השיווק יעשה ע"י חברת ענק שתנמה אותם, או תקח את זכויות השיווק ותשלם אחוז גדול מהמכירות כתמלוגים. הניסוי הראשון בדיכאון היה עם 2 סוגים של מגנטים אבל רק סוג אחד עבד, כך שה בעצם ניסוי מבוקר - על קבוצה קטנה - אבל עדיין מבוקר. הצלחות באלצהיימר ואספרגר קשה להאמין שהן בגלל אפשק פלצבו.

הרווחתי הרבה כסף בזכות הטור על עדכון המדדים בינואר.

ואולי אין סיבה ? ואולי אין סיבה שכרומטיס נמכרה ב2 מיליארד $ ? שאמבלייז ב 400 מיליון $ ? שגילת, טאוור ורבות אחרות נסחרו במחירי שמים וקרסו ? באשר לפוטנציאל - מה לגבי תחרות אפשרית, ברגע שיצליחו? למה שלא יקומו מתחרים? אין בדיוק יגנו על הפטנט, עם איזה משאבים ? עם איזה כסף יקימו מערך שיווק ? זה גם חתיכת אופרציה.

אז אולי כדאי להשקיע בחברה כשתיסחר במיליארד דולר? אולי רק אחרי שתקבל אישור FDA בלפחות 3 מחלות שונות? האם אז זה יספק את מר טל טנא? ואולי יש סיבה לכך שהחברה נסחרת בחצי מיליארד שקל? ואולי זה לא כ"כ טריוואילי להגיע להצלחות בניסויים ראשוניים במחלות כמו דיכאון, מאניה דיפרסיה, PTSD, פרקינסון, אלצהיימר וכו'? אולי יש לא מעט משקיעים שמעריכים שהחברה תצליח לקבל FDA לדיכאון, בייחוד אחרי שהחברה האמריקאית שהוזכרה בכתבה הצליחה בניסוי מבוקר כפול סמיות וקיבלה אישור FDA - והטיפול שלה לא יעיל יותר מזה של בריינסוויי (וסיכוי סביר שגם פחות). לא ברור על מה בדיוק הכתב מתלונן, נראה שהמטרה שלו הייתה לכתוב את הטור רק כדי לצאת נגד הזרם ולמעשה הוא לא מחדש כלום. על כל חברת ביומד בתחילת הדרך אפשר להזכיר את יחסי הסיכוי סיכון והסיכונים באמת הוזכרו בהרחבה אבל שום מילה על הפוטנציאל? על גודל השוק? על פריצת דרך אפשרית לפחות באחת המחלות?