יש סופרים שבאמת מתפרנסים מכתיבה, שלא נמצאים בדירקטוריונים שונים, מנהלים חברות וגם כותבים ספרים. יש קבוצה גדולה שזו פרנסתה. לא רק כותבים גם עורכים, עורכים לשוניים, מתרגמים, מגיהים. ככל שמחיר הספרים יורד - הקבוצה הזו מתפרנסת בוחק יותר ויותר. ההבדל בינה לבין פועלי ויטה - שהם לא מצטלמים יפה בטלוויזיה, הם לא קבוצת לחץ, הם רק כמה אלפים שזו העבודה שלהם.

החוק הוא לטובת הציבור, למרות שהציבור לא יבין את זה כי הציבור מטומטם.

החוק המוצע לא מתערב ביחסים שבינך לבין כיסך או ספרך, אלא ביחסים שבין הרשת שממנה אתה קונה את הספר לבין יצרן הספר - מי שהשקיע בעריכתו, בהגהתו, בהדפסתו, בפרסומו ובהפצתו, ומשלם לכותבו. החוק אינו מונע מן הרשת להמשיך להעניק לך הנחות, ובלבד שתשמור על זכויותיהם של יוצרי הספר. בעולם מקובל שהמו"ל מקבל לפחות 52% ממחיר הספר, ולרוב יותר. החוק המוצע מעניק למו"ל בסך-הכול 47% ממחיר הספר. מצדדי החוק מעוניינים לא פחות ממך שספרים רבים יימכרו לקוראים רבים, ולכן ביקשו לאזן בין הצורך להגן על היצרנים לבין הצורך למנוע עלייה משמעותית במחירי הספרים. זה חוק מאוזן וטוב, הנחוץ לשיקומו של ענף הספרים. 

כמה שקלים מתוך הכסף שהוציא הציבור על רכישת ספרים רבים הגיעו לידי היצרנים? כאן יתברר שהגרף לא עולה אלא יורד משנה לשנה, וכבר ירד אל מתחת לקו האדום. אני מציעה שנחלק ספרים בחינם. אני בטוחה שהציבור יחזור הביתה עם הרבה יותר ספרים מאי פעם.

עד היום מי שמשמיע קולו בעניין חוק הספרים הם בעיקר בעלי העניין. אלו שגוזרים קופון. גם הנציגים שלנו בכנסת לא ברורים בסוגייה זו, חלקם בעד וחלקם נגד ואיש מכל אלו לא יורד אל העם, אל ציבור הקוראים, כדי לשמוע מה על ליבם. בספריות הציבוריות עולה מדי שנה מספר הקוראים, ילדים, בני נוער ומבוגרים. כל אחד מחפש ספר טוב לקרא. אבל לא לכולם יש אותו טעם, ובוודאי שלא לכולם יש אותו להט קריאה. סקר פרטי שערכתי בספריות בעיר שלי מעיד על ירידה בשביעות הרצון של הקוראים המלינים על דלילות הספרים האיכותיים, המקומיים וגם המתורגמים, שמגיעים למדף הספרים החדשים. לטענת חלק מן הקוראים המנויים על הספרייה הם נעזרים בביקורות, בפרסומות, בהמלצות, ברשימות רבי מכר כדי להגיע לספר בהא הידיעה; אבל רבים מהם סיפרו לי שכגודל הציפיות כן גודל האכזבות. אינני טוענת שהדבר נובע מרמת המחירים השווים לכל נפש. הנתונים שהעליתי בחכתי מהסקר אינם מלמדים על כך. יחד עם זאת מתעורר בליבי החשד שכאשר המחיר יורד מישהו משלם את המחיר על כך. מישהו שמחפש ספרות ייחודית, מעניינת ורלבנטית, מישהו שמחפש משהו יצירתי וחדשני נאלץ להתפשר על איכות ירודה יותר. את כל הדברים האלו צריך לבדוק בלי כל קשר לשאלה האם החוק יעבור או לא. משאל קוראים מקיף ותחקור ציבור הקוראים הוא דבר שאין לוותר עליו - נחוץ סקר שיבדוק דעתם של קוראים ותיקים בנפרד וקוראים חדשים בנפרד. אי אפשר לשים את כולם באותה צלחת ולהתבסס על הטענה שככל שהמחיר ירד יהיו יותר אנשים שיוכלו להרשות לעצמם לקרא. מה רע? רע, רע מאוד. יהיו כאלו שיקופחו. המיינסטרים ישלוט וכל מה שמסביב, שמנסה לפרוץ דרך, יידחק ויהיו כאלו שיפסיקו לצרוך ספרים מבלי להכיר בכך שהאשם הוא בשוק שבו רק סחורה פופולרית לכאורה יוצאת אל המדפים. במיוחד יקופחו קוראים ותיקים הפתוחים לסוגי ז'אנר חדשים, שיש להם חוש ביקורתי המבוסס על ניסיון רב בקריאה, ואלו המעריכים חדשנות. האם לכך מתכוונים מתנגדי חקיקת חוק המגן על ספרים וסופרים כשהם מדברים על שוק חופשי ועל גידול בכמויות הספרים הנמכרים? דרושה אם כן בדיקה יסודית ברמת ציבור הקוראים - כנסו לספריות הציבוריות בדיוק כמו שאני עשיתי ועשו מאמץ להפיק נתונים מדוייקים יותר. הדיון סביב מחירי הספרים חייב לשלב את קולם של מגוון סוגי הקוראים ואת קולו של העם.

החוק מנסה למצוא נקודת איזון כלכלית חדשה. מעבר לעובדה שאני לא מאמין בהתערבותו של המחוקק ביחסים שביני לבין כיסי, או ספרי אני חושב שהמחוקקים התעלמו לחלוטין משני מימדים נוספים. האח ד - אני כקורא רוצה שהספר יהיה מוצר שווה לכל נפש. והשני - כסופר אני רוצה שספרי והרעיונות שבהם יגיעו לכמה שיותר קוראים - תומכים כמתנגדים גם יחד. אם יש רצון של ממש לטפח את תרבות הקריאה בישראל יש להחזיר את לימודי הספרות אל המרכז של תכניות הלימודים בבתי הספר ובעוצמה גדולה הרבה יותר. אם באמת רוצים לתמוך בסופרים יש לעשות זאת כמו קרן הקולנוע - בתמיכה ישירה ביוצרים בלי לפגוע בצרכנים. אברום

ורק דבר אחד שכח אברם בורג לציין שאת ספרו הבא הוא מוציא בכנרת זמורה שבבעלותה נמצאת צומת ספרים שמתנגדת לחוק

מעבר לכל ההשלכות הסביבתיות החיוביות, ספרים אלקטרוניים מעשירים את הסופרים באחוזים ניכרים יותר מאשר מהדורות מודפסות - אמאזון נותנת בין 30% ל-70% לסופרים על מהדורות דיגיטליות.

מי שרוצה להרוג את הענף, שיעלה מחירים סך כל התמורה אצל הסופרים ירד ואיתו מספר הקוראים במקום לקרא ספרים עמך יעדיף יותר ויותר ריאליטי וחבל!!! תנו לשוק לפעול לבד ללא עזרת "מומחים" למינהם מיקי

בתור מוכר בצומת ספרים שמעתי כל כך הרבה פעמים לקוחות שבאו אליי אחרי מבצעים גדולים וסיפרו לי שמילאו שקיות בספרים כדי לא להפסיד את המבצע, ואחרי כמה חודשים גילו שהם קנו חרא ספרים רק כי הם היו במבצע ולא היה להם שום עניין לקרוא אותם אחר כך, והם סתם ממלאים להם את המדפים בבית כדי שהם ייראו אני ספר אינטליגנטים. אבל זה לא משנה. את הנזק שיצרה צומת ספרים אי אפשר לתאר בגרפים ולהכניס לאינפו צבעוני, ומה שלא נכנס לאינפו צבעוני גם לא ייכנס לעיתון היום. המספרים האלה לא מרשימים אף אוהב ספר, ורונית קן, איריס בראל ואבי שומר - אלה אוהבי מספרים, לא אוהבי ספר.

המגמה צריכה להיות פחות מעורבות ממשלתית בשוק, לא יותר מעורבות. אם במצב הקיים יש סופרים שהביקוש לספריהם כה מועט שלא כדאי להם לכתוב ולפרסם, אז דוקא טוב שיניחו את הכתיבה הספרותית למוצלחים יותר, ויעסקו בעיסוק אחר שיש בה יותר הצדקה כלכלית.

החוק הזה טוב רק לרשת ספרים אחרת בארץ וזהו.

הכל הצגה מבוימת אם לבנת דואגת לסופרים שתסדר להם תמיכה ע"ח המדינה ולא ע"ח הקוראים

אם ניתן למכור ספר או כל מוצר אחר ב 50-70% הנחה, זאת אומרת שהתמחור מלכתחילה היה מוגזם. אני באופן עקרוני לא קונה בחנויות שמציעות 70% הנחה כי יוצא שבשאר השנה הם ניסו, לפחות, להרוויח עלי עשרות אחוזים. אם מחיר ספר ישקף את עלותו, שבה כלול סכום מסויים לכותב ועוד רווח מסויים למו"ל, המחיר יהיה בסביבות 50% ממחירו היום. אין סיבה שהסופר יקבל % מהמכירות, בדיוק כמו שספק הנייר, המדפיס והכורך לא מקבלים אחוזים. אם הסופר בכ"ז רוצה % מסויים כי הוא חושב שכך יקבל יותר, הוא לוקח על עצמו סיכון מסויים.