ככה נראית ליגת מכבי באמריקה, לא מעניין לראות ספורט לא תחרותי, שעמום מתמשך וחסר השראה, ללא נשמה. מה שעבד בשנות ה90, היריבויות האמיתיות בין הניקס לאינדינה, רג' מילר מול הדמות הטרגית יואניג וסטרקס, אפילו ספייק לי! שיקגו של ג'ורדון מול ברקלי של פיניקס, הסדרות מול הניקס, היריבות נגד מאלון וסטוקטון. משנות ה2000 הכל זה שיווק מזויף, אז יופי לברון שחקן גדול, את מי זה מעניין? כל כך הרבה משחקים שאי אפשר לעקוב אחריהם. שנים שאני לא צופה באן בי אי, כדורסל איום ונורא, היורוליג עוד יותר נוראית, כדורסל היום זה רק מיכללות.

אתה מצייר את הליגה ככשלון גדול וליגה שאין בא עניין. צריך לקחת ולשים דברים על השולחן כמו שהם. הספורט האמרקאי ארוך הרבה יותר בכל תחום מאשר באירופה או שאר מדינות העולם. בייסבול משחקים כמעט 200 משחקים בעונה לדוגמא ! פוטבול שהינו הספורט המצליח ביותר בארה"ב משחקים מספר מועט יותר משמעותית רק בגלל שפשוט אי אפשר להעמיס על הגוף של השחקנים יותר מזה. זה ספורט אשר מקבלים חבטות חזקות בכל משחק ויש גבול למה שהגוף יכול לקבל. אם לא היתה את המגבלה הזאתי אז היו גם משחקים עונה של 70 + משחקים בשנה. חזרה למהות: NBA ליגת ה NBA הינה ליגה מורכבת ובנויה על מכונת שיווק שאין לה מתחרים ( לא בפוטבול , כרורגל עולמי או בייסבול ) סקרים בעבר הוכיחו שיותר אנשים בעולם מכירים שמות שחקני NBA מאשר כדורגל. זה הישג שיווקי אסטרנומי. ניהול הליגה ע"י סטרן הוכיח את עצמו מספר פעמים. תקרת השכר זה הצעד הכי משמעותי בספורט, מוכח ועובד. אם היו מתנהלים ככה בכל ספורט, אז לא היינו רואים את ריאל מדריד או את ברצלונה כל שנה מחתימות עשות שחקנים במאות מליוני יורו. ולפה מגיע הנקודה החשובה ביותר. מכיוון שלכל קבוצה יש את אותה תקרת שכר ( כמובן שיש בעלים שמוכנים לשלם המון מס ועוברים את תקרת השכר ) לכולם יש הזדמנות שווה לנצח. זה כבר עניין של ניהול נכון והבנה של העסק. אבל עדיין יש את הקבוצות עם המסורת הארוכה שיודעות פשוט יותר טוב איך העסק עובד ולכן הן מצליחות לאורך שנים. תסתכל על ליגת ה NBA ב 15 שנה האחרונות.... אתה תיהיה מופתע לכמות העליות והירידות של הקבוצות המובילות. אפשר להגיד שסן אנטוניו היר הקבוצה היחידה שלמעלה מ 13 שנים הם יציבים מבחינה ניהולית. כל השאר זה ON AND OFF. עניין תמיד יהיה בליגה הזאתי, ה פלייאוף תמיד ימשוך קהל ויספק את מיטב הכדורסל בעולם. נכון שיש ירידה עצומה בקהל שבא לצפות אבל זה סיפור מתמשך ויקח זמן לתקן אותו. העונה לא ארוכה בכלל והפלייאוף לא ארוך בכלל. באותה מידה אתה יכול להגיד על כל ליגה בכל ספורט בעולם שאתה יודע מראש אילו קבוצות יגיעו רחוק ואלו לא יגיעו לשום מקום. זה ספורט אחרי הכל. באותה עניין - תסתכל על היורוליג, מפעל מקולקל ברמה הכי בסיסית. מפעל שאין לא תכלית ולא עניין. אבל בכל זאת זה המפעל המצליח באירופה וכמות הצופים בו פשוט אפסית לעומת הצ'מפיונס ליג. יש המון דרכים להתסכל על ליגת ה NBA ואפשר להגיד המון דברים, אבל אי אפשר להתעלם מעניין הליגה ומהוכחה שהיא מספקת את ה SHOW הטוב בעולם בכל הקשור לספורט. היא מעניינת היום כפי שלא היתה מאז עידן אדון ג'ורדן וצריך להגיד המון תודה לשחקנים כמו ג'יימס , וויד , קובי ושו'ת

בתור חובב NBA (לשעבר) שנסע מאות מיילים לראות את לארי, מג'יק, ומייקל משחקים, הליגה של שנות ה 2000 מציגה אתלטיות מופלאה אבל כדורסל משעמם, עם המוני אפריקן -אמריקן שסיגנון משחקם דומה למדי, עם הרבה כוח, בלי תחכום ובלי נשמה. למען האמת לא קמתי השנה (כעת גר בישראל) פעם אחת לראות NBA (גם בגלל שמשדרים אותם בתחנות גונבות כסף). ברור דבר נוסף שדובר בו הרבה, עם כל הגיזענות לכאורה בארה"ב, הקהל הלבן ברובו לא ממש מזדהה עם ליגה שהיא 90% שחורים 5% זרים ועוד 5% לבנים אמריקאים, עם מחירי כרטיסים לא ברי השגה לעם , מה שמצביע על עלויות תפעוליות מנופחות של הליגה, קרי משכורות כמובן. מה עליהם לעשות: 1 . לקצץ תקרות שכר ומשכורות 2 . לייצור אפלייה מתקנת בבחירת שחקנים (אפלייה מתקת נעשית בארה"ב בהרבה מקומות - כרגע הלבנים הם המיעוט) 3 . לקצץ את מספר הקבוצות בשליש 4 . להמציא מחדש את לארי, מג'יק, מייקל, מקהיל, ואפילו את למביר הבהמה, כי לברון וקובי לא עושים לנו את זה.