יותר מדי כסף רודף אחרי כמות מוגבלת של חידושים -- בין אם החידושים הם טכנולוגיים או חידושים שיווקיים. התוצאה היא שהקרנות המבוססות משקיעות בחידושים וכל השאר משקיעות בחיקויים. זאת הסיבה שבארה"ב חצי מקרנות הסיכון נסגרו בשנה האחרונה (ראו את הדוחות של PWC https://www.pwcmoneytree.com/MTPublic/ns/index.jsp)

זה עניין של אופי הקרן - יש קרנות שבהן תחומי ההתמחות מתאימים יותר לצעירים, המשקיעים מצפים לראות התחדשות ורענון של כוח האדם ורוצים לדעת שמגדלים את הדור הבא. השותפים הותיקים לא מתעסקים רק בגיוס כספים וניהול הפורטפוליו הישן, אלא גם בייעוץ לחברות, הנחיה והדרכה של הדור הצעיר והכנת תשתית לשנים הבאות. יש קרנות בהם השותפים הותיקים לא רק דבוקים לכסא וחוסמים קידום של צעירים, הם גם מעורבים בעוד ועוד פעילות מחוץ לקרן - עוד השקעות, עוד קרנות, עוד חברות ואם יש שם דור צעיר הוא נושא בנטל העבודה ולבסוף מגלה שאין לו אופק לקידום. באוורגרין וגיזה כבר עשו את השינוי באופן פורמלי, ובקרנות אחרות כמו פיטנגו באופן לא פורמלי, אבל יש הצערה והרחבה של צוות השותפים. יש קרנות שמחכות כנראה לבעיטה של המשקיעים.

מאז סוף הבועה ב2000 הוכח סופית שקרנות הון סיכון באות לרצות את ניהולם ולא את פן הסיכון שבהם - קרנות פחדו לקחת סיכון והעדיפו לשבת על הביצים ולהמשיך לגבות דמי ניהול מהמשקיעים - אני אומר פרייר מי שמשקיע בקרנות הון ולא מוצא לעצמו ו או לחרבים השקעות מיוחדות שלא ממש לא חסרות בשווק Q