים הפשוטים שנופלים בידי שלטון הצחוק . אין מושיע.

המדינה עומדת להעביר החלטה או אף חוק שהפיצוי על אדמות חקלאיות יהיה אחיד ממטולה ועד אילת ועד המרכז. בכך היא מבטלת לגבי מיגזר החקלאים שני עקרונות יסוד שמאיים שמהווים חלק מרכזי בהערכת שווי נדל'ני. כאמור מתבטל עקרון המיקום שיש לו השפעה חשובה ודי מרכזית בקבעית ערך הנכס, ומתבטל ערך המוניטין שגם לו משקל בקביעת השמאות. בקיצור,דפוק את כולם במיוחד ערבים וחקלאים.

ובלבד שלא תהיה של הערבי. אבל היא גם נוהגת כך ביהודים. כשהפקיעו כ-5000 דונם אדמות חקלאיות מסביבב לנתב'ג לטובת נתב'ג 2000 הציעו חלק מבעלי האדמות שהופקעו שאת השירותים המסחריים השונים ייזמוו ויקימו הם כדי שיוכלו להמשיך ולהתפרנס מהאדמה שהתפרנסו ממנה לפני ההפקעה. הם גם טענו שהרשות אינה קיימת למטרת עשיית עסקים ויצירת רווח. כמובן שגולגלו ממדרגות כל הערכאות. אבל.......... הסיפור הנבזי רק מתחיל. כבר עם הקמת נב'ג 2000 התחילו לדבר על הפרטתו. כלומר בדרך סיבובית המדינה מנהלת רגרסיה אגררית בהפקעתה מידי הרבים ומסירתה בסוף לידי יחיד/ים. ועוד משלמת פרוטות. וומתנהגת,כלומר פקידיה,בבריונות אטימה ואטימות בריונית..

לא יודע מה יהיה הסוף ? ממש כואב לראות את התנהלות העיניינים במדינה הקטנטנה הזאת. למה בכלל להפקיע ? ואם ממש חייבים,אז לתת חלופה בהתאם ולפי קביעת שמאי נטראלי ואוביקטיבי. זה הצדק בהתגלמותו וללא בתי משפט. על מה אני מדבר וחולם בכלל ?

ה"פטנט" של הרשויות הוא כזה: הן מודיעות לבעלי הקרקע שרכשו אותה במיטב כספם, שקיים ייעוד ציבורי לקרקע. אבל הרשויות לא מפקיעות בינתיים את הקרקע בכדי שלא לשלם כל פיצוי לבעלי הקרקע. וכך נמשך הדבר עשרות שנים, ובעלי הקרקע מנועים מלעשות כל שימוש בקרקע וגם לא לקבל כל תמורה. ראוי שהמחוקקים יתיחסו גם לבעיה זו.

האזרח במדינת ישראל הפך לאויר ורוח המדינה עושה ככל העולה על רוחה וגם מבית המשפט אין ישועה בשנות ה 60 הפקיעו לי קרקע ללא שום חוק וכאשר התנגדנו אני ואימי זכרונה לברכה עצרו אותנו ל 5 ימים במעצר ועשו את העבודה אני היתי אז חיילת משוחררת בדיוק לאחר שרות צבאי ואימי אשת העליה השלישית לא התעוששה מהטרמה עד יום מותה כאשר פניתי לעורך דין הוא ציין לפני שאני קטנה כנגד הממסד ויותר טוב שהשכח מה שקרה לא אשכח עד יום מותי

מדוע שלא נלמד משהו מהבריטים, אשר לו היו נשארים בפלסטינה דאז עוד עשר שנים, הייתה לנו מערכת ביורוקרטית וציבורית טובה יותרץ בבריטניה קיים בית דין לקרקעות, שם מתבררות תביעות שונות, ללא סחבת. גם אם מפנים קרקע, לא מתבטלת הזכות לתבוע פיצויים או השבה. ובבריטניה כנ\מו בבריטניה- מכבדים את החוק, והחוק מכבד ושומר על זכויות האזרח.

כאשר קרקע בבעלות פרטית של משפחה עומדת שוממת כבר למעלה מ-60 שנים ועדיין לא בונים ואם ייבנו על קרקע כזאת , על זה אני מבקש תשובה לשאלתי . תודה

רק זכות להחזיק בה. ואת הזכות הזאת כולם מוכרים במיליונים. למשל, למה אנשים צריכים לשלם מיליונים על הקרקע של מושבים שהמדינה נתנה להם? לדעתי, אם מישהו מוכר קרקע, אז הוא כבר לא צריך אותה, אז שיחזיר למדינה והיא תתן אותה למישהו אחר. ואז שיבטלו גם הפקעות.

לכל בעלי הקרקעות במדינה שעדיין לא יודעים זאת. ישנו חוק מתקופת המנדט בו ניתנת למדינה הזכות להפקיע קרקע מבעליה בטיעון של טובת הציבור. חוק זה אפשר בזמנו למדינה להפקיע קרקעות לצורך בניה וסלילת כבישים ללא כל הפרעה כך שניתן יהיה לבנות מהר ככול האפשר את המדינה. כפי שלכולנו ידוע, זמני הופך מהר מאוד להיות קבוע.... כך הופקעו מידי בעלי דירות ובעלי קרקעות שונים אדמות לטובת כבישים לציבור הרחב, קניונים, מבני ציבור ועוד, בעיקר כבישים שלא תמיד היו נחוצים לאחר בדיקה עמוקה יותר. חברת החשמל עד היום משתמשת בחוק זה ועושה ככול העולה על רוחה בהנחת קווי מתח גבוה שאין אפשרות לבנות תחתם או רצוי מאוד לא להשהות תחתם עקב הקרינה. עברו 60 שנה ועד היום המדינה לא הועילה עבור אזרחיה לשנות או לתקן חוק זה, עדיין עושה בו שימוש למרות צמצום שטח המחיה בארץ, גרוע מכך לא נותנת פיצוי הולם עבור הפקע של השטח !!! עד מתי המדינה תמשיך לנוהל לקוי זה, עד מתי אזרחי המדינה שקנו אדמה פרטית מכספם לא יוכלו להיות בעליה

ולהשיב להם אותו לאחר 23 שנים, ואם לא ידרשו אותו בתום 25 שנים הוא יולאם ע"י המדינה. מי מסוגל לעקוב בטווח שבין 23 ל- 25 שנים? רק מוח מעוות צכשל ילדי האוצר מסוגל לרקום חוק כזה.

המדינה מעגנת לעצמה את הזכות להפקיע קרקע כאוות נפשה. לעתים הדבר מגיע לכדי אבסורד - דוגמת פרשת נוסייבה בירושלים, בה הפקיעו למשפחה ערבית עשירה קרקעות בהיקף של 500 דונם על מנת לבנות מרכז מסחרי. המשפחה העשירה ביקשה לבנות בעצמה את כל המרכז ואפילו הגישה תכניות בנייה מסודרות לעירייה, אך המדינה התנגדה ועד היום רוב הקרקע עומדת מבלי שיש עליה כלום.