מתווך הוא סוג של שותף לעסקה, אבל שותפותו נפסקת עת הוא זכאי לתשלום והוא נפרד מהעסקה בשלב זה. על מנת לקבל את שכרו, מבצע המתווך עבודה קבלנית, אשר מטרתה היא הבאת הצדדים לחתימה על ההסכם. עת נכרת ההסכם, ביצע המתווך את חלקו והוא זכאי (בד`כ) לתשלום כבר בשלב זה (כך גם מצוין בכתבה). אם התשלום היה מתבצע במיידי, אני סבור כי אקסידו לא היו כלל תובעים את הכסף בחזרה. לו קיבל את הכסף, הייתה לא הסתמכות על הכספים שקיבל ואז גם לו יה תירוץ מעולה (עת נודע על ביטול העסקה), לא להחזיר את הכספים. אירוע מסכל היה פועל גם כאן. לכן הוא זכאי לתשלום, ולו בשווי ההוגן של העבודה שביצע (בהצלחה כאמור). אחרת, אם נקבע בהסכם התיווך כי הוא זכאי לחלק מהתשלום בפועל, ייתכן והפסיקה היא נכונה. לערכתי, כלל לא יכול להיות ויכוח לגבי היותה של מלחמה - אירוע עליון, אשר, בנסיבות מסויימות, יכול להצדיק סיכול הסכם. עוד דבר מעניין - העסקה נחתמה לאחר פרוץ המלחמה, לכן לצדדים כבר היה ידוע הדבר והם היו יכולים לצפות את ההשלכות.

כן דיני סיכול לא דיני סיכול. העסקה לא יצאה לפועל. אף אחת מהחברות לא הרוויחה משירותיו של מורן. אז מה הוא חשב, שהוא יישמע בטענה שחתמו לו על מסמך ועל כן יש לשלם לו, על אף שהעסקה לא יצאה אל הפועל. מה יצא לנו בסופו של יום: 1. עו"ד שייעץ לו להגיש את התביעה, שגזר קופון נאה. 2. שמו של מורן נפגע, ועתה חברות לא ירצו לעשות עמו עסקים. עצתיי להתמקד בעתיד ולא לנסות לגבות בדרך לא דרך כספים שעל פי ההגיון הביא לא צריכים לשולם. אם מר מורן היה לוקח את אותן אנרגיות שהשקיע במשך 4 שנים בתביעה, ומתעל אותן לסגירה של עסקאות חדשות, הרי שהיה מרוויח הרבה יותר ממה שחשב שירוויח פה.