אם יש לי MP3 שקניתי במאה מאתים שקל, ויש בו 1 או 2 GB, וכל שיר הוא בערך 5 MB , אז בכל GB יש לי 200 שירים, כלומר בערך 20 אלבומים, ואם כל אלבום עולה 50 ש"ח אז זה אומר שאני צריך להשקיע 1000 ש"ח כדי למלא 1 GB. או 2000 ש"ח כדי למלא 2 GB. ובנגנים של 16 GB - צריך 16,000 ש"ח. עכשיו צאו לרחוב, תתפסו כל צעיר או צעירה עם נגן MP3 שמלא בשירים. נראה לכם שהוא שילם 2000 ש"ח כדי למלא את הנגן שלו בשירים? נראה לכם שהוא יעשה את זה בעתיד? (זו שאלה רטורית. התשובה היא שכמובן שלא). מסקנה: כולנו גנבים. אם החברות שמייצרות את הנגנים שמות שם 1 ו-2 ו-4 ו-16 GB, סימן שהן מתכוונות שאנחנו כולנו נגנוב שירים כדי למלא את הנגן שלנו.

אם אני קונה רק את הקובץ הדיגיטלי, בלי הפלסטיק עליו הוא צרוב, בלי הקופסה (וכמובן בלי עלויות העיצוב שלה), בלי עלויות משלוח ובלי לשלם שכ"ד יקר לחנות המוזיקה במרכז העיר כולל חשמל ושכר עבודה... בוודאי שההכנסות של _מכירת מוזיקה_ ירדו, אבל הרווחים של מפיצי המוזיקה, ויותר חשוב של האמנים, לא אמורים לרדת. אז במקום לבכות צריך רק לאמץ מודל מכירות חדש - היה תקליט, הייתה קלטת, היה סי.די. ועכשיו יש אמ.פי.3 באינטרנט. בעוד חמש שנים כבר יהיה מודל חדש, על מה יבכו אז?

נגמר העידן בו חברות המוסיקה יכולות למכור ביוקר אוסף שירים ללקוח שרוצה רק 2-3 מהם. הם לא יצליחו לחזור לאותה רמת הכנסות.