הלחם וכל מוצריו מעלים את רמת הסוכר בדם בצורה הרבה יותר קיצונית מאשר הסוכר עצמו. כמות הסוכר שיש בממתקים שניצרכים ביום יום לא מהווה אפילו רבע מכמות הלחם והפחמימות שאנו אוכלים ביום יום. אני אדם שמזריק אינסולין וחייב לחשב כל היום את כמות הפחמימות שאני אוכל ולא משנה מהוא המקור שלהם מדגנים , ממתקים, ואפילו יש ספירת פחמימות מבשר ( על אף שבכל פירסום מוצר של מאכלי בשר תגלו להפתעתכם שבשר מכיל 0 פחמימות . אך הגוף מתרגם בשר כחצי מכמות החלבון בגוף הופכת גם היא לפמימות , שהופכת לסוכרים בגוף בסופו של התהליך. ). ולכן הבעיה העיקרית היא לא הסוכר אלא דווקא הפחמימות שנהפכות לסוכר בגוף.

מה זה השטחיות הזו ? מתוק זה אנרגיה, מתוק זה חיים, מתוק זה מה שמפעיל את המוח, מתוק זה כח לבצע את הפעולות הבסיסיות. מתוק מסמל משהו חיוני לקיום החיים שלנו. בדיוק מאותה סיבה אנחנו אוהבים מלוח - מלוח הוא מינרלים שחיוניים לשלמות התאים בגופינו. איבוד מינרלים יכול לגרום למוות - ולכן הגוף דואג שנרצה לצרוך את המינרלים האלו. כך בדיוק הגוף דואג שנצרוך סוכר, שבלעדיו, כמו שכבר אמרתי - לא נוכל להתקיים.

שגם הורינו מתנהגים בצורה החייתית שהם מכירים בלי שפיתחו איזושהי מודעות כלפי הגירויים האינסופיים בעולם שגורמים לתגובה גופנית אוטומטית של תאווה. וזה מה שיפה בגיל הבגרות האמיתי שלנו, שמשתנה בין אדם לאדם. כיום ממוצע של גיל זה הוא בסביבות העשור השלישי של חיינו. בגיל הבגרות האמיתי הזה אנו שמים לב שמה שחינכו אותנו לא בהכרח תואם למציאות אותה חווינו עד היום ואנו מתחילים תהליך של שינוי פנימי. אז בעבודה קשה הרבה פעמים אנו מצליחים להבין כי התרגלנו לספק גירויים חיצוניים והם למעשה דפוס שטבוע בנו ואנו יכולים לשנות אותו. בכל רגע נתון יש לנו בחירה לחיות חיים של חיה או של אדם, שיודע לשלוט על יצריו במגוון תחומים ובלי להכנס לאמונות דתיות - יודע להבדיל מה טוב ומה לא טוב בשבילו. וזוהי הדרך היחידה להגמל מהתמכרויות ומחלות כלשהן שמקורן אינו ידוע אך אנו סובלים מהם בחיינו הנוכחיים. אך עד שאדם לא חווה מספיק מן החיים הקודמים ולא הבין שזה לא מתאים לו - לעולם לא יוכל להשתנות ולחיות חיים טובים יותר המושתתים על הבנת תחושות הגוף וחוסר כניעה ליצרים הבהמיים שתוקפים אותנו בכל רגע.

מה הפלא שנרצה מתוק

תגובה מצויינת, נעים לקרוא תגובות של אנשים שפויים.

פסיכולוגיה בגרוש.

תמימותו של המחבר גרמה לשילובם בכתבה. למשל "מעשה פלא" ככל שהוצאות הביטחון גדלות כך הביטחון קטן. המחבר הניח שאנחנו בדיוק כמו חיות וצמחים , טוב , בהצלחה עם המחשבה הזאת.

איזה מין הגיון מעגלי בכתבה הזו! למה אנחנו אוהבים מתוק? כי זה סימן של הצמחים שהפירות בטוחים למאכל. למה הצמחים "מסמנים" את הפירות דווקא בטעם מתוק? כי אנחנו אוהבים מתוק ולכן נאכל אותם. לתבל את הכתבה באנלוגיות, שהן די מאולצות בעיני אבל זה כבר עניין של טעם (תופים), לא מפצה על היעדר תוכן.

השוואה שמשפעלת חשיבה. "סוכרת סוג 2 עשויה להיות גרסתם של הצמחים לנקמה מתוקה."

כתבה קצרה ולעניין, כתובה יפה ומעניינת מאוד כל הכבוד!

יש רק בעיה אחת מרכזית . את ההטיה והנטיה ללקקנות מתוקה מחדירים לנו הורינו מגיל הינקות., ובגיל שכבר יש יותר פוטנציאל לחשיבה ומעשים עצמיים ולא משוחדים קשה להיפטר מהטבעות של הילדות.

ככל שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו להמתיק את חיינו אנו זקוקוים לתחליף הממכר. ככל שנהיה ממורמרים ביקורתיים שיפוטיים יותר תגבר המרירות בחיינו כלומר ההיפך ממתיקות. אנשים שלא מצילחים להמתיק את חייהם ולראות את החצי המלא של הכוס, כתגובה הלבלב שלהם יתקשה להתמודד עם סוכר. עלינו ללמוד מה מקור הבעיה ההתנהגותית שלנו שמתבטאת בצורה כל כך בולטת באיברי גופינו.אנחנו מקבלים סימנים ואותות בגופינו כל יום כל רגע פשוט לא יודעים עדיין איך לתרגם את השפה - הגוף הוא התגובה למה שמתחולל בדפוסי ההתנהגות והאמונות בהן אנו אוחזים. על כך קראתי ולמדתי באינציקלופדיה"על רוח וחומר" מאת אילנה רוגל. מהפיכה בחשיבה - מהפיכה בתפיסת גורמי המחלות בגופינו - אנו יוצרים את המחלות - אנו יכולים גם לרפא. אני חיה עם טרשת נפוצה כמעט ללא כל תופעת לוואי בעקבות חקר וירידה לשורש המחלה מהיכן נוצרה ולמה הגיעה אלי. בברכה, לימור הרפואה מטפלת בסימפטומים ולא תמיד פותרת את הבעיה- אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעיה.