מבחינתה, זה שהיא במצוקה זה סיבה טובה לך שתנצל את הפגיעות שלה ותטרוף אותה. והיא גם צודקת . בטבע הטורפים הולכים קודם כל על החלשים והחולים. לכן חיה שנלכדת בבור או מסתבכת בגדר או משהו בדומה יכולה להיות מאוד מסוכנת לבני אדם טובי לב שינסו לחלץ אותה. היא ממש לא תעמוד ותצעק הצילו בואו לחלץ אותי.

אני חושב שההתייחסות ליכולת של השפעת לגרום לעיטוש כפועל יוצא של מנגנון הפצה אבולוציוני מאוד קיצונית. כדי להוכיח שמה שאתה אומר זה נכון, אתה צריך להראות שאין סיבה שיווצרו תסמינים של עיטוש מעצם העובדה שמישהו נדבק בשפעת ושהעיטוש הוא באופן ישיר פועל יוצא של פעילות הנגיף - ולא פעילות טרוויאלית של הגוף במצב של לחימה בנגיף. נראה לי שאין שום בסיס להנחה הזו ושמדובר בדברים בעלמה. אני גם חושב שבלי שום קשר יהיה כמעט בלתי אפשר להוכיח שהכלבת באופן אבולוציוני יצרה את המנגנון של "שגעון" וריר מוגזם כחלק ממנגנון הדבקה. בד"כ כלב או לצורך העניין זאב שנמצא במצב כזה מנודה מהחברה שבה הוא נמצא (למשל להקה) ולכן היכולת שלו להעביר את המחלה יורדת באופן משמעותי. יותר מזה, אם אתה מסתכל מבחינת היכולת להדבקה מקסימאלית, דווקא הנגיפים שאין להם תסמינים חיצוניים הם אלו שההדבקה שלהם היא הטובה ביותר - זה נכון לא רק בחברות אנושיות אלא גם בחברות של בעלי חיים, כי ברגע שלבעל חיים יש תסמינים של מחלה, הסביבה שלו מתייחסת אליו באופן אוטומטי בצורה שונה. פוטנציאל ההדבקה הוא הרבה יותר גדול כל עוד הפרט לא חריג והוא חלק מהקבוצה.

פעם הלכתי ברחוב וראיתי שפן עם רגל מגובסת מנסה לחצות את הכביש. ניגשתי לעזור לו ובלי ששמתי לב חבר שלו, הסמור, כייס אותי. זה אחד הטריקים... בטבע.. צריך להיזהר...

כתוב בכתבה על הבחורה שריחמה על העטלף.. זה אחד הטריקים... בטבע.. צריך להיזהר... גם לי קרה שריחמתי על איזו חיה .. בתגובה ... לאות הוקרה היא גם נשכה אותי ביד אבל בסוף ברוך השם לא היה כלום.. מאז אני לא עוזר לאף חיה ...במצוקה.. או לפחות עוזר מרחוק. תזהרו אגב, לפני כמה ימים היה מקרה נוסף שדווח עליו בוואי נט גם מקרה של אחת שנתקעה עם הרכב שלה ומישהו עצר לעזור לה ונפגע קשות.. צריך להיזהר המוות והמפגעים אורבים בכל פינה..

אני חושב שההתייחסות ליכולת של השפעת לגרום לעיטוש כפועל יוצא של מנגנון הפצה אבולוציוני מאוד קיצונית. כדי להוכיח שמה שאתה אומר זה נכון, אתה צריך להראות שאין סיבה שיווצרו תסמינים של עיטוש מעצם העובדה שמישהו נדבק בשפעת ושהעיטוש הוא באופן ישיר פועל יוצא של פעילות הנגיף - ולא פעילות טרוויאלית של הגוף במצב של לחימה בנגיף. נראה לי שאין שום בסיס להנחה הזו ושמדובר בדברים בעלמה. אני גם חושב שבלי שום קשר יהיה כמעט בלתי אפשר להוכיח שהכלבת באופן אבולוציוני יצרה את המנגנון של "שגעון" וריר מוגזם כחלק ממנגנון הדבקה. בד"כ כלב או לצורך העניין זאב שנמצא במצב כזה מנודה מהחברה שבה הוא נמצא (למשל להקה) ולכן היכולת שלו להעביר את המחלה יורדת באופן משמעותי. יותר מזה, אם אתה מסתכל מבחינת היכולת להדבקה מקסימאלית, דווקא הנגיפים שאין להם תסמינים חיצוניים הם אלו שההדבקה שלהם היא הטובה ביותר - זה נכון לא רק בחברות אנושיות אלא גם בחברות של בעלי חיים, כי ברגע שלבעל חיים יש תסמינים של מחלה, הסביבה שלו מתייחסת אליו באופן אוטומטי בצורה שונה. פוטנציאל ההדבקה הוא הרבה יותר גדול כל עוד הפרט לא חריג והוא חלק מהקבוצה.

כלבים ופרות מעבירים, חתולים לא וזאת רשעות לשמה השקר הזה. ידוע שהדתיים שונאים חתולים ולכן יש אצלהם עכברים.

ברגע שהופיעו הסימנים של כלבת אין טיפול יעיל (למעט המקרה הבודד של הילדה האמריקאית) ולכן שיעור התמותה הוא 100%. כמובן, שגם ללא טיפול תהיה תמותה של 100%...

מים וסבון, לשפשף טוב טוב ולטוס לבית חולים. נגיף הכלבת הוא נגיף שלא אוהב מים וסבון, לכן אם ננשכתם, זוהי הפעולה הראשונה אותה תבצעו. אם תעשו זאת בסמיכות לנשיכה, יש סיכוי שבכלל לא תידבקו. חבל שלפחות המידע החשוב הזה לא הופיע בכתבה. חוץ מזה, אחלה כתבה.

1)כיום ניתן למצוא שיטת רבות לאיתור מחלות לפני פריצתן (כגון בדיקות דם למציאת שינויים) מה המיגבלה המדעית לאתר דרך כזאת לאחר חשיפה ולחסוך מוות רב 2)אני מודע לקטלניות הכלבת עוד מתקופת הצבא, ואולם בעיר מגוריי (נתניה) מסתובבות "חבורות כלבים" משוטטים(לעיתים עד 10) במשך מס' חודשים ולמרות פניות רבות של ועדי בתים באזורינו הנושא לא מטופל כראוי, יכול שבעלים עם כל או סתם ילד עובר והכלבים יכולים להתנפל ולך אחר כך תאתר את הכלב, ידוע לי אגב שבשנים האחרונות עיריית נתניה נתבעה על כך שלמרות פניות רבות הנושא לא טופל ולאחר מכן ילדה נאלצה לקבל חיסון נגד כלבת. אבקש לשאול למי ניתן לפנות על מנת שהנושא יטופל כראוי

מדענים מצאו שמכרסם שהטפיל הזה שוכן במוחו, הרפלקסים שלו נעשים איטיים, והוא נמשך לריח של שתן חתולים - ובקצרה: הטפיל עושה הכל כדי שהמכרסם גם יגיע אל החתול, וגם לא יצליח להימלט ממנו. החתול טורף אז את המכרסם (בקלות) ולכן בצואה שהוא מפריש, קיים גם הטפיל, שבבוא היום ייאכל ע"י מכרסם אחר - וחוזר חלילה. הטפיל הזה קיים גם במוחם של בני אדם (בארץ באחוזים בודדים, בארה"ב כשישית מהאוכלוסיה, בצרפת - ברוב המכריע של האוכלוסיה). ברוב המיקרים הטפיל לא עושה נזק, אם כי יש הטוענים שהוא גורם להאטת רפלקסים בבני אדם, ולכן בני אדם שבמוחם קיים הטפיל, מעורבים יותר בתאונות דרכים מבחינה סטטיסטית.

זה אמנם מה שטוען רודני ווילובי, שהמציא את הפרוטוקול, אבל יש בעיות ב-2 המקרים: הילדה הקולומביאנית מתה זמן קצר אח"כ, לא ברור למה, והנער הברזילאי קיבל טיפול פוסט-פרופילקטי עוד לפני התפרצות המחלה. בינתיים ווילובי הודה שהתרופות האנטי-ויראליות בפרוטוקול שלו היו בלתי יעילות והוציא אותן מהגרסה הנוכחית (3.1), כך שמה שנשאר זה רק התרדמת המלאכותית. הבעיה היא שמאחורי התרדמת עומדת ההנחה של וילובי שבהינתן זמן מספיק מערכת החיסון מסוגלת לחסל את נגיף הכלבת, אבל הוכח שרוב הנפטרים שניסו את הפרוטוקול סבלו לאחר שבועות של תרדמת מלאכותית מנזקים מבניים נרחבים במוח ומנוכחות של נגיפי כלבת בו, כך שלא פותחו נוגדנים או שהם לא עברו את מחסום הדם-מוח ואין בעצם רציונל בר-תוקף להנחה של וילובי.