המקסימום שאפשר להתרחק מתל אביב (כל עוד נשארים על כדור הארץ) הוא כעשרים אלף קילומטר. אבל אוגר שמנגן על חצוצרה זה סבבה בלי קשר.

עד גיל 30 בערך, יש להרבה בחורות ( נשים זה לא בדיוק מילה מתאימה להן) דיבור תינוקי כזה, ממש ילדותיות

שלא מעוררים בנו אינסינקטיבית את הרצון לעזור להם?! אולי שהחברה/כוחת השוק ובכלכלה/תרבות המערב תיפטר מהם אחת ולתמיד..שיקחו אותם לכיכר העיר וישמידו אותם כך יישאר רק מה ש"קוואי" בעולמנו.רק מה שחמוד וצעיר -מצלצל לכם מוכר?! לא פלא שפולחן הקוואי צמח בעיקר ביפן. כאחת שגרה תקופה ביפן,העם המוזר הזה יותר גרמני מהגרמנים בתפיסת העולם שלו..

סחתיין על הלינק

מופיעות בהמוניהן.

אני מוצא שחלק (אם לא רוב) הדעות של המומחים כאן מחירדות בלשון המעטה. בתור אחד שלמד את אומנות המנגה בעבר, אני יכול להעיד בצורה הכי חדה וחלקה שיש כי דמויות "צ'יבי" (אותן דמויות שאנו מגדירים כחמודות) בעלות אלמנטים מעוותים כאלה ואחרים (מחסור בצוור, עניים גדולות וכדומה'...) בגלל שזה נוח יותר מבחינה טכנית שיווקית. הרבה יותר קל למתג דמות פחות מורכבת מאשר דמות מורכבת, החוק הזה קיים בעולם השיווק ולכן אנחנו רואים בזמן האחרון הרבה מאוד מעברים לדברים "חלקים", "עגולים" ו(הכי חשוב) "פשוטים". עוד אני יציין, שגם מבחינה אבולוציונית אין זו סטייה להימשך לחמוד - להיפך, זהו מנגנון הגנה חיוני. אבל למה אנחנו אוהבים שהדמויות נופלות, נפגעות או מקללות (סאות' פארק לדוגמא)? פשוט מאוד - עדיף לצחוק מלבכות וגם זה משהו אבולוציוני. כשהתינוק שלכם יתחיל ללכת, הוא ייפול הרבה. אם לא היה בנו מנגנון שהיה מחשיב את זה חמוד או לוקח את זה בקלות, היינו נועלים את הילד בעגלה שחס וחלילה לא ייפול. ואם כן, מתי הוא ילמד ללכת? בסאות' פארק, עם כמה שהדמויות "חמודות", הן בערך בנות 9. ולצערנו, בתרבות המערב (ובעיקר בישראל) זה בערך הגיל שהילדים מתחילים להחישף לעולם האמיתי. ואנחנו צוחקים מזה (אישי אני לא נהנה במיוחד מסאות' פארק, אבל נניח בצד לרגע) בגלל שבאמת עדיף לנו לצחוק על זה מאשר לקבל את המציאות המרה שזה באמת ככה. (בהגזמה, אבל ככה) ולא, אין זו סתייה להתכחש למציאות למשך פרק של 20 דק' ביום, לפעמים צריך לחלום, לדמיין או לראות פרק של סאות' פארק (או חתולים חמודים, מה שעושה לכם את זה) כדי לברוח מהמציאות הקשה שלנו ולהישאר שפויים. אני רק יוסיף מילת התייחסות אחת לכתבה - איזה מומחה טען שאנחנו אוהבים את הדמויות החמודות כי הן מתכחשות למציאות שהתינוקות שלנו לא כאלה. אותו מומחה (בבקשה תחליקו לי מה שאני הולך להגיד) הנו סוציופט חסר-הגיון, בעיקר משום כשאנשים רואים תינוק - הם לא חושבים על זה שהוא מגעיל, מי לעזאזל חושב ככה? - הם מתקרבים אליו בחיוכים ונותנים לו את האצבעות שלהם כדי לראות איך הוא מגיב. כתבה מעניינת במיוחד, נתנה לי המון חמוד למחשבה - הכותבת כישרונית ונורא אינפורמטיבית. פעם הבאה אולי נזכה לשמוע קצת גם מדעתה של האישה שעשתה את כול המחקר הזה :)

בעליהם.

ואם לא היינו נמשכים לדברים "חמודים" המין האנושי היה שורד פחות טוב. זה לא "חמוד" - זה "נכון אבולוציונית"