גדולתה של טל מצליח היא היכולת לשלב את מה שבנפשנו ,ללא כל כיסוי של חמלה עצמית או בורות, לידי אמירה אסטתית שמעולם לא היתה כמוה במקומותינו.הקליידיוסקופ הופיע לפתע על קירות המוזיאון בכל הדרו- ללמדני היכן מקומו ומה ניתן וכיצד לעשות מחושניותו ,שאין לתארה במלים.תודה טל,באמת ובתמים היה לי מזל, שיכולתי להתבונן באומנותך המורכבת ,הנועזת ויוצאת הדופן.

במסווה כאילו תמים של דקורציה מפתה ומכשילה,אתה כצופה נופל בפח-מלכודת הדבש,ותופס את בטנך בכאב:אמת נוקבת,צועקת,רפטטיבית,אובססיבית,לא מרפה,נדבקת לשולי בגדיך כאש הממאנת להיכבות. מקווה שלטל יש כמה רגעי מנוחה ביממה,אני,מאז שראיתי את התערוכה,מסתובבת בכאב בטן טורד ומעיק,לא מצליחה לנשום.

עבודותיה של טל, מלבד העובדה שהם חגיגה לעיניים, הם טוטאליות של אמירה שלא נאמרה כאן שנים. זה רחוק מעוד מליוני ציורים שנכרים כמזכרת. הלוואי שהייתי יכול לרכוש לי מזכרת כזאת, ושהקנאים יבדקו למה הציורים שלהם לא שווים אפילו את ההסתכלות...

הרי שמדובר בעוד אסופת ציורים דומים למיליוני ציורים אחרים שנעשו במהלך 100 השנים האחרונות ובקושי היו נמכרים בחנות סובינירים ממוצעת בפריס.