אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

הילד בן 30, יש על שמו תסמונת

128 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
128.
הילד בן 30 יש על שמו תסמונת
בוקר טוב אני מאשימה את מישרד החינוך ואת רווחה וענין של רווחה מגיל 8 עד 18 לוקחת ילדים או לאימוץ או לאומנה או פמיניות וגם ממשיכה תהליך איתם עד גיל 21 אשר גרים בבית של הורים עים הנטל על הורים שלא עושה מתוך הבית את הטבע של האדם יחד הורה ילד שיתוף פעולה היתערבות הורה בו גר הילד לתת לילד עו"ס פעם בשבוע אשר יבוא אליו הביתה ומדריך דרך הרווחה דרך אגף השיקום שיראו את כלכלה של הילד את ניהולו את עו"ש שלא את תלושים שלא את ביטוח לאומי על מנת למנוע שלא יסתבך וכאן גם צריך לראות אים יודע לנהל כספו וגופו
shulamit | 12.12.18
127.
התובנה שלי
אני עשיתי שני תארים במקצוע שמסתבר שאין בו יותר מדי תעסוקה. במהלך הלימודים כמובן שלא הצלחתי להתבסס כלכלית. לאחר מכן עבדתי מספר שנים בתחום בשני מקומות עבודה. כאשר המקום השני היה חצי ממשלתי עם מסלול קביעות ומשכורת שמתקרבת לסבירה. לא היתי מרוצה מבחינה מקצועית וגם חוויתי התנכלות במקום העבודה שגרמה לי לעזוב. ולחזור לנקודת האפס של שוק מצומצם עם משכורות נמוכות. אז המסקנה שלי מהנקודה שבא אני נמצא היא שכדי לצאת לעצמאות כלכלית בגיל הגיוני, צריך להתמקד פחות בתארים ויותר בעשיה.והכוונה בבניית קריירה לא במלצרות
- | 03.09.17
125.
בתי כבר בת כמעט 34 ועדיין לומדת לתואר קשה. היא "טובעת" בלימודים הזמן עובר והיא
קשה לה מאוד, היא לומדת והציונים והמבחנים סוחטים את כוחה. כך שלא נשאר לה כוח לחפש בן זוג. נראה גם שנוח לה יותר ככה. אני מודאגת, מה לעשות? היא לא מעוניינת לגשת למאמן, לא לפסיכולוג. ניסיתי בעבר לגשת לכמה פסיכולוגים, אבל היא לא שיתפה פעולה. איך להגיע אליה ולהניע אותה לקבל עזרה. דרך אגב, היא משמינה מזניחה את עצמה, שימחת החיים שלה הולכת ודועכת. מה אפשר לעשות במקרה כמו שלה?
לא מוצאת בן זוג. | 05.03.16
124.
זו לא עצלנות של בני 30...
זה פשוט שוק העבודה הזה שלא מאפשר לך להרוויח יותר מ-5K בקושי בחודש ומזה ביננו אי אפשר להתקיים אפילו לא תאורטית ... אם אתה מצד שני אמנם גר עם ההורים משלם חשבונות ( לפחות את מה שאתה צורך ) ... במחייה נכונה אתה לא אמור לעבור סך הוצ' של 2K לחודש מה שאומר שממשכורת נתונה של 5K אמור להשאר סדר של ~3K לחודש ... לתקופה של בין 3-5 שנים - 36X3 או 60X3 סכום נאה לכל הדעות... כך זה אמור להראות .
fdgh | 20.09.13
121.
אשמת שירות החובה
כפי שציין פרופ' עומר, וגם מספר מצומצם מן המגיבים לכתבה, שירות החובה בצה"ל הינו אחת הרעות החולות אשר יוצרות את בעיית התלות בהורים בגיל מבוגר בחברה הישראלית. אמנם, האתוס הציוני העלה את ערך שירות החובה בצה"ל לדרגת פרה קדושה, אולם, בגודלם הנוכחי של מחזורי הגיוס אין כל צורך פרקטי ממשי בגיוס חובה. ולראייה, מגמת האאוטסורסינג ההולכת וגדולה במסגרתה ראשי צה"ל מוציאים יותר ויותר מטלות אשר בוצעו בעבר הלא רחוק ע"י חיילי חובה לקבלני משנה פרטיים. למי מועיל אם כן שירות החובה בצה"ל? ראשית, ע"י ניצולם של חיילי החובה כככוח עבודה זול (משכורתם בין עשרה לעשרים אחוז משכר המינימום בישראל) נוצר עודף תפקידי המאפשר לשלם פנסיות תקציביות בגיל צעיר לרבבות אנשי קבע, לרבות אלפי נגדים בדימוס ורסני"ם כרוניים. שנית, שירות החובה טורם לטיפוח האתוס הצהל"י בחברה הישראלית, וע"י כך מרומם באופן ישיר את המעמד והאגו של אנשי הקבע ושל אזרחים נוספים, אשר שירותם כקצינים או כלוחמים היווה ללא ספק את שיא הקריירה שלהם. בשמן של שתי מטרות אלו רומסת מדינת ישראל דורות שלמים של צעירים, ומקשה עליהם לצאת לחיים עצמאיים. עולה השאלה, איזה מן הערכים הנ"ל יותר חשוב?
מנזקי צה"ל | 03.03.10
120.
קשה להיות סטודנט קשה להיות גם לא
מה שקורה פה בארץ, בניגוד לארה"ב למשל שם כשנוסעים למכללה אז כבר יוצאים מהבית, כי המגורים הם במכללות בדרך כלל וזאת הנורמה - אבל אצלינו נוסעים לצבא. בצבא כמו שהיה כתוב במאמר - מעודדים את הקשר עם האמא והבית כי בחופשות חייבים את השקט והתמיכה של הבית. אחרי השנתיים שלוש האלה, הצעיר משתחרר כשהוא בשוק, לא קיבל שום הכשרה אמיתית לחיים (מי שאומר שהצבא מכין לחיים הכי טוב הוא קשקשן), ולרוב מה שקורה זה שרבים לא יודעים מה לעשות עם עצמם אחרי הצבא, הם בשוק חייהם. פתאום בגיל 20, בלי כיוון ובלי עבודה, לצאת לאן בדיוק? מה? לעבוד? ללמוד? וכך רבים נכנסים למסלול של כלום, ונתקעים שם שנים על גבי שנים, בבית של ההורים כמובן. כשהאופציה היחידה ללימודים זה לחסוך אלפי שקלים בעבודות זמניות מגעילות, לשרוף ככה שנים מהחיים, או שההורים יממנו. וככה מי שאכן הולך ללמוד בסופו של דבר - מבלה את השנים הבאות בבית ההורים בדרך כלל, אולי עובד ואולי לא תוך כדי הלימודים, עד גיל 20 המאוחר. ומי שלא לומד - ואולי עוזב את הבית ושוכר דירה, יעבוד כל חייו בעבודות המגעילות הללו. וזאת המציאות המגעילה שלנו בארץ. אין לאן לברוח.
מציאות הצעירים בארץ | 01.03.10
119.
מדהים
קראתי את התגובות ומצאתי שדעותיי הקמוסות ידועים להרבה. אכן אנחנו מדינת הקומבינה ואם אין לך הרצון להפוך להיות פושע או אינך גאון מיוחד או מצטיין במיוחד או לא התחתנת נכון וויתרת על אהבה לטובת העניין שהרי תמצא את עצמך בבינוניות אם תרצה מערכות יחסים תצטרך לנדוד בבתים שכורים לעבוד ולפרנס אבל את החלומות אותם אתה חולם בלילה יהיה קשה לך לקיים. זה לא קשור לאשכנזים או ספרדים זה קשור למחיר להקרבה שאתה מוכן להקריב וסדרי עדיפויות. צאו לעבוד תגשימו את עצמכם ואם תהיו מספיק חכמים ולא פסיביים תוציאו מקרבכם מנהיגות פוליטית וקחו כדוגמא את ש"ס שדאגה לציבור שלה במובן של מקורבים וקרבה לצלחת ולא לעניים שקיבלו פירורים ואולי אז תצליחו לשנות סדרי עולם ולא יהיה פשע והקומבינה תיעלם ולחברת חשמל רפא"ל בזק מקורות דואר ועוד לא יכנסו אותם אלה שקונים בקניון מפצחים גרעינים בשבת ועוד מתלוננים בזמן שאת עבודתם הם צריכים לזקוף לזרע המיוחס שהביא אותם לעולם. ההתבלטות של מקרים כמו גבי אשכנזי ג'קי בן זקן ועוד לא אמורה להתוות את הדרך ולומר שניתן לנצח את השיטה אין בה בכדי להצדיק תחלואים זה לא אמשיך שלכם האשכנזי הלא מקומבן אגב הצלחתי להגיע לאחלה עבודה לבד...
עוד דיעה | 01.03.10
117.
גם אבות גרושים רבים חוזרים לגור עם ההורים - אחרי מזונות אין כסף לדיור .
גבר גרוש אחרי תשלום מזונות ומדור לילדיו לא נשאר לו כסף להחזיק בעצמו דירה חוזר בגיל 40 לגור עם אמא ואבא- מכיר מאות אבות גרושים כאלה, והכול בגלל שדמי המזונות נלקחים מבלי התחשבות בכמה נשאר לגבר לחיות ממשכורת ממוצעת של 6 -7 אלף שקל נשאר לגבר הגרוש 3 אלף שקל לחיות .. .
אחס  | 28.02.10
115.
לא ירסק שום משפחה - תגיד תודה שעשו לך פרסומת
אם הורים באו אליך לטיפול - טפל בהם. אבל אם הם באו אליך לקבל ייעוץ איך להשפיע על אדם אחר - לא יפה. לתמרן אדם, מבלי ידיעתו, כדי שיתנהג כמו שאתה חושב שצריך לחיות? בשביל זה למדת פסיכולוגיה? מזה עניינך אם אני גר בחושה, בפח זבל או אצל ההורים? ועוד להפחיד אותנו בכך שזה "יירסק" את המשפחה? זה ניצול ציני של מדע הפסיכולוגיה. לא יפה.
פרסומת חינם | 27.02.10
113.
נו , גם אני אצל ההורים .
אני מעל גיל 30 ונכון, הייתי שמח מאוד להשכיר דירה אבל אין לי כסף. אני עובד 6 ימים בשבוע ובערב עוסק במה שיהיה העתיד המקצועי שלי אני מקווה. בחירה שלי . הכתבה מדברת על מקרים בעייתים של אנשים עם קשיים נפשיים הדורשים טיפול. לצערי , בחברה שבה הערך העליון הוא הרבה כסף= הצלחה=משכורת גבוה , כל אלה שלא נכללים בקבוצה זו (אני מניח שבארץ זה בעיקר אנשי הייטק וכספים) צריכים לחוש מידה של אשמה בגלל לחץ חברתי. אגב קשה מאוד למצוא דירה קטנה מתחת ל2000 ש"ח באיזור בו אני גר. חצי משכורת . לדעתי משכורת המינימום חייבת לעלות והמדינה חייבת לעודד בניה להשכרה. המקרים הקשים בכתבה אכן דורשים טיפול פסיכולוגי אבל אלו לא הסיבות שבגללם הרבה צעירים בבית הוריהם. פשוט לא קל כלכלית.
cnn | 27.02.10
112.
פסיכולוג - זה לא עניינך
אם בנאדם בא אליך ומבקש טיפול זה דבר אחד. אבל אם הוא מבקש ממך ייעוץ איך להשפיע על אדם אחר ואיך לגרום לו להתנהג כפי שאתה מוצא לנכון - זה כבר חדירה לגבולות אל אחרים, רכילות ופגיעה. מי אתה שתחליט בשביל אנשים אחרים מה הם צריכים לעשות? ואם הבן "הבעייתי" החליט שהוא רוצה להיות בטלן והומלס אתה תגיד לו שזה לא בסדר ? שצריך לאלף אותו? אתה מקומם אותי בתור חולה נפש (עם תעודות) שמספיק אכל אותה מכל מיני "מטפלים" עאלק וגם מהרכילות של ההורים שלי שמלכלכים עלי בכל הזדמנות. ולא, אני לא גר אצל ההורים ולא, אני לא מקבל מהם כסף. אז לך תמצא לך פרנסה הוגנת, או שתחזור לגור עם ההורים...
אני חולה נפש | 27.02.10
111.
109-כניראה בגלל אנשים כמוך המחירים לא יורדים לרמה סבירה
כל האנשים האלו שקונים במחיר מנופח דופקים את האחרים במקום שאנשים יפסיקו לקנות לכמה חודשים לתת למחירים לרדת אנשים פה חיים בבועה כאילו תמיד זה יעלה אחת הבעיות שבגלל הריבית הנמוכה והשכירות הגבוה נוצר מצב מוזר שלהרבה כרגע משתלם לקנות להשקעה במשכנתה כי השכירות לפעמים יותר גבוה מהמשכנתה אבל ברגע שהריבית תעלה זה כבר לא ישתלם ואולי תתחיל הירידה המיוחלת
קרירין  | 27.02.10
108.
סייג לדבריו של מר דולברג
דווקא בתור מי שעבד במדינת עולם שלישי הייתי רוצה לסייג את דבריו של מר דולברג, "בחברות בעלות מצב סוציואקונומי נמוך אין חיה כזאת", מוסיף דולברגר, "מי שלא יכול להרשות לעצמו להחזיק ילד כזה יזרוק אותו החוצה. התופעה אינה קיימת במדינות שאין בהן שפע". יכול להיות שאצלנו במדינה המצב שונה אבל אני הכרתי לא מעט גברים ונשים דומיניקנים, עניים מאד, אשר מפרנסים את ילדיהם (בני ה30) ונכדיהם. הילדים לא עובדים כלל וההורים אשר עובדים בעבודות כגון זבנות,נקיון ושמירה, מפרנסים מספר רב של נפשות וחיים יחד איתם בפחונים.
יוסי | 27.02.10
106.
מחזק את 37, ועוד משהו
שכדאי לשים לב שאותם בוגרים שסבלו בילדותם בגלל שונותם (ובחברה שלנו מספיק להיות בן אדם הגון, ישר ורגיש בשביל להיות ילד משונה ,מנודה ומוכה) סבלו גם ממשפחתם שלא ידעה איך לפתח ותמוך בהתפתחותם העצמאית כי הרבה פעמים ילדים טפילים הם תוצאה של הורים טפילים שרוחבים על הילדים מבחינה רגשית שאמנם היא סמוייה מהעין לגבי רוב האנשים אבל היא מאוד מהותית ומפריעה לפיתוח אישיות עצמאית. סביבה שתומכת בפיתוח אישיות עצמאית היא סביבה נדיבה שיודעת לחשוב ולתת לטווח ארוך בלי לבקש כל דבר חזרה בריבית די ריבית והחברה והמשפחה הישראלית מאוד רחוקה מאידיאל הזה וכדאי לזכור בהקשר הזה שתמיכה חומרית עם כל ערכה היא הרבה פחות מהותית מתמיכה נפשית ורוחנית ורגשית ורוב המשפחות הישראליות לא יודעות לספק תמיכה כזו,ביחוד לא לאנשים היותר רגישים ומיוחדים שדווקא עליהם יש נטייה להתעלקות נפשית ששום תמיכה חומרית לא יכולה לפצות עליה. פסיכולוגים רציניים היו אמורים לזהות את התופעה ולנסות לעודד את ההורים להיגמל מהילדים שלהם כי למרות שהתלות הזאת הרבה פחות מוחשית היא הרבה יותר מזיקה ומהותית ופסיכולוגים הרי לא אמורים להיות מכונאים אלא להיות ערים גם לתהליכים נפשיים יותר עדינים ופחות גלויים לעין. ברוב המקרים,ילד לא גמול זה ילד שהורגל להיות מנוצל רגשית על ידי ההורים ולכן לא הצליח לפתח זהות יציבה.
אוריאל | 27.02.10
102.
ל59
חבוב מה שאני מקבל מההורים זה קורת גג \אוכל וכביסה לא יותר מזה ולא מבקש יותר מזה שימוש ברכב אני רוב הזמן לא מקבל ואם אני מקבל הרבה פעמים דופקים לי איזה שליחות אחת או יותר -וחוץ מזה הרכב הוא "מרחיק בחורות " ככה שאין לי גם סיבה לבקש אותו יותר מידי בכל מקרה חלק האשימו פה את ההורים וחלק את הילדים והדור הוותיק יותר דיבר על איך הסתדרו אז כולם להבין שההורים שלי קנו את הדירה היא הייתה מאוד זולה יחסית והם הצליחו לקנות את הדירה אם משכנתה ולגדל 5 ילדים בכבוד ולהתחיל להגיד שכל הדור הזה עצלן או מפונק זה פשוט בורות אני עובד קשה ומוציא קצת ואני עובד בערך כמו שההורים שלי עבדו מבחינת חינוך העבודה הראשונה שלי הייתה כבר בגיל 14 שמזה היה לי דמי כיס בגיל הזה ההורים שלי אומנם מטומטמים פיננסית ולא לימדו אותי על חסכונות וריביות -וחבל אבל זה לא אשמתם הם חיו אז מהיד לפה בלגדל 5 ילדים ולשלם משכנתה ולא היו להם חסכונות ללמוד וללמד מה עושים איתם באותה התקופה בכל מקרה הרבה מאוד צעירים נישארים היום אם ההורים בגלל מחירי הדיור ולאלו שאומרים תגורו בטיזינבי -אתם תמצאו לנו עבודה שם ? אתם תשלמו על הדלק או הנסיעות ? אני אם המצב לא ישתפר פה בשנים הקרובות יקח רגלים וינסה למצוא מקום בחול והרבה צעירים כבר עשו את זה
קרירין  | 27.02.10
97.
הורים יקרים - הנה פיתרון שלב אחרי שלב ( עם מינימום מריבות עם הילד )
הורים יקרים, הבעיה היא לא כסף. הבעיה היא מטרה מוגדרת ולוחות זמנים. כן, בדיוק כפי שכל אחד מכם עבר תחנות בחייו, גם כאן יש מטרות. מי שמציב את המטרות הם אתם יחד עם הבן. והנה הפיתרון. כחצי שנה לפני השיחרור מצה"ל, כאשר ידוע שאין קבע באופק, שבו עם הילד לשיחה רצינית, אבל לא באוירה קודרת. על הפרק - מה עושים. הוא מצידו ידבר על טיול לחו"ל, קניית ג'יפ ומה לא. שום דבר אגב, לא פסול. בנו עם הילד תוכנית. רוצה לטייל ? יפה. בשנה הראשונה תעבוד ותחסוך לטיול, אבל תרכוש לפחות מקצוע או השלם בגרויות ועשה פסיכומטרי. בחן מה אתה רוצה ללמוד אחרי הטיול ולשם כך, שילחו אותו לתערוכות הלימודים בגני התערוכה, רצוי עוד בהיותו במדים.שחררו את עצמכם מחלק מהתשלומים. מהרגע שהשתחרר - אין תמיכה בתשלומי סלולארי, בגדים, בילויים וגם לימודים. כן - שיתחיל לחסוך ללימודים ! עבד ? טייל ? חזר ? יפה. נניח עברו שנתיים מהשחרור ( ולא הגזמתי ) - כעת ללימודים. הילד תלותי ? שילמד רחוק מהבית. מתל-חי וקצרין ועד אילת יש מוסדות לימוד. שילמד ויעבוד. רוצה במרכז ? מעונות סטודנטים. רוצה לגור אצל ההורים ? גם טוב. ישתתף כבודו במטלות הבית ובתשלומים. לא במליונים - אבל 350 ש"ח בחודש השתתפות במחיה בבית זה ממש לא נורא. שיידע שהוא יכול לעבוד ולשלם. לפני סיום לימודים ? אם עבד תוך לימודיו וממשיך במקום העבודה - מצויין. מחפש עבודה ? תורכם לעזור משמעותית. תפעילו את כל הקשרים שיש לכם, תחפרו בעיתונים, תתחקרו אפילו הורים של חברי ילדות שלו. לא להתבייש. במקביל, הציבו בפניו יעד כלכלי. ברור שמשכר של 4,000 ש"ח לא יגיע לכלום. אם ניתן לעזור כלכלית - מצויין, אבל תרשמו לכם את הדבר הבא - רווק או נשוי, לא משנה, עד גיל 28 - 30 הילד גר בדירה משלו עם משכנתא שמשולמת על ידו. לא משנה איפה - שיקנה דירה ברמלה או בקריות או בבאר-שבע. קנו לו מכשירי חשמל בסיסיים ויאללה - לעצמאות. רק כך ירכוש את הכבוד העצמי, יקבל ערך לכסף ויקבע לעצמו את הכיוון בחיים. תאמינו לי, אני יודע על מה שאני מדבר. אני לא הייתי צריך את הורי לשם כך. בגיל 30 גרתי בדירה משלי, בלי משכנתא, עבדתי ב 3 עבודות 16 שעות ביממה. למה ? כדי שאוכל לעבור לפרק של בניית המשפחה בלי תלות בהורים.אני גרתי בבית הורי עד גיל 24, אך למעשה לא הייתי שם כלל - בעיקר עבודה ולימודים. ביום שישי בערב, הייתי מגיע לארוחת שבת ורץ למלצר עד הבוקר. אין בושה בעבודה. יש בושה בבטלה ! ושיהיה לכם חג שמח.
עמרי | 27.02.10
96.
הכרתי אחד כזה ,הוא הצדיק את הדרישות שלו מאימו בנזק פסיכולוגי דמיוני שהיא גרמה לו...
גר עד גיל 30 אצל האמא,אף פעם לא שכר דירה,רק לוקח ולוקח אבל בטוח שאת האחים האחרים שלו אוהבים יותר....באיזשהו שלב הוא גם התחיל לאיים ברצח על האמא ועל האחים שלו שניסו להחזיר אותו למציאות התחיל לטפול האשמות שווא ולהתנכל להם...רק צו הרחקה פתר את הבעיה,לפעמים אין דרך אחרת.
אבי | 27.02.10
94.
פרופסור חזן שכל כך מתרפק על חזרה לימי הביניים מוזמן לחיות כך בעצמו
לחיות עם המשפחה המורחבת זה לא כיף. זה גיהנום. ימי הביניים היו תקופה של התדרדרות איומה של האנושות. זה לא האידאל. המצב במדינה אכן קשה ומחורבן. המעסיקים, השכר העלוב, מחירי הדיור הבלתי אפשריים, המיסים. הכל נכון. אבל, גם אם בנאדם נאלץ לחיות בבית, זה לא אומר שמותר לו לא לעבוד. או לא לבשל, לכבס, ולטפל בכל מה שקשור לתחזוקת הבית. מי שיושב כל היום ולא עושה דבר בזמן שעושים הכל בשבילו הוא אכן פרזיט. ובתמורה (כי החיים תמיד נראים כמו איך שעשית אותם), החיים שלו בזבל. נ.ב. גדלתי בבית לא קל בלשון המעטה. עזבתי בגיל 20 וקרעתי את עצמי ב 2 עבודות בו זמנית, תוך כדי לימודים באוניברסיטה הפתוחה. היו גם תקופות שהייתי רעבה. נכון, גם היום, בגיל 36 אין לי סיכוי לרכוש דירה. אבל... טוב לי, ואם יש משהו שאני מתחרטת עליו - זה שלא עזבתי עוד קודם.
אין מחיר לחופש | 27.02.10
93.
הלוואי וגם לי היה מי שיתן לי.
אני קורא את הכתבה, ופרט למקרים הקיצוניים שאני קורא פה, ישנם עוד הרבה מקרים כמו אלו שהוזכרו בתגובות, לגבי אלו שמקבלים חצי בית או אפילו עלות של בית שלם. מצד אחד, כשאני משווה את עצמי למה שמסופר פה, אני מודה לאל כל יום. אני רווק, בן 30, אחרי תואר מכובד, עבודה טובה, גר מגיל 23 מחוץ לבית (פרט לחזרות קצרות בין שלבים בחיים) במסגרת טיולים בעולם, אחרי זה בלימודים וכמובן שגם כיום. לא עשיר, גם לא עני. לקנות בית, כמובן שאין לי איך. (וזאת כשהמשכורת שלי היא בודאי פי שניים מהשכר הממוצע במשק). מגיע ממקום נמוך למדי מבחינה כלכלית, להורי מעולם לא היה לתת לי יותר מדי, קיבלתי ברמה סבירה, ואת השאר השלמתי בעזרת עבודה קשה. אני מגיל 17 עובד, קורע ת'תחת. עוזר להורים, חוסך לטיול ואחרי זה ללימודים, קורע את עצמי לסיים תואר אחד, עובד במקביל כמובן. קורע את עצמי כיום כדי להתקבל לתואר שני. והכל כדי להגיע למקום כלכלי יותר טוב משל הורי שבגילם כיום בקושי יש להם להחזיק את עצמם (שלא לדבר על זה, שמדי פעם אני עוזר להם בעצמי) אז כאמור, מחד, מצבי טוב ביחס לחברה הללו. אך מאידך, אולי זה לא כזה נורא, להיעזר בהורים. אני מסתכל על חבריי שמקבלים המון מהוריהם ואני חייב להודות שאני קצת מקנא. ובעצם.. אני לא בטוח שאני יודע מה הפתרון. להמשיך ולרדוף אחרי הזנב שלי? עוד תואר ועוד עבודה ולאן כל זה מוביל אותי בעצם? אולי הפתרון הוא כמו בבדיחה על הדייג העני שביקש משאלה מדג הזהב.. אתם זוכרים מה הוא ביקש? סה"כ לגור באיזה אי ולדוג כל היום..
ההוא משם | 27.02.10
92.
הילד בן 30 יש על שמו תסמונת
כאב ל5 ילדים כולם אקדמאים-לדעתי על המדינה לגרום לירידת מחיר הדיור ולעבודה בדרום וצפון הארץ -אזי הרבהנ צעירים לא הצטרכו ליהות תלוים בהוריהם ולא לגור אצלם--הממשלה רק מכריחה אותם להתנהג כך ואין להם ברירה או לרדת מהארץ ולתרום מוחות לאותה מדינה
אבי | 27.02.10
90.
יש גם מצב הפוך
אני מכירה כמה סיפורים הפוכים דווקא: הילדים רוצים להתפתח ולהיות עצמאיים, ההורים מנסים לדחוק את רגליהם. ה"ילדים" (בני 20 פלוס) רוצים לעזוב את הבית ולצאת לחיים חדשים, ההורים נעלבים נורא. "מה פתאום אתה רוצה לעזוב? לא טוב לך כאן? אני נותן/ת לך את הנשמה, מה פתאום אתה עוזב אותנו ככה?" ה"ילדים" רוצים לצאת לעבוד בזמן הלימודים, ההורים נחרדים: "אני אממן לך את הלימודים, זה בסדר, מה פתאום שתעבוד עכשיו?" אולי כדאי לכתוב כתבה גם על המקרה ההפוך, לתת גם עצות לילדים שהוריהם חונקים ואתם ומנסים להגיל את עצמאותם.
רותם | 27.02.10
86.
הכל תלוי בסיטואציה. אני מכיר בחור כזה שמצא דרך שבה המשפחה מימנה לו את הבית
והוא ממשיך להוציא כספים מהוריו ולעשות עסקים "עם אבא שלו". העסקים האלה תמיד לא באמת יוצאים לפועל והוא סתם יונק ככה כסף מההורים שלו. במקרה הספציפי הזה, האמא אשמה, כי היא הדומיננטית בבית והיא מגוננת עליו כל החיים ובפועל גידלה ילד מאוד עצלן שגדל להיות גבר עצלן שלא לוקח אחריות על כלום והתמחה רק בלתחמן את ההורים שלו ולקחת מהם כסף. יש מקרים אחרים של צעירים חרוצים שבאמת מנסים להתפרנס ולעבוד ולחסוך, וקורעים את התחת בעבודה, ובאמת זקוקים או למגורים או לעזרה בשביל שיוכלו לקנות בית ולבנות את עצמם עם משפחה. מה שחשוב זה לא אם העזרה מההורים זה מגורים בבית או לקחת כסף. מה שמשנה זה אם מדובר באדם חרוץ שמנסה להתמודד ולוקח אחראיות על החיים שלו, אבל גם נעזר בהורים שלו, או אם מדובר באדם נצלן ועצלן שכל חייו מצא את הפטנט של להוציא מאמא שלו את מה שהוא צריך כדי להמשיך באורח חיים נהנתני וחסר אחראיות.
תלוי במקרה הספציפי | 27.02.10
85.
הכל אפשרי... אם רוצים
כל אדם שמשתחרר משירותו הצבאי בגיל 21 ומתחיל את חייו יכול למצוא עבודה במשכורת של 4000 ש"ח או אפילו יותר ( לעבוד ביותר מעבודה אחת ) ועדיין לגור אצל ההורים, בשנה יוכל לחסוך כ 50000 ש"ח ולאחר כ 5,6 שנים יגיע לסכום של כ 300000 ש"ח (ללא ריביות ורק מ 4000 ש"ח) , כמו כן לא חייבים לקנות דירה ב 1000000 ש"ח אלא דירה ב 500000 (3 חדרים) מחוץ לתחום של בין חדרה לגדרה, צריך המון הסברה של ההורים בנושא וחינוך , כך שהכל אפשרי אם רוצים.
שמוליק | 27.02.10
83.
ל-79 מהיכן את יודעת שכולם צבועים?
שנה אחת בלבד, בזמן לימודי גרתי עם ההורים ובחופשות הסמסטר. אז קיבלתי מלגות לימוד מהאוניברסיטה, חיפשתי קרנות שתומכות בסטודנטים, אפילו עבדתי מעט, קצת פר"ח ומימנתי לימודים מעונות. שכ"ד- אפשר עם שותפים, אפשר לחסוך ולא לבזבז על שטויות. ההורים יכולים לעזור אם הם רוצים או יכולים, אבל נקודת המוצא צריכה להיות שהאדם צעיר לדאוג לעצמו.
גל | 27.02.10
79.
כמה צביעות יש ל"חכמים" העצמאיים כאן..
"ההורים שלי חינכו אותי מילדות לעצמאות".... עלקק... נו, עוד הצדקה לקמצנות או לאי יכולת בסיוע כלכלי. לאנשים שטענו כך , רק אומר שאם להורים שלכם היה באמת כסף - היו נותנים. כל הורה רוצה לפנק את הילדים שלו, בדיוק כמו שהוא מפנק באוכל ותשומת לב. אז אוכל, פינוק וחבלי תשומת לב , זה כן.. אבל כסף?!- חס וחלילה!! איכסה!! חוסר חינוך! תעשו לי טובה, קצת כנות לא מזיקה לאף אחד. וגם כל אלה שלא טובעים במינוס, חושבים לתת לילדים שלהם. אין הורים שיש להם הרבה מאד (!!) כסף או יכולת לסייע באופנים אחרים אבל לא רוצים לתת שווה בשווה לכל הילדים בגלל אפליות או בגלל הרצון לשלוט?!? - מלא.. וכמו שרואים, זה לא במטרה לחנך. זה במטרה לשלוט. להוציא מהם את העצמאות שהילדים שלהם רוצים ושואפים אליה. אותם חבר'ה שגדולים בלדבר פה ולהגיד "יא, כמה טפילים" או שמחים בלהגיד שהם היו תמיד עצמאיים ועשו הכל לבד, בעצמאיות מעוררת פליאה.. אז בוא ונעשה להם רוורס בזיכרון ונזכיר להם: 1. שכשלפני שהם הפכו לעצמאיים בשטח, יעו ללקק טוב טוב לאמא ואבא וביקשו חודש-חודשיים לגור אצל ההורים מסיבות שלהם, הם גם היו צעירים מחפשי דרך שרצו ללמוד, לעבוד ולממש עצמם. 2. לפני שביקשו סיוע בטיפול השוטף במשק הבית/עניינים אחרים - הם גם היו צעירים נזקקים. 3. כשהם למדו - אולי מימנו עצמם מעבודות שלהם אבל בטוח גרו בבית ההורים כי מה לעשות, סטודנט ממוצע לא כזה עשיר ובעל משאבים כלכליים נאותים כדי לחלוש על שתי שדות הפעילות האלה וגם אם כן, לרוב זה משנה שניה או שלישית. 4. אחרי שלמדו, קיבלו תואר או כל תעודה אחרת, חשבו על בית, לא?! - מי עזר? (הרי הרבה מהחסכונות או מהכסף השוטף הלך על התואר וכלכלת בית לא?!) 5. אחרי שכבר מצאו בית (בעזרת ההורים) - מי עוזר להם בשוטף? מי ממשיך לפנק? או יותר נכון, מי בא לבקש פינוק מאמא-אבא? 6. אחרי הפינוקים... מי הם היסודות התומכים לעבודה המשרדית התובענית שלהם? לכן, לכל הישראלים העצמאיים שצורחים שהם עצמאיים בזכות עצמם, שבו, שתו קפה, תרגעו ותחשבו אם נכון לכם היום לענות בכנות או לא בכנות לפני שאתם מחנכים אומה שלמה של צעירים שרוצים לעשות צעדים ראשוניים ועדיין.... עם ההורים. די להתחיל צעדים ראשונים, אם לא נולדת עם כפית של זהב, אתה צריך את ההורים שלך, ביחוד במדינת ישראל. אז שפחות יחפשו תקציבי חינם למחקרים הזויים כאלה ושיביאו חוקרים רציניים שיבינו שהבעיה היא לא תלותיות /טפילות אלא מנגנון מינהלי רקוב במדינת ישראל שלא מאפשר לצעירים לעשות צעדים ראשוניים בלי אמא ואבא. הייתי ברחוב, לבד, יש לי בהחלט ידע עצום באיך החיים מתנהלים. וזה בטח לא כמו שה"עצמאיים" פה שאמרו להם "לא" גורסים. אז לא לקחו כסף אבל לקחו דברים אחרים שאפשר לתרגם בהחלט בכסף.
 | 27.02.10
78.
אז במקום להתבכיין, בואו נצא להפגין בעד מדינת רווחה.
הרי כולנו מבינים שהכתבה הזאת לא רלוונטית. ושעיקר הבעיה היא בכלכלה של המדינה ובבעלי ההון שלאט לאט הופכים אותנו,מעמד הביניים, לעבדים שלהם. אז בואו נצא להפגין, להשמיע קול, להלחם על הזכויות שלנו. אנחנו אחת המדינות עם שיעור מס ההכנסה הגבוהה בעולם, ואיזה שירותים אנחנו מקבלים בדיוק?? יאללה, צריך להתעורר, אנחנו הולכים לאבדון. הרי אף אחד לא באמת רוצה לעבור לחו"ל, אבל אין ברירה כי לצעירים לא מובטח עתיד טוב. אז או שנוטשים או שנלחמים. ולהבא, תחשבו קצת יותר טוב לפני שאתם משלשלים פתק אל תוך הקלפי.
 | 27.02.10
77.
התופעה הנ"ל היא פונקציה של מחירי הדיור
נניח שאתה, צעיר, אחרי צבא, עם כישרון ממוצע, וללא חברה אך עם קצת ידע במתימטיקה. אתה משתכר כרגע במשכורת של 7500 ש"ח, שזה ייחסית גבוה לשכבת גילך. ההון העצמי שתידרש לחסוך ע"מ לא לזרוק את כספיך על שכ"ד כל חייך הוא בסביבות ה 300000 ש"ח. מאוד לא נעים לך לחיות ע"ח ההורים אז אתה הולך ומשכיר דירה - צעד מתבקש, האומנם!? בואו נעשה את החישוב ביחד: שכ"ד בגוש דן - 2500 ש"ח. מים + ארנונה - 500 ש"ח. הוצאות מחיה - 1300 ש"ח בילויים, דייטים ופנאי - 800 ש"ח נסיעות (עבודה, לימודים, בית) - 300 ======================= סה"כ הוצאות - 5400 נותר לך ביד 2000 ש"ח בחודש, לצורך החישוב. כעבור שנה - 24000 כעבור שנתיים - 48000 כעבור שלוש שנים - 72000 כעבור 4 שנים - 96000 כעבור 5 שנים - 120000 כעבור 6 שנים - 144000 כעבור 7 שנים 168000 כעבור 8 שנים 192000 כעבור 9 שנים 216000 כעבור עשור 240000 כעבור 11 שנה 264000 כעבור 12 שנה 288000 הגעת אל "הזכות" לקחת משכנתא אחרי 13 שנה. כל זה בהנחה שלא פיטרו אותך, לא שילמת שכר לימוד לא דיברת בפלאפון ולא עשית כבלים ואינטרנט וכמובן לא קנית רכב. אתה כבר בן 35 ורק מתחיל את חייך. אני חושב שאני יעדיף לגור בבית. שבת שלום
נתי | 27.02.10
75.
האם קיימת גם תופעת תלות תובענית מצד אישה כלפי בעלה לשעבר?
גרושתו של בן זוגי נתמכת בו כלכלית על אף שאין לה שום סיבה שמגבילה אותה מלעבוד במשרה מלאה ולפרנס את עצמה. הוא פשוט ממשיך לרפד לה את החיים כך שאין לה שום סיבה מיוחדת להתאמץ ולעמוד בזכות עצמה. אני טוענת בפניו שכל עוד הוא ימשיך לאפשר לה את זה - לא יהיה לכך סוף. מה אפשר לעשות כדי לגרום לו להבין שמדובר בו בתופעה שאינה נורמלית ? איך מפסיקים את זה?
כ.ו. נפת-עיר | 27.02.10
73.
כל מקרה לגופו
כתבה מתפרסמת בגלל תופעה ולא שולית ,היום בגיל 40 החשיבה מתעתה אנו עושים בשביל הילדים לתת להם נקודת התחלה אני הולך להציג 2 דעות ולא לתקוף עדיף לחשוב רגע לפני האחת אצל האשכנזים נהוג לעזור מאיפו רעה חולה זו נולדה לא יודע אולי מיעוט ילדים בעבר והרצון של האמא הפולניה שהבן יהיה דר או לפחות מחנדס השניה אמאות אני לא תוקף המקודת מבט גברי אבל די עם הסיכוך כמו ציפור הבלתי סופי בטבע יונה מנקרת את הגוזל הפוחד לעוף אותו כנל הילדים תנו להם כלים ולא כסף הילד צריך 3000 כדוגמא אוקיי עלי 1500 אתה תדאג לשאר החיים חזקים מכולנו כשמבקשים מכם טובה הפילו 10 אחוז על המבקש ותראו הפלא ופלא אתם פטורים דרך ענק להתחמקות כדוממא אתה יכול לקדוח לי מתלה לווילון כן רק תקנה מקדח כי בדיוק נשבר לי אנשים נוטים לבקש 100 אחוז וגם הילדים לבסוף זה פוגע בחסינות החברה לטווח ארוך התופעה תיהפך למעמד ומן הסתם הוא לא יהיה מעמד גבוה פתרון קשיחות מי שרוצה להתאבד תראו לו הוום סנטר קרוב שיקנה חבל אל תדאגו אם הוא מם=פחד לצאת מהביצ הוא לא יתאבד וחלילה אם כו יש הרבה בגו
ארז | 27.02.10
72.
דור ש"מחפש את עצמו"
הבעיה של צעירי ישראל היא שהם "מחפשים את עצמם"...ובדרך - לא מוצאים כלום! הנוסחא להצליח בחיים היא פשוטה: ללמוד, למצוא עבודה, להתמיד בה ולהתפתח, לחסוך כסף - ולעשות את זה כמה יותר מהר, עדיף לפני 30! אז, כשיש כבר בסיס יציב, אפשר לבנות משפחה. אבל הישראלים השברירים צריכים זמן "לנקות את הראש" בדרום-אמריקה, זמן נוסף "לחפש את עצמם" בהודו ועוד טיפה זמן "לראות עולם" בניו-זילנד... אז מה הפלא שהם מתעוררים בגיל 30 ונגמר להם הזמן??!!
מיטל | 27.02.10
71.
עם כל הבעייתיות של מחירי הדירות - צאו מהסרט "מגיע לנו"!
גם, אני, כמו הרבה צעירים בני גילי נפגעת ממחירי הדירות ואין ביכולתי לקנות דירה כעת, על אף היותי בעלת שני תארים בתחום נחשק ועובדת במספר עבודות בו בעת. אבל הגישה של "מגיע לי" ו"חייבים לי" ואם לא, אז "זכותי להתנחל אצל ההורם ושהם יפרנסו אותי משום שלפני 20-30 שנה עשו שטות של להוליד אותי", שגויה ופסולה. בגיל הזה ובשלב הזה לא מגיע לנו כלום מהורים ועלינו לעמוד בכוחות עצמנו. אפשר, ברגעים קשים, להיעזר במקצת - לבקש מהם הלוואה (ולהחזירה!!!) או לשמש כערבים, אבל הכל מתוך הכרה בכך שהם ממש לא חייבים לנו, אלא עושים טובה.ההורים שלכם לא צריכים לפרנס אותכם - לא לממן תואר+מגורים+ אוטו+דלק+בגדים+בילויים. לכל היותר, לימודים וסיוע במחייה תוכך כדי (אם הם יכולים). ואם אתם חיים אצלם - הם לא חייבים לבשל לכם, לכבס לכם ולתת לכם את האוטו (וכמה מכם באמת משתתפים בהוצאותיהם כשאתם חיים אצלם? אצל חבר או שותף באחר זה היה עובר? למה ההורים חייבים לכם משהו?) די לפרזיטיות נהנתנית של "מגיע לי" צאו מהשלב התינוקי!!! בגרות זה לקחת אחריאת. ואם אתם מספיק בוגרים לנהוג, לשתות ול***ן, תהיו מספיק בוגרים לרדת להורים מהוריד.
ענה | 27.02.10
70.
הקושי להתפרנס לבד הוא גדול
אני בת 25, סטודנטית בשנה האחרונה לתואר הראשון שלי. ראשית, נורא קשה לעבוד תוך כדי התואר. אפשר לומר אפילו - כמעט בלתי אפשרי, למעט עבודות במשמרות כמו מלצרות. אז ממלצרים, וזה גם לא מספיק. אני לומדת בתל אביב. אין לי אפשרות לגור עם הוריי הגרושים. אז אני חייבת לגור בתל אביב או בסביבה. שכר הדירה (עם שותפים) + חשבונות + אוכל + שכר לימוד + חיים = אלפי שקלים בחודש. וזה אחרי שאני חיה בצמצום. כמעט ובלי מותרות. אני אסיים לימודים, ומה אז? אחפש עבודה. אני גם אמצא עבודה, למזלי אני בטוחה בכך. אבל גם אז - עד מתי אגור בדירה שכורה? האם אי פעם יתאפשר לי לקנות דירה? חוץ מזה, נניח וארוויח משכורת ממוצעת של שכיר מתחיל, נניח 5-6 אלף ש"ח, כל הסכום ייצא על מחיה ושכ"ד וחשבונות. אין אפשרות לחסוך. אז מה יקרה אם פתאום יפטרו אותי? לאן אלך? ממי אקח? ברור שמההורים שלי, שאפילו להם אין הרבה.
הילה | 27.02.10
69.
אחריות
חבל שקצבאות הביטוח לאומי לילדים לא חסומות על ידי המדינה עד גיל 21 לאחרי הצבא ואז הילדים יחליטו יחד עם מענק השחרור מה לעשות אם כל הכסף ולא ייקרה מצב שההורים בזבזו את הכסף לכל מיני שטויות וכמובן שהכסף יושקע תחת פיקוח של האוצר באגחים וכך יהיה אם משהו להתחיל
אבןי גולן | 27.02.10
68.
אני עזבתי את הבית בגיל 30
עזבתי אותו רק שהרגשתי שיש לי מספיק כסף כדי לצאת, להשכיר לבד, ובשום מצב לא אצטרך לחזור להורים, ובנוסף אחיה כמו בן אדם ולא כמו כלב שרק צועק "אני לא גר אצל ההורים" אבל חי כמו חתול רחוב. בגיל 30 עזבתי, משכיר לבד, עצמאי לחלוטין, לא מחסיר כלום מעצמי. גם בתקופות שלא עבדתי, הרשיתי לעצמי לא להלחץ, לחפש משרה טובה עם כסף טוב..ורק אז לחזור. אם הייתי עוזב את הבית של ההורים בגיל 24, אין מצב שזה היה ככה. הייתי צריך לעבוד נונסטופ בעבודות שמביאות לך גג 5000 ש"ח ולא תורמות לך כלום מבחינת ידע. ל א אגיד שהיה קל, היו תקופות שכבר לא הייתי בטוח אם הדרך נכונה.. במיוחד תקופות שלא עבדתי ועדיין הייתי אצל ההורים.בתקופות האלה העדפתי ללמוד דברים במקום לבזבז על עבודה סתמית, וזאת על מנת לתפוס בהמשך עבודה טובה. על ההורים אני לא כועס, למרות שלא תמכו בי ב 100 אחוז ותמיד פיקפקו, חשבו שאני עצלן, אני בעצמי חשבתי שאולי אני באמת עצלן. בדיעבד הדרך היתה נכונה (לא שדרך אחת היתה שגויה, פשוט זה מה שהתאים לי, וכנראה מתאים לחלק נוספים). היום כל עבודה שאני תופס אני מרויח בה מינימום 20000 וגם זה די בקלות. ולא רק שהשכר גבוה, אני גם נהנה מהעבודה, אני גם לא בדיוק רואה את זה בתור עבודה. שאתה עושה משהו שאת נהנה ממנו, זה כיף. כמובן שפיציתי את עצמי על תקופת התפרן בשנות ה 20. שורה תחתונה- תלוי מה עושים שנשארים בבית, אם כלום כלום..אז חבל על הזמן. אם לומדים משהו, מכוונים למשהו, צריך להיות סבלניים. לא כל אחד יכול ללמוד ולעבוד בעבודות מזדמנות בלי לפגוע בלימודים עצמם, שאפו לאלה שעושים את זה.
צחי | 27.02.10
67.
לדעתי לבני ה-40 פה אין זכות להטיף לבני ה-30
המצב השתנה מאוד בעשור האחרון, המשכורות ירדו פלאים, בועת היי טק התנפצה, משבר כלכלי אדיר מצוי רק בראשיתו , הקשר בין הון לשלטון הולך וגדל , מעמד הביניים מצטמק. מחירי הדירות עלו , המשוכורת נשחקו ואיתם התנאים הפנסיונים. המצב מאוד השתנה יחסית לעשור הקודם, אז ידעת שעם כישרון ומאמץ תוכל להצליח ,היום זה לחלוטין לא מובן מאליו.
אייל | 27.02.10
66.
כתכבה מטומטמת. להתעורר דחוף !!!
חרטה ברטה... אולי שידברו על תסמונת ה"דירדור" של דור שלם לעוני היות ואנחנו ב"כלכליסט" אח"כ תבינו שגם הפסיכולוג הנ"ל מנסה לקחת כסף מהורים ע"י אמתלה של גלגול האשמה לחינוך ! רק כשנגיע לגור באוהלים בגן ציבורי יפול לכם האסימון. (כי זה המצב. רוב הדור הנ"ל היה יורד לעוני מחפיר אלמלא הוריו. הופכים את ילדכם לעבדים על מנת להביא חברות מחו"ל להשקיע בארץ. הון ושלטון.כוח עבודה זול. שכר המינימום במדינת ישראל אינו שכר הולם.מחפיר אדם במשרה מלאה אינו יכול לפרנס את עצמוו.וגם לשים בצד. יש יותר פיטורים מקידומים... מעסיקים אטומים. שום ערבות הדדית. דורות שלמים בלי הכנסה.ובלי פנסיה. לא פלא שילדכם אינו "מוצא את עצמו." קשה "להצליח" בארץ. וזה לא באשמתו ! ממשלות ישראל (בשיתוף "ההסתדרות") מורידות אותנו לעוני מחפיר. אולי פשוט אין מה לחפש פו יותר ! אגב השיר "הילד בן 30" נכתב ע"י אהוד בשנות ה-80. סנונית מבשרת לבאות. והוא בן למשפחה מיוחסת. אביב גפן הוסיף אח"כ ש"אנחנו דור מזוין". וגם הוא בן למשפחה די מיוחסת. שירים עצובים מאוד שמשקפים את המציאות ההולכת ומתדרדרת בארצנו הקטנה. דריכת החזק על החלש.. הדור הותיק כנראה עוד לא ממש הפנים שזה כבר לא המקום שהם גדלו בו. אני בד"כ לא מגיב.. אבל הדבילים האלה רוצים לחלוב הורים ע"י נטיעת אשמה ופחדים. ביזיון !
יותם | 27.02.10
65.
אני לא בבית ההורים מגיל 18. בזמני כמעט ולא היו חופשות מהצבא. אוניברסיטה במעונות ואח"כ דירה שכורה .
בשנות השישים בגולני היו יוצאים לשישי שבת ארבע פעמים בשנה בלבד !!! זה לא החיילים המפונקים של היום . גם כשגרתי במעונות באוניברסיטה בירושלים הייתי נוסע להורים פעם בחודשיים לסופשבוע. זה לא הדור הילדותי והמפונק של היום. סיימתי ללמוד עברתי לתל אביב שכרתי דירה והתחלתי לעבוד . שליש מהמשכורת הלך לשכר דירה . לא היו הוצאות על אינטרנט-סלולרי-כבלים-מכונית-סיגריות-כלב-בלה בלה בלה... היום יש לי 4 דירות (איזה מזל שיש בורסה... ושידעתי מה ללמוד...)
אורי | 27.02.10
63.
שתי הערות על המצב
1. אם ישנו צעיר שאינו מוכן ללמוד, מעשן על חשבון ההורים ולא מוכן לעבוד אז באמת יש פה בעיה. 2. מאידך נכון לזהות את הבעיה הסוציולוגית האמיתית שנוצרה בישראל ואף תלך ותחמיר עם השנים. המחירים גבוהים מדי מפני שמעמד הביניים מממן דרך עבודתו וצריכתו קבוצה מאוד מאוד מצומצמת של אנשים שאוגרים הון בלתי נתפס שאין להם מה לעשות עימו , הוא פשוט יושב בצד בבנקים או שוקע בעיסקאות נדל"ן מפוקפקות במזרח אירופה. התוצאה היא שמעמד הביניים בישראל הולך ומצטמק והצעירים בארצינו כמו ביוון מתקשים מאוד להרים את הראש , למצוא עבודה , על דירה כבר אי אפשר לדבר. יש פה גם מגזר ציבורי ענק שחי על חשבון משלם המיסים. כמו שציינתי הבעיה תלך ותחריף.
האמת | 27.02.10
61.
מי פה הרשע האמיתי??
אני בן 41 וכרגע לא עובד, עבדתי בעבר אבל פיטרו אותי. כרגע אני מתקיים מחסכונות שיש לי, ומניח שמתי שהוא בעתיד אעבוד (כידוע יש לזה 2 צדדים - כשכיר אתה צריך גם להתקבל לעבודה). אצלי, הרשעים הם דווקא ההורים: בגיל ההתבגרות, סבלתי מהצקות בבית הספר, והורי שלחו אותי לטיפול פסיכיאטרי בגלל זה *על חשבונם ומיוזמתם*. הטיפול הספיציפי הזה גרם לי רק נזק, כי התוצאה היתה שקיבלתי פטור משרות בצה"ל על סעיף פסיכיאטרי (המטפל דיווח לצבא כי יהיה קשה לי להסתדר בצבא כמו שהיה קשה לי בבית הספר - דעה שלא הסכמתי לה כלל). ניסיתי לאורך השנים לשנות את החלטת הצבא, אך ללא הצלחה בכלל, ונשארתי כאזרח סוג' ז עם הסטיגמה של מי לא גויס כיון שיש לו בעיות נפשיות. התוצאה הראשונה של הפטור שקיבלתי מצה"ל היא, שבגיל 19 נשארתי תקוע אצל ההורים, כאשר שאר בני גילי הלכו לצבא. ברגע שעברתי את גיל 18, אבי החל לאיים עלי על ימין ועל שמאל כי הוא יזרוק אותי מהבית על כל ריב שטותי - סוג המוזיקה הנשמעת או ריבים על צפייה בטלויזיה, או סתם ויכוחים אחרים. אולם, מצד שני, כבחור בן 18-19 שניסה לצאת לעולם עם סעיף פסיכיאטרי שזה עתה קיבל מהצבא, הדלתות היו סגורות: אפילו כשנשלחתי ע"י שרות התעסוקה לעבודה בתחנת דלק, מנהל התחנה רשם לי מיידית "לא מתאים" כששמע שלא גוייסתי לצה"ל. במקומות עבודה אחרים, כששמעו כי פוטרתי מצה"ל, לא הסכימו לקבל אותי. בלית ברירה, פניתי לביטוח לאומי ולהבטחת הכנסה, כדי לקבל הכנסה מינימלית , והאבסורד הוא שאבי (אותו אבא שאיים כל הזמן לזרוק אותי מהבית), התנגד לכך כי ראה בזה "בושה" שהבן של מדען מכובד חותם בלשכה. אולם, בכל זאת התעקשתי לקבל הבטחת הכנסה כדי שתהיה לי מינימום הכנסה לפחות, אשר אינה תלויה בהורים. תוך כדי, המשכתי לגור אצל ההורים תוך מריבות תמידיות וחיכוכים, בלי יכולת כלכלית לצאת מהמצב הזה. אקצין ואומר שבמבט רטרוספקטיבי, אם הייתי חוזר לאותו מצב בעבר ואבי היה מאיים לזרוק אותי מהבית, הייתי תוקף אותו פיסית ונושא בתוצאות. החוק היבש המאפשר לגרש מהבית בני 18 שזה עתה יצאו מהאפוטרופסות מטעמי גיל, הוא חוק מרושע שזורק אל העולם החיצוני בני אדם ללא כל יכולת כלכלית לפרנס את עצמם. המצב הזה נמשך מספר שנים, כאשר ההורים מנסים כל הזמן להתעקש כי אלמד, ואני לא רציתי בכך כי רציתי שילחמו עבורי כדי שאוכל בכל זאת לשרת בצבא. לבסוף, הגעתי איתם לפשרה, בא אצה ללמוד, אם הם יממנו לי דירה בשכירות (עם שותפים), כי אמרתי להם בצדק שהאווירה העכורה בבית של ריבים אינסופיים, אינה מאפשרת לי ללמוד. אז זה מה שקרה - הם שכרו עבורי דירה, ואחרי מספר שנים לא קטן - אציין שלא כל כך למדתי מרצון - יצאתי עם תואר ראשון. לאחר התואר, היה לי קשה מאד למצוא עבודה במקצוע - כמעט תמיד חקרו אותי המראיינים על נושא אי השרות הצבאי - והסיבה האמיתית שהיא הסעיף הנפשי מאד בעייתית. בסופו של דבר מצאתי תעסוקה במקצועי, אולם זה נמשך שנים מעטות בלבד, ומהמקום האחרון פוטרתי. אציין כי אשמת ההורים בכמה דברים: שליחה חסרת אחריות של נער מתבגר לטיפול פסיכיאטרי שבמקום לעזור גורמת לו לפטור מהצבא, הנתקות מ"כור ההיתוך" של החברה הישראלית וסטגימה קשה. ניצול המצב שנוצר (מכיון שלא הולכים לצבא, תקועים בבית ההורים) לאיומים תחת כנפי החוק המסיים אפוטרופסות בגיל 18 למעט עזרה כספית, חוסר עזרה במאבק מול החברה הישראלית כדי למחוק את הסטיגמה שנוצרה עקב הפטור הנפשי, ואציין שבסופו של דבר אותם כספים שהורי הוציאו על הפסיכיאטר בגיל ההתבגרות גרמו לי למעשה אובדן הכנסה של מיליוני שקלים בגילאים מאוחרים יותר (הבעיה למצוא תעסוקה בגלל חוסר השירות הצבאי וסיבת הפטור).
אור | 27.02.10
60.
בישראל אי אפשר לחיות, רק לשרוד!
חוץ מהעשירון העליון שיש להם דירה מגיל 5 שמחכה להם, וזה מבחינת ההורים המיליונרים שלהם, הוצאה קטנה כי הם מרוויחים על חשבון כולנו... זה בלתי אפשרי לחיות כמו בנאדם בגילאים המדוברים בכתבה. אז חלק שמצליחים, עוזבים את הארץ וחיים במערב, וחלק מתיאשים, ממשיכים לגור עם ההורים, ולוקחים כדורים נגד דיכאון במינון הולך ועולה, ההורים שלי בכלל לא רוצים שאעזוב את הבית, וכל הזמן יוצרים תלות ואני תיכף בן 30, אז גם גדלתי בבית דפוק לגמרי, גם אני במדינה שאי אפשר לעשות כלום בלי פרוטקציה, וגם אני בדיכאון שלא מאפשר לי להתפתח ולעבוד, ולמדתי כבר הרבה שנים ואין עבודה
מדוכא מהמצב | 27.02.10
59.
לקרירין
האם תוך כדי המגורים אצל ההורים את/ה משתתף במטלות משק בית? תורם מכספך להוצאות הדירה/בית? מנקה לבד את חדרך, עושה כביסה לעצמך, מכין.ה אוכל... האם הרכב של ההורים לא נחשב אצלך למשהו שזמין לך ואתה יכול לקחת בכל עת אם אינך משתתף במאמץ המשפחתי - את/ה הפריזט!!! וכן, אפשר לעבוד בכמה עבודות ולשכור דירה בין גדרה לחדרה. או לגור יותר רחוק ולנסוע יותר זמן לעובדה. נכון - לא כיף, לא נעים, אבל זאת לא הסיבה להתפנק אצל ההורים ולהעיק עליהם
ענה | 27.02.10
57.
למה גרים אצל ההורים
בכתבה הובאו טיעונים מעניינים על מגורי ילדים בוגרים אצל הוריהם,אבל יש עוד פן בנושא הזה שלא אוזכר מפאת רוחב הנושא.למשל נשים גרושות חסרות אמצעים.אני למשל התגרשתי בגיל 24 , מקצוע פשוט , שכר מינימום ללא תנאים, 2 ילדים קטנים. הייתי צריכה להתמודד עם המציאות ההישראלית הקשה. הצלחתי לשכור 19 בתים, לקנות דירה לשלם משכנתא 5 שנים ולמכור אותה כי לא עמדתי בתשלומי המשכנתא בשכר רעב שלי, לפתוח עסק קטן להתפרנס ממנו קצת ולסגור אותו, ללכת ללמוד באוניברסיטה ולהשיג תואר ראשון במדעי הרוח ולהתקע 7 שנים בעבודות כפיים קשות(באילת, בערד, באשדוד) .לנסות להשיג כסף להמשך הלימודים שלי: הסבה אקדמאית ללא הצלחה. לחזור לגור אצל אימי בגיל 48 . האם אני פרזיטית?
אלישבע | 27.02.10
56.
תגובה ל-18, 22, 28, 36, 38, 39, 40, 43, 45, 46, 47 מאחד המרואיינים
אתם צודקים, לגמרי, ובגדול: מחירי הדיור, רמות השכר, מדיניות ההפקרה הסוציאלית, מקשים על כי מי שמנסה לצאת לעצמאות בארץ הזו. אי אפשר להאשים יחידים במחדלי הכלכלה והחברה הישראלית. ו ע ד י י ן: גם בהינתן הנסיבות האלה - יש דרך ויש דרך! יש מצב - ויש מצב! יש ל ת פ ק ד, ויש לא לתפקד. יש לעשות את כל מה ש כ ן ניתן בשאיפה לעצמאות. ויש להרים ידיים, להישען על ההורים, לדרוש מהם שיפתרו לך את כל הבעיות, ובאותו הזמן להאשים אותם במצוקה שלך. המוקד שלנו פה הוא לא על מי נשאר בבית ומי לא.  המוקד הוא על מי שהתייאשו מעצמם או מילדיהם לגמרי! דן דולברגר - צוות היעוץ להורי בוגרים בעלי תלות תובענית.
דן דולברגר | 27.02.10
55.
דעתי..
תקשיבו, הכתבה לא עניינית בכלל לטעמי, אלא רק מבקרת חבר'ה צעירים ל כך שלאיצאו מביצת הוריהם. אני בעצמי בן 29, עובד, מתחיל ללמוד באוקטובר בפתוחה. אין שום סיכוי בעולם, לעבוד, ללמוד, לשכור דירה, לבלות ולצאת מידי פעם אם תעשה את כל זה לבד ולא תגור תקופה בבית הוריך או תשכור דירה עם בת זוג או שותף. אלא אם כן ההורים שלך שייכים למשפ' אריסון..מה שרחוק מאושד במקרה שלי. אז בלי המצאות וחידושים. אני בטוח שגם כל אותם פסיכולוגים למיניהם שהשתתפו בכתבהף חיו בבית הוריהם עד גיל 30+- כי אין שדום סיכוי שסיימו ללמוד לפני זה תוארכ שני בפסיכולוגיה ובטוח עבדו בתחום במקביל, ולעבוד בתחום במקביל זה עם שכר של 2500 ש"ח..מניסיון..
יוסי | 27.02.10
54.
לתגובה 49, אני מקווה שאת מבסוט מעצמך
באמת עבדת קשה כל החיים שלך ובסוף הצלחת בגיל 40 להגיע לנחלה. אבל עבדת קשה כל החיים שלך. זו הבעיה במדינה הזאת, אנשים חושבים שהחיים צריכים להיות רק קשים וצריך לקרוע כל החיים את התחת בשביל שנוכל לשרוד בתור מבוגרים. זה אולי היה נכון לפני 10,20,30 שנה. אבל היום העולם השתנה. התפיסה השתנתה. תסתכלו מה קורה בעולם המערבי באמת, אנשים חיים, עובדים, אבל נהנים מהחיים. צריך לעבוד כדי לחיות, לא לחיות כדי לעבוד. ברור שזה אינדווידואלי, יש כאלה שבאים ממשפחות שבחיים לא נזקקו לשקל בעבודה כי הם קיבלו הכל מגיל צעיר, ויש כאלה שבאים מחיי מצוקה. וכל אחד צריך להתאים את עצמו למצב. אני בן 22, השתחררתי מהצבא, אני מודה שאני כבר לא פטריוט כמו שחינכו אותי (4 אחים קרביים, בכל זאת), אני באמת מבין שהצבא תוקע אותך בחיים הטובות של חייך. אז מה אני עושה עכשיו? משפר קצת בגרויות, עושה פסיכומטרי. ואתחיל ללמוד תואר כמו כולם בעוד שנה שנתיים, פשוט מחכה לי טיול של חצי שנה בחול ללא חרטות. בהתחלה חשבתי לעצמי החיים והעבודה והכסף והדירה ואני כבר בן 22. ואז נפל לי האסימון. אני אצליח להסתדר, אבל לפחות בינתיים כדאי להנות מהחיים. חשוב לקחת דברים בפרופורצייה כדי לא להסתמך על ההורים (אני לא, למי שתהה). אבל כל האנשים פה ש"לא יכולים בכלל להבין איך אנשים אחרים מגיעים לכזה מצב" מרוב גאווה ואהבה-עצמית. זה פשוט מכעיס לראות את התגובות האלה, כאילו כל מי שבן 30 וגר עם ההורים שלו, יש לו איזה פאק באישיות. (ולא, אין לי אחים גדולים שגרים עם ההורים).
נדב | 27.02.10
53.
כרגיל, אף אחד לא אשם במצב. באמת יפה.
מה הטעם לומר לאנשים שצריך לעשות שינוי אם מראש אומרים להם שהם עוד קורבן של החברה, של החיים ומה לא. הכל קשקוש - ההורים מפנקים את הילדים ללא הרף כבר מגיל צעיר, מעמידים רק אותם במרכז ומתגמדים כאילו שלהביא ילד זה פלא קוסמי כה גדול. הם לא דורשים כלום מהילדים ולא מעמידים בפניהם אתגרים. לגבי זה שאין הלוואות לכיסוי שכר לימוד וכו' - גם כן קשקוש. אז פורסים את הלימודים על עוד כמה שנים ועובדים במקביל, ומסתפקים בקצת פחות בתקופה הזו. זה מה שעושים אנשים בוגרים ולא פרזיטים.
פרזיטים ומפנקים ועוד איך | 27.02.10
51.
אני בן 26 ועצמאי כלכלית מגיל 23
אבל החיים קשים, ושכר דירה אוכל לי מחצית מהמשכורת, אוכל לוקח שישית, קצת בידור וחברה לוקחים עוד קצת ואת החודש אני מסיים עם פחות מרבע מהמשכורת בבנק. זה שאנשים נשארים בבית הורים עד גיל מאוחר בימינו זה תוצאה של עלות מחיה מופרכת ביחס למשכורת שמקבלים. אם לא הייתי מרגיש רע על לקחת כסף מאבא (שמרוויח פחות או יותר פי 5 מהשכר הממוצע במשק), אולי גם אני הייתי ככה בטלן וחסר תועלת, זה לא ששווה מי יודע מה לעבוד כמו חמור כשאי אפשר לחסוך מזה כלום, לקנות דירה, ולהתקדם בחיים, בטח אם לא נישאת למישהי.
דרור | 27.02.10
50.
תגובה ל-37 מאחד המרואיינים
אני מסכים איתך לחלוטין: זו חברה דורסנית עם מקדם סובלנות נמוך כלפי האחר. וכמו במקומות רבים אחרים בעולם זו כלכלה שלא מקלה על יציאת צעירים לעצמאות. ואני גם מסכים איתך שאת אגורת הפרנסה בדרך כלל מחפשים מתחת לפנס המאיר, בין אם אתה פסיכולוג, סוכן ביטוח או נהג משאית. אבל אם הכרת קצת את העבודות של פרופ. חיים עומר ב-15 השנים האחרונות ודאי הבחנת שהשרשים הרעיוניים שלהן באים ממקום חברתי לגמרי - תנועת ההתנגדות הלא אלימה. יותר מזה, ודאי שמת לב שהגרעין הרעיוני ממנו אנחנו באים הוא בעל יישומים פרקטיים רבי ערך בחברה ובקהילה (www.newauthority.org.il). כל רעיון הסמכות הבלתי אלימה נשען על גיוס תמיכה קהילתית רחבה. יש לו יישומים ציבוריים מעוררי כבוד, כמו היחידה להדרכת הורים בבי"ח שניידר ו"המרכז לסמכות חדשה", ויש לו יישומים שהם כרגע פרטיים, כמו הצוות הנוכחי, שיכולים להפוך לציבוריים בהמשך הדרך. נכון, אנחנו אנשי מקצוע שעובדים לפרנסתם. אבל הרעיון שאנחנו באים ממנו הוא בעל ממד חברתי חשוב ביותר ורובנו תורמים לממד הזה בעבודתנו בצורה זו או אחרת.
דן דולברגר | 27.02.10
49.
אין שום הצדקה לחיים על חשבון ההורים
לעולם לא אצליח להבין אנשים מבוגרים שחושבים שלהורים שלהם יש חובה לפרנס אותם ולממן את כל ההוצאות שלהם. זה לא משנה אם ההורים אמידים או לא. הם לא חייבים לנו שום דבר. קצת עזרה זה דבר אחד, אבל חיים פרזיטיים על חשבונם זה דבר אחר לגמרי. ההורים עבדו קשה כל השנים ומגיע להם לחיות ולהנות מהזמן שלהם והכסף שלהם. ההורים שלי עזרו לי בצעירותי במימון לימודים (שכר לימוד בלבד, בשביל בילויים וכולי שילמתי בעצמי ממשכורת עלובה שהצלחתי להרוויח תוך כדי הלימודים). בסיום הלימודים מצאתי עבודה ושכרתי דירה. בהמשך ההורים עזרו בהלוואה למימון רכישת דירה ואמי גם חתמה ערבות כדי שאוכל לקבל משכנתא. כיום, בגיל 40, הספקתי להחזיר את כל הכספים שלוויתי ולסיים את תשלום המשכנתא. אני מעריכה מאד את הורי והעזרה שנתנו לי ויודעת שבלי העזרה הזאת היה יכול להיות לי הרבה יותר קשה. לדעתי, שני הצדדים מרגישים הרבה יותר טוב. ההורים שלי יודעים שעזרו לבת שלהם להסתדר ואני יודעת שהורי נהדרים ומוכנים לעזור אבל גם שלא ניצלתי את העזרה לרעה!
נטע | 27.02.10
48.
ניתוק מההורים
אם הילדים בגיל כזה עדיין תלויים בהורים, סורי - אשמת ההורים הם אלה שחינכו את הילד/ה, הורים צריכים לדעת מתי להרפות - חוק טבע פשוט, ההורים גידלו ההורים הם אלה שצריכים ללמוד להרפות, במקרים רבים ההורים הם אלה שצריכים ללמוד אין להפוך את הילד לעצמאי לעומד ברשות עצמו. אפשר ורצוי להתחיל כבר בגיל העשרה המוקדם - למשל שיעבדו בחופש הגדול וילמדו שבחיים צריך לעבוד כדי להשיג דברים !
רות | 27.02.10
47.
כתבה מאד מעניינת.תגובה 22 מאד מומלצת.
מאז השחרור.[דווקא יחידה מובחרת] אני יוצא לכמה שנים מהבית,עובד כמו חמור ,לא מצליח לחסוך כלום[ לא מהמר לא שותה לא מעשן ובקושי יוצא עם בחורות] וגם תמיד צובר חובות... וחוזר הביתה. .בחיי כשאני מסתכל על אנשים שצריכים לגדל משפחה ,בואו נהייה אמיתיים,גם עם 9000 ולא אני לא מגזים,זה פשוט משימה אכזרית ובלתי אפשרית. תודה לאל אני רווק תמיד אפשר לצאת לעוד סיבוב בחוץ[ אינשאללה ביולי סיבוב הבא]. אבל אני פשוט פסימי ,לא כולם מסיימים רפואה ומדעי המחשב, ולאכול חרא 10 שעות ביום בשביל 5000 שקל עלובים לחודש בלי פנסיה,כמו בזמנים של אבא,בלי תנאים בלי כלום -וכשעוד גונבים לך מהתלוש [מודיעין אזרחי גנבים ,תמות כבר מהסרטן שלך אמן] אין לאן להגיע ואין מאיפה לשאוב כוחות.אני משוגע על ביבי אבל לך תסביר להם. מי שלא עובד מדינה \אוכל חינם, מבין היום שהמצב בשוק האזרחי לא מאפשר הקמת משפחה וניהול חיים תקינים.
גילעד דרום 37.5 | 27.02.10
46.
בנו פה חברה מערבית כלכלית שקרית שלא מאפשרת למעמד הבניים לשרוד לבד
זה מחירי הדיור גם להשכרה וגם לקנייה, זה עלות הלימודים היקריים והקושי ללמוד וגם לעבוד במקביל , זה שכר הזעום שמקבלים בעבודה לעומת יוקר המחיה הגבוה . זה כמות המיסים האדירה שהולכת לקופת המדינה שמקשה על הצרכנים לקנות אוטו ולהחזיק אותו. . זה חוסר העזרה של המדינה והפלת הכול על אזרח . ישראל בצרות צרורות אבל היא לא לבד כול הכלכלנים הדגולים שהרסו גם מדינות אחרות בשיטה הזאת -הפכו את הילדים שעד גיל 40 חיים עם ההורים לסוג של תסמונת .
משה  | 27.02.10
45.
הכתבה מתעלמת ממצוקת הדיור בארץ
הסיבה של רוב הצעירים למגורים אצל ההורים: מקומות העבודה במרכז, אין תחבורה ציבורית מספיק טובה ויש פקקים למרכז - והדיור (שכירות או קנייה) במרכז - בלתי אפשרי. זאת המדינה המערבית היחידה בעולם שבה המצוקה הזאת כ"כ גדולה. אני דר"כ עזבתי בגיל 25 כי אני עובד בראש העין. מזל.
אריה | 27.02.10
44.
מה קורה כשההורים מזדקנים? לא נהיה כאן לנצח...
בסוף, אין ברירה, וה"ילדים" ישארו להתמודד לבד... גם אם ממש לא לזה התכוונה הכתבה... במקרה שלנו - זה מה שהכי מפחיד אותי. מה יהיה כשאנחנו כבר לא נהיה כאן (הבן קטן עדיין, אבל עם קשיים, ועצמאות חלקית, איתנו בבית, כרגע - זו התמונה הכי ורודה...).
אמא  | 27.02.10
43.
המשפחתיות בישראל חזקה מאוד הרבה יותר משאר המערב !!
וגם המדינה מכירה בזה שתמיד אם מישהו נופל יש לו את המשפחה !! אין שום רשת בטחון חברתית אז מה יש להתפלא שקיימים מצבים כאלה!! יש אנשים יותר אמידים ומביאים לילדיהם 200000 שח ןמעלה לקנות דירה ויש כאלה שנותנים את זה בצורה אחרת , תסלחו לי אבל זה צביעות לעשות איפה ואיפה בן אילו ואילו אז אילו שמקבלים 300000 לא מקשים על ההורים רק שזה זבנג וגמרנו ואין מה להתלונן כי המצב כבר נעשה!! וגם מצד אחד אנו מכירים במשפחתיות החזקה בארץ וחובות של ילדים להורים כמו צריך לשמור על קשר הדוק גם אחרי שעוזבים את הבית כי זה משפחה וגם תופעה שהרבה מאוד אנשים קונים דירה בעזרת המשפחה בסכומים לא מבוטלים.מסכים שתמיד יש מיקרים קיצוניים שדורשים טיפול והם לא נורמליים אבל רוב המיקריים של העזרה בישראל נראים לי נורמלים לחלוטין במדינה שאין בה שכירות מסודרת מחירי הדירות יותר גבוהים מרוב המערב!! והמשכורת היא חצי מערב. אין גם רשת בטחון חברתית וכולנו וגם המדינה מכירה בכך שהמשפחתיות היא מאוד חזקה והורים תומכים בילדיהם לקניית דירה. אז לא הייתי מציע להתלהב מהנושא פה כי הדיון הזה יותא מתאים אם יעשה במערב אירופה או בארהב!!!
אפי | 27.02.10
39.
מדובר בבעיה שקשורה ליוקר המחיה ומחירי הדיור המטורפים בישראל באטליה ויפן ..
זה לא במקרה שבארה"ב שם הדיור זול מאוד ויוקר המחיה נמוך שםמ התופעה פחות קיימת . בארצות כגון אטליה ישראל יפן שדיור עולה כסף רב גם להשכרה וגם לקנייה אין להרבה צעירים מעמד הביניים כול ברירה אלא להשאר בבית כדי לחסוך כסף או ללמוד או לחשוב מה לעשות עם החיים .
אחד  | 27.02.10
38.
תפסיקו להאשים כל הצרות במחירי קניית הדירות בארץ
דיי...הלובי הזה פטתי...מה הקשר לכתבה? חייבים לקנות דירה כדי להיות עצמאיים? אי אפשר לגור בשכירות עם שותפים בשנים הראשונות לעצמאות. אל תדחפו את האג'נדה שלכם לכל חור כי יש מקרים שהיא אינה רלוונטית. זה נכון שהמחירים בארץ בכללי גבוהים (לאו דווקא דיור, אלא הוצאות מחיה כלליות) אבל אפשר להסתדר בשנים הראשונות עם משכורת ממוצעת (כאשר מדובר באדם יחיד או זוג ללא ילדים), כך אני גדלתי, עם כל הדברים הבסיסיים שצריך ועם הרבה אהבה - מה זה הפינוק הזה לעזאזל?
עינת | 27.02.10
37.
הכתבה מחפשת את האגורה מתחת לפנס המאיר
נעים לכתוב כתבה וליחצן את האפשרות למפעל/י גמילה כמו של פרופ' עומר ושות'. הרבה יותר קשה להודות בתעודת העניות של החברה הישראלית ביחסה כלפי הקהילה של הבבסי"ג -כלומר (מ)"בוגרים (שהיו) בעלי סיכון ילדותי גבוה". כמעט בכל משפחה שנייה שאני מכירה צמח לו אדם שאיננו מסוגל להתמודד היטב עם החברה הישראלית הדורסנית שמחייכת בעיקר לבעלי הממון וסוגדת ל"נעורים" האמיתיים ו...הקנויים. וכעת ירוצו כמה הורים דוויים לחפש עוד מפעל גמילה- אבל הגמילה כמו הגלידה נמסה מהר מאוד באקלים הצחיח רווי השנאה לאחר ולשונה .בקיצור - אוי למשלים את עצמם ותודה לדיאנה ...
רבקה | 27.02.10
36.
למה לא מביאים את הטיעונים שכנגד בצורה טובה ? יש כאן מגמתיות ברורה לצד אחד...
במחירי הדירות של היום, זה פשוט לא אפשרי לקנות דירה נורמלית. ייתכן ומדובר בעצלות, אבל אני פשוט לא מוכן לשלם את מחירי הטירוף האלו (כי אני לא מוכן לקרוע את התחת בשבילה, קרעתי את התחת מספיק). אני סיימתי ללמוד לא מזמן (על חשבוני, מדעי המחשב), ועבדתי ועדיין עובד בתחום. עדיין גר אצל ההורים אבל לא על חשבונם (למעט המגורים והאוכל, אבל לא בילויים, רכב והוצאות אחרות), וחוסך כ-60 אחוז ממשכורתי לטובת דירה. אינני מסכים שיש לעבוד קשה, אבל כן מסכים שיש לעבוד כדי להשיג דירה ו/או כל דבר אחר (למה הכל צריך להיות קשה ???) - למדתי מספיק כדי להיות ראוי לחיים טובים ובכוונתי לעשות את הנדרש כדי לחיות את החיים שאני רוצה לחיות אבל לא מעבר לזה (מכירים את הרמב"ם ואת דרך המלך ? אני מנסה לחיות את חיי לפי הרעיון, אבל ללא דת). אז זהו, לא כולם חייבים להיכנס לתוך הקריטריונים בכתבה הזאת ולהיות בנים סוררים ומורדים, בטח ובטח כשמתייחסים ברצינות רק לצד אחד. אז יכול להיות שאני בן 30 (קרוב יותר ל-29) ועדיין גר עם ההורים, אבל אני לא מוכן לקבל את התנאים ששוררים בחוץ בשלב הזה. כשהתנאים יחזרו להיות שפויים (פחות או יותר, מקווה שיותר) אשקול את צעדיי מחדש. לא מוכן לקנות דירה כשמכוונים לי אקדח לרקה ואומרים לי תקנה או שלא יישאר לך. ובא לציון גואל (ולא, אני לא דתי).
יוסי | 27.02.10
35.
אני בעד פרופ חזן
הוא טוען בסוף הכתבה שמדובר בתופעה שאינה פסולה. המגורים ביחד עם המשפ הגרעינית אופיינים לחמולות הערבים וגם בימי הביניים. יש בכך הרבה היגיון. אנשים שנשארים לגור עם ההורים מניסיוני, הם האנשים היותר רגישים שזקוקים לחמימות המשפחתית, ואין זה רע. חשוב לזכור שמחצית מהצעירים מרוויחים שכר מינימום ובשכר כזה קשה לצאת מהבית! מלמדים אותנו כל הזמן שהכל בידיים שלנו, שאנו יכולים להרוויח יותר, אבל המציאות היא שהרוב מרוויחים שכר מינימום. וזה נתון קבוע! החיים בארץ יקרים. אם מוכר בחנות לדוגמא, ידע שהוא יכול להרוויח 6000 ש"ח בחודש שזה לא שכר גבוה אבל מספיק, ולא 3800 ש"ח כמו שרובם מרוויחים ועוד בתשלומים והלנת שכר, לא תהיה לו סיבה להיות פרזיט, כי הוא ידע שהעבודה מספקת את כל צרכיו.
ניר | 27.02.10
30.
הכתבה התייחסה בעיקר למעמד הבניים ומעלה--מדינת חצי עולם שלישי =ישראל
ימשיכו להשקיע בתשתיות ביטחון, יחלקו תקציבים באופן לא תקין ימשיכו השחיתויות,החינוך ידרדר ויפול ויפיל את המדינה למלחמת אזרחים- השעון מתקתק, זה יתפוצץ כל אחד ידאג לעצמו- זה בתכלס מה שקורה במדינה הזו מחינוך, עבודה(אם אין לך מרפקים = להכיר את האנשים "המקובנים" =כל המשפחה מסודרת) עם ישראל מחולק עפ"י עדות(יהודי התפוצות) מרגישים את זה בכל מוסד(הגזענות חוגגת) צבא,מפעלים,חברות,חינוך הפסיכומטרי- לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה – פסוק יד), קבלה למקומות עבודה-אדם מילא/פילת/קינן שפי(בשאלון פרטים אישים- ארץ מוצא ההורים וכ'ו...לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה – פסוק יד), בזיון של מדינה- רק לרדת ממנה....מביאים את העולים הספרדים בכדי שחלקם הגדול יעבוד במפעלי היצור.... הדור הנ"ל חכם ולא יצא לעבוד בעבודות כאלו....שהפסיכולוג האשכנזי יצא לעבוד במפעל נראה אותו. עוד מקצוע פסיכולוגיה...אשכנזים= פסיכולוגים...... מדינה של תאילנדים
דויד אלון | 27.02.10
29.
הכל תלוי בהורים
אנחנו 3 אחים וההורים שלנו בעלי אמצעים+ שגדלו בבית עני מאוד. כבר בגיל 12 הובהר לנו שאם אנחנו רוצים משהו משמעותי כמו איפניים וכו' יהיה עלינו לעבוד ולהשיג זאת בכוחות עצמנו כי הם מתכוונים לממן לנו רק את מה שנחוץ,למרות שיש להם כסף. כך מצאתי עצמי עובד בגיל 12 במכולת כדי לממן אופנוע לגיל 16 ואותו דבר לגבי אחיי. ילד צריך לינוק עצמאות כבר מגיל צעיר,וזה מה שייתן לו את הרעב להצליח כי הוא יודע שרק הוא יקבע מה יהא איתו והוריו ייתנו לו אהבה ותמיכה נפשית ותו לא. היום אני ואחיי אקדמאים עם תארים נחשבים (מהנדס וטרינר ועו"ד) ומכניסים הרבה מעבר לממוצע,וקצת מרגיז אותי לראות את ההורים שלי מנפנפים בנו בגאווה למרות שאני יודע שהרבה מזה הוא בזכותם. בשורה תחתונה,תנו לילדים חופש,שחררו אותם עוד מילדות וכמה שפחות תפנקו אותם ותדאגו להם ככה האופי שלהם ייתגבש והם יהיו עצמאיים. שיהיה בהצלחה לכולם.
אייל | 27.02.10
28.
לא ניתן להשוות את ישראל למערב!
במדינה שבה זוג במקרה הטוב יכול לקנות דירה בשכונת עוני אם אוכלוסיה מאוד קשה ואין דירות להשכרה כמן במערב אין מקום לניתוח הזה!!!!! זה נכון לגבי אירופה!!לגבי ארהב ,מה לעשות אנחנו עם שבחר להיות במלחמת הישרדות וכל החברה נראת ככה ראו מחיר דירה ראו שאין דיור להשכרה נורמלי!!! יש הרבה אנשים מסודרים בארץ שעורכים מחקרים או מדברים על נושא זה ואחר ומשליכים אותו ממה שקורה במערב, פשוט לא רלוונטי. אני עבדתי הרווחתי הרבה כסף שנים אני כרגע גרוש !! חד הורי!!! ובארץ אין למצוע עבודה מעל גיל 45 ואני עובד בזבל ונזקק לתמיכה מסוימת מההורים!! באירופה יש רשת בטחון חברתית ישראל שהיא מדינה לא נורמלית מבחינת מצבה ובצדק אולי .עצה שלי קודם תבקרו את המצב בארץ מחירי דירות , דיור להשכרה נורמלי הפלייה בעבודה !! כן לא מבקשים תעודת זהות לפני שמקבלים אותך לעבודה!! זה פתח לאפלייה!!! והכי חשוב רשת בטחון חברתית לאנשים שנפלו לפחות במידה מסוימת כיום היא ממש לא קיימת!!!!
אפי | 27.02.10
26.
מצב בעייתי שרובו ככולו תלוי בהורים
כשמגיעים ממשפחה שאין לה או שיש לה ורוצה להגיע לתוצאות, מחנכים את הילדים לחיות בצניעות ובטח לא מחשב וטלויזיה בכל חדר זה גורם לך להבין שבשביל לקבל אתה צריך לעבוד. ולא משנה באיזה גיל. כשאתה יודע שבשביל להשיג את הדיזל שאתה רוצה אתה צריך לעבוד כמה ימים ובים אתה תחשוב פעמיים לפני שתוציא את הכסף לקנות אותו. הבנקים! עוד בעיה מטורפת, נותת גם לחיילים את האפשרות להגיע למשיכת יתר (מינוס) וגם לתלמידים, איפה נשמע דבר כזה? מאיפה יהיה לחייל להחזיר 2000 ש"ח מינוס אם לא מההורים? כל המערכת הזו צריכה להשתנות, כל העניין הצריכתי תרבותי שנוצר במדינה צריך להשתנות. לא יקרה כלום לילד אם יהיה מחשב אחד בבית שישרת את כולם.לא יקרה כלום אם הוא לא יקבל את הצעצוע הכי חדש ומשוכלל. ובטח לא יקרה כלום אם לא יהיה לו לפטופ. ובכלל מה זה השטויות האלה שמחייבים היום ילדים להגיע עם לפטופ לבית הספר? איפה נשמע דבר כזה? והורים שאין להם? ועוד בתמיכת משרד החינוך, יש דברים שגם המערכת החברתית במדינה צריכה לשנות ובטח לא להגדיל פערים או ליצור מצב שהורים שרוצים לחנך את ילדיהם בדרך מסויימת יצטרכו להכנע למערכת כמו האוברדרפט בבנקים ומחשבים ניידים לילדים במסווה של חינוך .
נועה | 27.02.10
25.
מחלת נפש
כשאדם לא עובד ולא לומד, יש לו קשי נפשי של הסתגלות ואולי מחלת נפש לא מאובחנת. בחברה שלנו יש דעות קדומות על מחלות נפש ואנשים שסובלים ממחלת נפש מסומנים בסטיגמה קשה. לכן הרבה פעמים קשה להכיר ולהודות בצורך להיעזר בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. גם מערכת התמיכה בארץ משאירה אנשים הזקוקים לעזרה נפשית מאד לבד. הרבה יותר קל לשפוט אותם להגיד פרזיטים... אבל אולי יש קושי אחר שקשה להודות בו?
מנטל  | 27.02.10
24.
אפשר לעזור אחרי צבא בלימודים אבל זהו שם זה צריך להגמר
יש בישראל ילדים מפונקים והורים גדושים רגשי אשמה. בארה"ב בחור יוצא ללמוד בקולג' ושם זה מסתיים עם ההורים באים לבקר בחופשות הגדולות ואחר כך נעלמים מההורים, זהו מצב קיצוני בגלל המרחקים. אין סכנה שזה יקרה פה. אבל הממשלה מעודדת תלות, אין תכניות לבנייה לשכירות. זוגות צעירים לא יכולים לשלם שכירות כל שכן לקנות דירה. משהו רקוב פה. צריך מועצה לאומית לפתור את הבעייה. זו לא רק תסמונת רגילה.
אופירה | 27.02.10
23.
ישנם גם מצבים שונים
אני חד הורית ומפרנסת יחידה אם לבת נשואה ובן שהתשתחרר מהצבא ועובד לצרכי המענק ומתכוון ללמוד. ביתי גרה בשכירות עם בעלה ומתכוונת לקנות דירה לידי בעוד כשנתיים אבל ידוע שהיום צריך לתת מקדמה לצורך קבלת המשתנתא ואת זה אין להם . אני ביקשתי ממנה ומבעלה לעבור לגור אצלי בבית {אני לא נמצאת בבית 4 ימים בשבוע והבית ריק רק הבן בבית} ולהפקיד כל חודש בבנק 3000 ש"ח לתוכנית חיסכון + להראות לי את דפי הבנק שהכל יהיה תחת פיקוח + תשלומי המים חשמל גז כל התשלומים של הבית כמו שכירות רגילה אבל כל זה רק לצורך התקדמות בחיים וכמוון שהזוג הצעיר הסכים אחרת היום ללא עזרה שכזאת מההורים לא ניתן להתקדם לעצמאות למגורים {שני בני הזוג עובדים במקום מסודר }במצב כזה אין תלות של הילדים בהורים אלה עזרה וגדולה.
אני -עמקים | 27.02.10
22.
ומה עם המדינה ?????????
יפה מאוד להגדיר ילדים כאלה כבעלי תסמונת, אבל צריך לזכור שהזמנים השתנו !!! התלות בהורים מתאפשרת בגלל שלהורים יש עד היום מקום עבודה מסודר, אותו רכשו לפני 20 ו-30 שנה במקום עבודתם שבשביל להתקבל אליו - אולי דרש מהם תעודת בגרות....אם בכלל.....ועד היום להורים יש אחלה פנסיה עם תנאים מעולים מאז... . בזמנים של היום, בכדי להתברג בעמדות מפתח ואו סתם במקום עם תנאים טובים אתה נדרש לתואר שני לפחות - ורבים אינם מסוגלים לכך ולכן מסתמכים על משכורת העתק של הוריהם. כיום כמעט ואין לרוב הילדים מקום מסודר מובטח כמו פעם - ולכן מסתמכים על משכורת הוריהם כשאלה יכולים לעזור. לכן רואים היום הרבה סטודנטים למשל לרפואה, עורכי דין לאחר תואר, שלצערנו עדיין ממלצרים בכדי לשכור דירה מסכנה בתל-אביב. כיום כבר אין לעבוד במקום מסודר 30 שנה כמו הורינו,וכל 3 או 4 שנים מחליפים מקום עבודה, אז עם כל הכבוד לתסמונת,אני בטוח שרבים מהילדים היו רוצים להיות מסודרים לפחות כמו הוריהם ואז היו חיים חיים נורמליים ועצמאיים לחלוטין - אבל זה כבר רחוק מהמציאות של ימינו.
אלעד | 27.02.10
20.
אחותי בדיוק כזאת - סיפור
אחותי תמיד הייתה ילדה מפונקת, בניגוד לאחיה שהתעקשו על יציאה לעצמאות מגיל צעיר ככל שאפשר, היא תמיד חשבה שתפקיד ההורים הוא לדאוג לצרכיה תמיד. כבר בתיכון ידענו שהיא ילדה מפונקת ותמיד אמרנו שכשהיא תגיע לצבא זה ימחק לה את הפינוק. בפועל קרה ההיפך, היא השתחררה על סעיף נפשי כמה חודשים לפני תום השירות ועד היום היא ממנפת את שירותה הצבאי שלדבריה היה איום ונורא ואמא שלי מגבה אותה תמיד. סה"כ מדובר היה בעבודה פקידותית בבסיס במרכז הארץ, לא שירות במג"ב. מהצבא הכל התחיל להתדרדר, היא בילתה שנה בהודו על חשבון ההורים, תקופה שאותה היא מגדירה כשנה המשמעותית ביותר בחייה וכשחזרה התחילה לחפש את עצמה, שכרה דירה במרכז ת"א על חשבון ההורים עם חניה צמודה, כדי שיהיה לה איפה להחנות את הרכב שהורי מממנים לה עד היום והחליטה שתהיה אמנית. אמא שלי אפילו מימנה לה בתקופה זו הוצאות סמים (כאלף ש"ח לחודש ומעלה) מאחר והיא אמרה לאמא שלי שהיא צריכה גראס בשביל להירגע וזה טוב לה וחוץ מזה אמנים מעשנים סמים בשביל האמנות זה ידוע. בתקופת מגוריה בת"א היא כמעט שלא עבדה משום שלעבוד במלצרות זה נורא והיא לא מסוגלת להתמודד עם כל האנשים שבאים למסעדה ועבודת מזכירות זה ממש לא בשבילה, למה שמישהו יגיד לה מה לעשות ובטח שהיא לא מוכנה לעשות קפה לאף אחד. עבדה חודש חודשיים בכל עבודה כשבזמן הזה ההורים מימנו לה קורסי הכנה לבתי ספר לאמנות. לאחר חמש שנים כאלה היא סוף סוף התחיל להירשם לבתי ספר לאמנות והתקבלה לבצלאל.  היום חל שיפור קל בגישתה (היא אמרה לי שלא נעים לה ובגיל 30 היא חייבת כבר למצוא עבודה), אבל לא במעשיה. היא לא עובדת, ההורים מחזיקים לה רכב ודירה וממנים את כל הוצאות המחיה כולל הוצאות בית הספר לאמנות (אלפי שקלים בחודש על חומרים) ומדי כמה חודשים היא יוצאת למסע קניית בגדים. לאחרונה אמרה שהיא לא מאמינה שהיא עדיין לא קנתה העונה בגדים חדשים. לפסיכולוג היא לא מוכנה ללכת וכל מילת ביקורת שנאמרת לה על ידי ההורים נענית בהתפרצות כעס עם רמזים לאיומי התאבדות (זה נורא, אני לא יודעת מה אני אעשה). היום הם כבר לא אומרים לה כלום. בינתיים ההורים שלי התגרשו ועכשיו אין סיכוי שאמא שלי תעשה משהו בנידון ותסכן את הקשר עם אחותי שכל כך חשוב לה בתקופה זו. אני כבר איבדתי תקוה.
יוסי | 27.02.10
19.
הייתי עד גיל 30 בבית עם אישתי!!!
גדלתי בבית די עני! סבלנו ממשברים כלכליים קשים. כשכל ילד אחר קיבל צעצועים ובגדים חדשים אני ירשתי כל מיני דברים מאחים ומחברים... קורסים שעשיתי מקצועיים מימנתי מעבודה בבניין . בגיל 17-18 . 3 שנים קרבי חסכתי כסף!!!! אפילו הרבה בשבילי. למדתי באוניברסיטה הפתוחה כי מי יכול ללמוד ולא לעבוד! סיימתי בהצטיינות עבדתי בעבודות רבות ואיכותיות!!!! אבל למרות כל זאת היה קשה לעמוד על הרגלים כלכלית. היום אני גר בדירה שכורה ! אני ואשתי מפרנסים את עצמנו ואת בתנו. אבל ללא השנים אצל ההורים היינו במצב לא טוב עכשיו. ולא כולם מקבלים חצי מליון שקל לדירה חדשה ונשאר להם רק לשלם משכנתה. לא כולם עובדים בעבודה שמכניסה סכום הוגן . די קשה פה למי שגדל בשכונת עוני .. לא משנה אם הוא שירת בקרבי וסיים תואר איכותי אם אין לך קצת כסף וקצת קרעקע פוריה המצב שלך / נקודת הפתיחה שלך פחות טובה. בהצלחה לכולם. לא כל מי שנשאר אצל ההורים פרזיט יום טוב.
שמיקו טיקו | 27.02.10
18.
לגור אצל ההורים - לא בהכרח מרמז על תלותיות
כפי שציינו מגיבים לפני - היום המחירים גבוהים לרווקים קשה לשכור דירה ולזוג צעיר קשה לרכוש דירה. זוג צעיר או רווק שחי אצל ההורים אבל - עובד, מממן את עצמו ומשתתף בהוצאות החשמל, הארנונה, הדלק, הקניות בסופר, חשבונות התקשורת ואפילו תומך בהורים ומשלם שכר דירה צנוע אינו פרזיט.
שי 2 | 27.02.10
17.
לא כולם פרזיטים
אני לצערי גר אם ההורים עובד קשה וחוסך את הרוב אבל רחוק מלקנות\לשכור דירה בגלל המחירים המנופחים אולי אפשר בטיזינבי במקומות שאין בהם עבודה אבל שמחדרה עד גדרה המחירים כל כך מנופחים פשוט אין לי יכולת כלכלית אמיתית לעזוב את הבית בלי לחזור כמה שנים אחרי זה אז מה עושים ? עובדים קשה ודוגרים על הכסף בתקווה שיום אחד המחירים ירדו לשפיעות אם המחירים היו כמו לפני 5 שנים הייתי קונה כבר דירה אבל פיספסתי את הרכבת ואני מעריך שהרבה בארץ ובעולם באותו מצב ורק קצת אנשים באמת פרזיטים ובטח חלקם פשוט מיואשים מהמחירים -אבל זה המיעוט לערכתי הרוב עובד או לומד אבל בכל זאת תקוע אולי צריך לכתוב על "תסמונת התקועים" ?
קרירין  | 27.02.10
15.
חיים חזן - יש לך טעות
זה נכון שכל המשפחה גרה ביחד, אבל כל אחד נתן כתף במאמץ המשפחתי. המצב היום הוא של ילדים פרזיטים שלא עוזרים להורים, אלא להיפך - מצפים לעזרה מההורים. אני בעד מגורים של כמה דורות ביחד. לא תחת אותה קורת גג, אלא קרוב אחד לשני. הייתי מאוד רוצה שילדים שלי יגורו לידי כשהם יגדלו, אבל חשוב שהם יהיו עצמאים מגיל צבא. מגורים ביחד ועזרה הדדית - כן. תמיכה כלכלית - לא.
מומו | 26.02.10
13.
תבורכו על היוזמה...
התופעה הזו כלכך מוכרת לי ניסתי הרבה פעמים להוציא את אח שלי מזה אבל בגלל שההורים שלי לא מבינים שנדרש מצדם שינוי זה לא הולך. היום הוא בן 24 יושב בבית לא עובד לא לומד לא עשה צבא רק יושב על המחשב כל היום מוריד סרטים. כנראה שההורים שלי ישלמו את המחיר אני הצפתי את הבעיה והם אפילו נכנסו בי על כך. ההורים אשמים נקוווודה שיוכלו מה שהם מבשלים.
יוני | 26.02.10
12.
זוהי אכן בעייה קשה וכואבת שמהווה תסמין לעולם המודרני הקשה בו אנו חיים
אני לא גאה בכך שחייתי בבית עד גיל 27 כשסיימתי את התואר הראשון שלי, אך מאוד גאה בכך שכשנה מאוחר יותר עזבתי גם את הארץ ואפילו שכלכלית אני רחוק מלהיות מיליונר - אין לי חובות ואני לא חי על גבם של הוריי, כמו שאר חבריי שממשיכים לחיות בארץ. הדור שלנו אינו הדור החסכן והצנוע של הורינו וסבינו, אנחנו לא יודעים להגיד לא לפיתויים מסביב ולמעשה גם לא נוכל באמת להיות עשירים כדי לממן את יוקר המחייה שעולה באופן תמידי. אנו חייבים לחיות את הרגע ולטרוף את כל העולמות ונהנים לחיות על הלוואות או תמיכות. לצערי זה רק יילך ויהיה יותר גרוע כי יותר אנשים מאבדים את עבודתם ואת בטחונם הכלכלי בעולם המערבי שהופך להיות קשה יותר מיום ליום. אני כלל לא בטוח שבכלל ארצה להוליד ילדים שכן העולם של היום לא נותן לי הרבה סיבות טובות לעשות כן, ואני ממש לא היחיד. אבל אם ההורים חרדים לשלומם של ילדיהם ובכך למעשה דופקים להם את יכולת ההתפתחות - אין כאן הרבה מה לעשות חוץ מלקוות שמתישהו מערכת התלות הזו תיפסק ביוזמת אחד הצדדים. עצה בריאה - מי שפיקח מבין החבר'ה הצעירים שיחשוב על יציאה מן הארץ לטובת התנסויות חדשות בחו"ל וזה גם יתן לו מטרה להרוויח את הכסף הזה. ולהורים - תודיעו לילדיכם האהוב שאתם נותנים לו 10000 ש"ח דמי הסתדרות ראשוניים והתראה של חודש מראש על עזיבת הבית וכמה שזה קשה שחררו אותו לחופשי, אתם רק תעשו לו טוב בצורה הזו. ותחליפו את המנעולים. אל דאגה, כמה ימים קשים והוא ימצא את עצמו.
אחד שלא מתרגש | 26.02.10
11.
ל5 לידיעתך הדירות בבאר שבע לא מתרחקות ממיליון שקל
רוב השכונות דירות 100 מטר עלותם 800 אלף אלה אם כן תתפשר על שכונות מצוקה בודדות. מסכים איתך בנוגע לצפייה ליותר עזרה מהמדינה במיוחד לאלה ששרתו ותרמו ,אבל בשורה התחתונה אנשים צריכים להתעורר וצאת מפינוק ,בזיעה ועבודה מאומצת של בני זוג הכל אפשרי. וכדאי לצאת מהמוד של אכלו לי שתו לי ,ולהתחיל להתעורר על החיים שלנו :)
דרומי | 25.02.10
8.
הורים, לכו לבית ספר של מכון אדלר כשהילדים עוד תינוקות
כן, תינוקות! כי החינוך מתחיל מגיל אפס. חינוך לעצמאות, בגרות המקנה ערכים של אחריות וכו' - הכל מתחיל בגיל אפס. המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי בחיים היתה לעשות קורס קצר במכון אדלר. זה שינה את חיי. ועשה אותי מאושר בגידול הילדים שלי. סוף סוף קיבלתי כלים שלא היו להורים שלי ולהורים אחרים בסביבה בה גדלתי. זה הציל אותי ואת הילדים שלי. הורים בוגרי אדלר, המיישמים את שיטת אדלר, לעולם לא ייקלעו למצבים כאלו.
דון פאנוצ'י | 25.02.10
5.
מישהו חשב שיש קצת מעבר..
כלומר, נניח בחור/ה הגיעו לסוף שנות השלושים ולא הצליחו לרכוש דירה. איך היום ניתן להגיע לעצמאות כלכלית כאשר בעלי ההון ממשיכים לנווט עשרות שנים ולשאוב את המדינה לטובתם. הרי ברור שכל אחד מעוניין לגור לבד, להיות עצמאי . המחירים של היום לא מאפשרים עצמאות כלכלית בכלל. תבדקו את עצמכם לפני שאתם באים בטענות לאנשים שקשה להם. באירופה לדוגמא ישנם מדינות שעוזרות ותומכות לאנשים שנכנסו למצוקה , שלא יכולים לרכוש דירה ,עזרה בלימודים. מה עושים בארץ שלנו כלום. באים בטענות כן. כל בחור/ה שנקלעו לסיטיואשין של לבד בשנים האלו ועדיין לא רכשו דירה הם בבעיה. מי יכול לרכוש דירה במליון ש"ח היום אלא אם כן עוברים לטבריה או באר שבע וסוגרים את החיים.
שי | 25.02.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת