כה מתסכל לראות שבכירי האוצר אינם יכולים לשנות מחשבתם ולהיות יצירתיים. התהליך הרגיל וחסר מעוף שמוביל האוצר נובע מעצלנות. במקום לבצע רה-אורגניזציה בדואר, למקסם את הפוטנציאל ואז למכור תוך יצירת רווחים למדינה, המדינה תמכור ותיתן ל"כוחות השוק" המונופוליסטיים לקצור את פירות האורגניזציה ובכך תמשיך את מסורת חלוקת ההון בקרב אוכלוסיה מצומצמת. האם יש מניעה שהאוצר ישכור שירותיו של מנהל יכולות וייתן לו מנדט לשינוי במקום שאיזו קרן כגון אייפקס, פימי או מרקסטון תבצע זאת תוך גזירת הקופון. לאחר ההבראה והרה ארגון תימכר החברה במכפיל שישקף את שוויה האמיתי. נמאס לראות איך בזילות יד ועצלנות הממשלה, מוכרת נכסים בנזיד עדשים. יש להניח שרק תיק הנדל"ן של הדואר יהיה שווה יותר מכל תמורה שתתקבל. מדוע המדינה לא הייתה יכולה להיות זו שמובילה את מכירת השוק הסיטונאי לדוגמא? אין אנו רוצים בעוד תנובה, די מספיק, גלו מעוף ואחריות וחלקו הרווחים בצורה שווה.

תשואה של 2.2% זה באמת נמוך אבל מה בדיוק נרוויח מהפרטת בנק הדואר? בנק הדואר יצליח להתחרות בבנקים המסחריים? נקבל כרטיסי טוקמן במחירים טובים יותר? הפרטה זה לא פתרון לכל דבר. הציבור צריך לקבל הסברים מה נרוויח מההפרטה.

חלק גדול מהמנהלים שם יודעים שיעופו בבא ההפרטה והם יעשו הכל יחד עם הועד כדי להפריע לתהליך.