ונגר מנהל קבוצה שהיא ריווחית מבחינה כלכלית. בעונות האחרונות הקבוצה היתה מוגבלת מבחינה כלכלית בגלל המעבר לאיצטדיון האמיריות שבטווח הארוך יהיה יתרון כלכלי של ארסנל על פני היריבות. אי אפשר להביא שחקן אחד ב 30 מליון פאונד ולשלם לו משכורת של 150 אלף בשבוע כי שאר השחקנים יקנאו ויהיו ממורמרים. לכן צריך להכפיל את המשכורות של כולם. אבל אז נוצר המודל הכלכלי המקולקל של רוב הקבוצות הגדולות באירופה. ארסנל היא לכן פלא כלכלי ספורטיבי. כמעט ונוגעת בטופ של הטופ ומשלמת חצי מהשכר של המתחרות. אחרי שיסיימו לשלם את החובות על האיצטדיון התקציב יגדל אפשר יהיה להגדיל את הוצאות השכר ואז אולי אפשר יהיה גם לזכות סוף סוף בתארים. עד אז נסתפק בכדורגל הכי יפה בעולם(יחד עם בארסה).

כל הכבוד, כתבה יפה ומדוייקת אך לדעתי הניצחון איננו העיקר והכדורגל של ונגר מהנה למרות השבריריות של השחקנים והייתי אומר אף בזכות השבריריות, זה היופי בכדורגל מאחר והוא מציג אנושיות שלעיתים מפסידה..דוקא כיף יותר לטעמי לאהוד קבוצה כארסנל מאשר כברצלונה, טעם הניצחון הרבה יותר מתוק.