רואים שהמאמר נכתב מצד עורכי-דין בלבד. אני בתור אדם מהצד רואה דברים בשונה מהם א. זכותו של אדם (כל זמן שהוא צלול ולא מושפע שלילית), לחשב בחייו בדיוק למי הוא רוצה להוריש את הונו, ובאילו תנאים. אם זה לא מתאים ליורש, לא יועבר לו הרכוש המורש.הרי לא יתכן, שמי שחושב עצמו כיורש, יתנהג בניגוד לרצונו של המוריש ועדיין ידרוש לקבל את הירושה. זו לא חובה הורשת הירושה !!!! זו לא חובה לקבל ירושה. !!!חובה לגדל, לחנך ילדים, נכדים. אך אם הם בגדו ברצונו של המוריש או הכפישו אותו, או ביישו אותו , או חיו ונהגו בניגוד למוסריותו, אין שום סיבה שיתנהל כנגד צוואתו, משפט !!! נניח שבת נישאה לאדם שהאב התנגד בכל תוקף שבעולם שהיא תינשא לו. האב מתנה את ירושתו בכך שהיא תתגרש מבעלה . ככל שהיא אוהבת את בעלה, ונשארת נשואה לו, זכותו המוסרית המלאה של האב למנוע ממנה את רכושו !! זהו רכושו וכך הוא רוצה !!! אין חוק ואין חובה בעולם המחייבת להוריש !!! שהכסף ילך להחזקת חתולים, ושהבת תישאר נשואה באושר (ואולי לא בעושר) לבעלה בו היא מעוניינת. דןגמא, פסיכולוגית נישאה לרוצח היושב במאסר על הרצח שביצע, והיה פציינט שלה , בו היא התאהבה. הוריה דחו את נישואיה אלו , וביטלו את צוואתם להוריש רכושם לה , בהינשאה לאדם בניגוד למוסריותם.

ואז תראה כמה קשישים הולכו שולל גם בבתי כנסת שיתרמו את כל כספם ולשופטים לא היה לאל ידם לשנות דבר. למרות שהבינו את הלחץ שהפעילו וזאת ללא ידיעת המשפחה הקרובה...או על כל מיני נוכלים למיניהם שמשתלטים בחמדת שפתיים ומביאים אותם לתלות ברצונם ...כולל מסייעות ועוזרות למיניהם.ובמיוחד קרובי משפחה רחוקים.. שוב הנך מזכיר את הקטע הכספי והקטע שזה הכל רק בגלל הפסד ממון. מה בדיוק מפריע לך ומציק לך ....אני מהרבה ספורים ששמעתי אני כן מאמין למגיב17אגב מאיפה אתה מסיק שהבת והנכדות לא ביקרו?הבחור פרס סיפורו והיה יכול שלא.אלא בגלל שמאמין שנגרם עוול..ואתה קופץ... בדוק עצמך פנימה ידידי אתה לא מריח טוב.........נכון אולי זו לא יהירות אך נשמה ורגישות אין בך....הטעונים והססמאות באות אצלך מהפה החוצה ללא שיקול וידיעה מעמיקה הכל בלה בלה בלה הצדק נעשה וזהו.....אל תגיב מיותר...שמענו ולא הבנו......

הכאב עליו אתה מדבר, הכאב שלך הוא כאב של הפסד כספי. הכאב של אדם מבוגר, שהיקרים לו - בתו ונכדותיו, הזניחו אותו במשך שנים, לא ביקרו ולא התקשרו הוא כאב גדול הרבה יותר. אני טוען שהצדק בפסק הדין נעשה במובן המוסרי והמשפטי. במובן המוסרי האדם שטלפן אל הקשישה מדי ערב, ואפילו "טחן לה את המוח" הוא זה שגם שמע אותה ! הוא זה שבפניו יכלה לשפוך את צערה. לכן שאלתי (ולא נענתי) - האם קיבלה הישישה ביקורים ושיחות טלפון גם מיתר בני המשפחה או רק מבן אחיה ? אני מדגיש לכל הקוראים - הקשישים הם בני אדם ! הם זקוקים לאוזן קשבת, לביקורי קרובים ומשפחה ולתשומת לב. מי שמזניח את אביו ואמו, אל יתפלא אם האב או האם יתנו את כספם למי שטרח והקשיב וסייע להם בימים הקשים ביותר - לעת זקנה. לסיכום - "אל תשכחני לעת זקנה", ואם תשכח אותי - אל תתפלא שגם אני אשכח אותך בצוואתי. נ.ב., אין פה שום יהירות, רק מצוות כיבוד אב ואם, שמשום מה לא עולה לדיון כאן !

תגובתך הייתה יהירה חסרת רגש , הפנתה שאלות כאילו בחקירה נגדית . ועל תשובות שאינך יודע הסקתה שהצדק נעשה , איך ? מה ? מו? ובאותה נשימה הפכתה את מגיב 17 לרודף בצע , דבר נורא כשלעצמו. בוש לך , הארס נודף ממך ידידי. "הבקיאות" שנובעת מידע במשפטי הירושה. ועל עדות העדה , לכן לא אתפלא ידידי שאתה משוחד בקטע , או אולי חלק ממנו . אז לגביך הצדק נעשה ?! עד שלא תעבור אתה דבר דומה , לא תבין כאב זה ומהו....

אינני מכיר אותך כלל מגיב 17, אבל מאחר ושיתפת את כולנו בתיק שלך, ארצה לשמוע ממך מעט פרטים, שאולי יבהירו לכולנו מי הצודק בפרשה. אתה טוען שבן הדוד "טחן לה את המוח". האם אתה התקשרת למנוחה מדי יום? האם שאלת אותה לשלומה ? האם ידוע לך כמה חשובה שיחת טלפון מדי יום לאשה שמתגוררת הרחק מקרוביה ? כמה פעמים בשנה דיברת אתה איתה ? כמה פעמים נסעת לאילת לבקר אותה ? ובדרך אגב, אולי תספר לנו האם הנכדות בקרו את המנוחה... בקשר לעורך הדין האילתי שכתב את צוואתה - מה רצית, שתיקח עו"ד מתל אביב ? היא התגוררה באילת ! ברור שאין שום קשר לבן הדוד שבכלל גר בירושלים ! ובקשר לסיפור הטפשי על כך שהעדה לא מבינה יידיש ! - העדה לא צריכה בכלל לדעת את תוכן הצוואה - כל סטודנט למשפטים יסביר לך זאת ! העדה מעידה רק שהמנוחה אכן חתמה מרצון על הצוואה ואין כלל צורך שהעדה תבין את תוכן הצוואה ביידיש או בעברית. מכל הסיפור שלך יוצא שאכן משפחתך נושאת כאב גדול - כאב של הפסד ממון ! אבל אינך כותב שאתה כואב את מותה של המנוחה ! הצדק נעשה גם נעשה - את הכסף קיבל מי שדאג למנוחה ושוחח איתה מדי יום וזה לא נקרא השפעה בלתי הוגנת - זוהי דאגה יום יומית לקשיש.

ולבת היחידה ו2נכדותיה לא הורישה דבר...במהלך משפט היתנגדותנו לקיום הצוואה ובמהלך המשפט הודה הבן דוד בפה מלא שהנפטרת היתה תלויה בו נפשית. דבר שלעצמו צריך היה להביא לבטול הצוואה.המנוחה חייה באילת והבן דוד בירושלים.ובשיחות יום יומיות טחן לה המוח וגרם לאותה תלות וכמובן בסתר ללא ידיעתנו. דבר מוזר שלעצמו היה בכתיבת הצוואה . שנעשתה אצל עו"ד אילתי שבעבר היה קודם עורך דין של משפחתי וחבר ,אך מםיבה אישית החלטנו אני ואישתי להתרחק מחברות עמו.וזאת עוד לפני כתיבת צוואת המנוחה.להוסיף גם זאת שהוא גם יצג את הבן דוד במשפט. כלומר היה עורך דין שלי לעורך שנים.. והוא שכתב הצוואה והיה עד, הוא ומזכירתו לאותה צוואה. וגם יצג את הבן דוד במשפטו נגדנו.והחשוב מכל שבתצהיר שהגישה מזכירת העו"ד ששמשה כעדה וטענה שבזמן קריאת הצואה בעברית למנוחה חזר העו"ד ותרגם לה גם לאידיש שהמנוחה הבינה היטב ,אך שפה שאינה מובנת כלל וכלל לעדה בצוואה.....דבר שלעצמו אסור בתכלית..........ולמרות כל אותם טעונים ועוד שהיו צריכים להביא לבית לביטול הצוואה.זכה הבן דוד.עד היום נושאת משפחתי כאב זה.מאז לא עברו 7שנים ואשמח יש עו"ד מתמחה ומאמין שאפשר לעשות. שיקים עמי קשר לאור הנתונים העובדתיים ונוספים שאמסור לו אולי יש תקווה לצדק...

בהקשר המדובר, המתים יכולים להפוך את החיים לגהנום, רק לאלו המבססים את עתידם הכלכלי, על ההנחה שיקבלו ירושות.

רק שזו השקעה ארוכה ארוכה ולא תמיד קלה אבל בסוף זה שווה הכככככככככככככככככככל

אין שום מניעה חוקית או הלכתית לזוג שהתגרש לחזור ולהנשא. הדת היהודית אפילו מעודדת זאת.

הנפטרים בדרך כלל סבלו מבן/בת הזוג של מי שמיועד לירושה. הסבל יכול להתבטא במניעת ביקורי היורשים את המוריש בעודו בחיים. יש אנשים שלא רואים את הילדים שלהם שנים ולא מקבלים מהם אפילו שיחות טלפון. כן כן, ככה זה כשיש תלות או אובססיה מינית בין בני זוג צעירים הנפטר המבוגר משלם את המחיר. האמנם בן/בת הזוג הלא מתחשבים צריכים להנות מפרי עבודתם הקשה של הנפטרים?

את נשמעת אישה מקסימה שיהיה לך רק טוב בחייך מה שמשקיעים בילדים מקבלים חזרה - ואין השקעה טובה מזו. אבא ל-4.5 ילדים.

מה שכתבת לא מדוייק: מבחינת ההלכה, אחרי שהתגרש, הגבר לא יכול להתחתן פעם נוספת עם אשה רק בשני מקרים: א. אם הגבר כהן - הוא אסור בגרושה (גם אם נתגרשה ממנו) ב. אם האשה התחתנה אחרי הגירושין והתגרשה (זהו איסור כללי הנזכר בספר דברים ונקרא - איסור מחזיר גרושתו משנשאת) בכל מקרה אחר - מותר (ואפילו מצווה) לשאת גרושתו.

אחרי שהתגרשת, אתה לא יכול להתחתן פעם נוספת עם אותו האדם.

לידיעת הכתבת "שלטון היד המתה" או "שלטון היד הקרה" הוא מונח בסיסי שכל סטודנט למשפטים לומד אותו בכל אוניברסיטה בעולם,ככה שלא פסק דין מ -1975 המציא את הגלגל.

ומי שלא יודע מה זו אלימות כלכלית, עדיף שלא ידע. חשבונות בנק משותפים מרוקנים, תוכניות חיסכון שבזיוף חתימה שלי עברו לחשבונות בחו"ל, הכנסתי לחובות. וכל זאת רק על מנת לשלוט. להיות השליט הבלעדי על הכספים, לסבך אותי בקשיים. (בנתוח פסיכולוגי הוא עשה את המעשים האלה כדי למנוע ממני לעזוב אותו). בקיצור החיים לא היו חיים. כשהילדים בגרו, החלטתי להתגרש, וידעתי שלא אקבל ממנו שקל. כבר לא יכולתי לשאת זאת מכיוון שהטירוף שלו כבר התחיל גם עם הילדים. הוא סרב לממן להם השכלה גבוהה, רצה שכולם יעזבו את הבית בגיל 18, ורב עם בתי ונישל אותה מ"הצוואה". ביום בו התחלתי בהליכים (!!!) התגלה אצלו סרטן ממאיר והרופאים נתנו לו 3 חודשים לחיות. הוא לא ידע שפתחתי בהליכים. אחרי 8 חודשים, בהם עזבתי מקום עבודה כדי לטפל בו במסירות הוא נפטר והשאיר צוואה, בה אני ובתי הבכורה מנושלות לחלוטין, ושני בני הם היורשים היחידים. בני קיבלו את הכספים וכל אחד מהם נתן חצי לי ולבתי, בלי שאמרנו להם מילה!!! הם גם כתבו לי מכתב שמסגרתי ותליתי בחדר העבודה שלי. מכתב תודה מרגש, ובו כתבו כמה הם מעריכים אותי על כל מה שעשיתי בשבילם במהלך החיים, ואיך התגברתי על חיים עם אדם קשה ואכזרי תוך שמירה על שפיות והומור ושמה שאני לימדתי אותם אי אפשר ללמוד בשום בית-ספר. אחרי חצי שנה, הכיר לי בני את בעלי בהווה. אני נשואה כבר 7 שנים לאדם מקסים, העבר עדיין מכאיב אבל כבר לא פוצע. החכמה כשחיים עם אנשים רעים היא לא לתת לרוע שלהם, ולרצון שלהם לשלוט, ובד"כ באמצעות כספים, לגוע בך. זה קשה, לעתים מאוד קשה, אבל הכרחי. וגם לדעת לוותר על כסף. אני וויתרתי על הרבה. וגם כשראיתי איזו צוואה הוא כתב, לא אמרתי מילה. פחדתי שזה יהרוס לנו את חיי המשפחה, פחדתי שבתי תתנתק מהאחים שלה, אבל ברוך השם התבדיתי, וההשקעה שלי (ולא בכסף אלא בילדים!!!) הוכיחה את עצמה.

לדעתי- עורכי דין צריכים להפסיק לעשות מניפולציות, על היורשים לכבד את רצון מורישם ככתבו וכלשונו, התחכמויות רק פוגעות בכולם היורשים, עורכי הדין, השופטים וגם הכבוד מת.

המוריש עבד קשה כל חייו וצבר את הונו,לגיטימי ואף מוסרי שידאג בצוואתו שירושותו תישאר לבני המשפחה ובמשפחה. הסטטיסטיקה מלמדת על כ 40% גירושין בימינו. למה שגרושת היורש תקבל את כספי עמל חייו של המוריש?

מתגרשים, מקבלים פרס כמה מיליונים, ואז יש כסף לחתונה מחודשת ומפוארת.