לא בהכרח כיך לאנשים לתת סיגריה אבל זה עניין של לא נעים כפי שלא נעים שקנית ציפס ותגיד שאתה לא מסכים. יותר מכך סיגריה עולה יותר משקל. ודבר אחרון לתת שקל לזר לפעמים יוציא אותך דווקא קמצן דוגמה לתת אותם כטיפ או צדקה לזר לפעמים שקל יראה קמצני.

גם מעשן וגם קמצן....

בעניין הזה לדעתי נוצרה גם איזשהי סלידה כללית מלחלק כסף - כולם מבקשים בצמתים כסף.. וקורה מה שקורה למטיילים בהודו - בהתחלה נותנים ואח"כ מתחסנים - ואני לא נכנס כרגע לשאלות המוסריות בעניין התרומה.. אבל זה מה שקורה בפועל.. עוד סיבה לדעתי שקל יותר כי אלמנט האי-וודאות בסיגריה לא קיים.. תרמנו לאדם סיגריה בשביל לעשן, אבל היות ואנחנו לא יודעים לאן הולך השקל אז אנחנו "קמצנים" יותר.. שאלה: האם יהיה קל יותר לתת 5 שקלים אפילו כאשר אנחנו נמצאים בתוך חנות ולמישהו חסר או מישהו אומר לנו שזה עבור קנייה בחנות כרגע של משהו - גם אם האדם הזה הוא אותו אדם שיעמוד בצומת ויבקש כסף - נראה לי שיהיה קל יותר לתת לו את חמשת השקלים כשאנחנו יודעים לאן הם הולכים.. הגיוני ?? מה גם שמי מכם שמכיר את ניסוי העזרה.. אדם יעזור לאדם אחר יותר במידה ויהיה לבד אבל אם הוא יהיה בציבור אז פחות ידיים יושטו - התקשורת עשתה מזה עניין כאשר אף אחד לא עזר לרוכב האופניים וחיים הכט לעומת זאת הכניס את כל העניין בתוכנית שלו מתחת למיקרוסקופ.. בשני המקרים שכחו לייצר מודעות איכותנית ולספר על הניסוי! השאירו אותנו בשני המקרים עם רגשות אשם - מה שכבר יש לנו (אנחנו מרגישים רע כשאנחנו לא עוזרים תכלס) - במקום לייצר לנו פתרון לתחושת האשמה ממקום הגיוני וכך לייצר מודעות וכך יעזור יותר אנשים - לדעתי כמובן.. הפואנטה שלי היא שבד"כ מבקשים מאיתנו שקלים בצומת - ובד"כ אנחנו לא לבד שם.. עם עוד מכוניות מסביב וכנראה שהתכונה הזו לעזור פחות כאשר אנחנו בציבור מתבטאת גם כאן - אולי מפה נובע הביטוי "מתן בסתר".. משום מה קל לנו לעזור יותר לבד ולא עם אנשים מסביבנו שמודעים למעשינו.. עכשיו, לי קרה כמה וכמה פעמים בעבר שהתבאסתי שלא נתתי כסף לאדם בצומת אחרי שכבר נסעתי או שלא אספתי טרמפיסט שהייתי יכול בלילה קר.. והמודעות לתחושת האי נוחות עם עצמי לאחר מכן (אף על פי שבאותו רגע היה לי מאוד נוח לא לעצור\לתת כסף) גרמה לי לשנותאת עצמי.. אז השאלה היא יוצרים מודעות כזו אצל אנשים בכדי שיעשו מעשים טובים יותר ?? סליחה על הטקסט הארוך - אם תרצה לכתוב פעם כתבה על למה אנשים עונים טוקבקים ארוכים אז אני אתחיל ואומר שזה מסדר גם לי מעט את העניינים בראש - עצם הכתיבה.. והתועלת הזו גורמת לך לכתוב - ואם כבר אז עדיף לטוקבקים שאולי גם תהיה אפקטיבית.. :)

21 גדעון רייכר הפסיק נדמה לי. לי גם נראה שאנשים מעשנים יותר זורמים - הם כאילו פחות שמרנים ודואגים לבריאותם. כמו כן מי שמעשן מקצר את זמנו בחיים אז גובר הסיכוי שיקח סיכונים אחרים שיורידו את איכות חייו כמו מחלות מין למשל. כאילו נשאר כזה קצת הילד הרע.

לארג'ים. זו גם דרך ליצור תקשורת חברתית (=כמעט כמו בעלי כלבים). ובנוגע להצלחת המעשנות, שעשויות להתקבל כיותר "משוחררות עאלק"...גברים יוצאים מהנחה, שאשה כזאת יותר מיומנת בפעולת היניקה..שאיפה...הוצאת עשן..ונהנית יותר מפעילות אוראלית מבורכת (=שעלולה גם להצהיב ולעשן את האוביקט).

גדעון רייכר, יהודה לוי, גלית גוטמן, מירי בוהדנה, רן דנקר, יעל בר-זוהר, אסי כהן, ליאור אשכנזי, אושרי כהן, מיה דגן, רועי לוי, מיקי חיימוביץ', אברי גלעד, לינוי בר גפן ומאיה בוסקילה, שולמית אלוני נתן זהבי הם רק רשימה חלקית של ידוענים מעשנים וחלכם מעשנים "כבדים". אני לא יודע מה איתך אבל לא עולה לי בראש צ'חצ'חים או ערסים כשאני חושב על השמות הנ"ל (טוב שולמית אלוני אולי). ודר"כ אגב, אף אחד לא אוהב חכמולוגים פלצנים. אז אל תבלבל לנו את הראש, תודה ויום טוב.

הקושי בנתינת שקל לעומת נתינת סיגריה נובע מהעובדה העיקרית ,פרט ל"אחוות מעשנים" ,שהשליטה שלנו בשימוש המקבל כלומר ברגע שאנו נותנים סיגריה אנו כמעט בטוחים שהנ"ל ישתמש בה לצרכי עישון בעוד שבנתינת שקל אנו נותרים עם ספקות כבדות לשימושו-רוב מבקשי השקל הינם קבצנים ששימושם בשקל יחשד לטובת קניית סמים או שרוב השקל ילך ל"מפעיל" של הקבצן. מאותה סיבה לאנשים יהיה יותר קל לתת אוכל,בגדים או כרטיס נסיעה באוטובוס למבקש מאשר נתינת מזומן באותו הערך. שיהיה סופ"ש נעים...

גם לפני 30 שנה היו נענים לתת סיגריה ברחוב - וגם לתת נדבה. כך שלא מדובר באחוות נידחים. לדעתי הסיבה היא אחרת והיא שמאחורי מקבצי הנדבות עומד "סרסור" או עבריין כלשהו ומכאן החוסר רצון לתת שקל. בנוסף, כ"א אחד יכול להתפס בלי סיגריה מתי שהו ומכאן האחווה.

אשה גם אם תהיה יפיפייה וחטובה ברגע שהיא עם סיגריה הופכת לדוחה אלא אם מדובר בג'וינט

אבל אם תתעלם ממישהו שביקש סגריה זה יכול להסתיים באסון... וסתם שאלה- מה עם אלה שמבקשים כסף ל"נסיעות", ואז סגריות?...

יש הרבה קבצנים נרקומנים ברחוב! אם אני אתן להם שקל זה יהווה אחוז מסוים מעלות הסם ואת הסיגריה הם לא יכולו להמיר זה פשוט . ואתן שקל ואפילו חמש לזקן אביון .

היא כי אנחנו לא רואים את הכסף פיזית יוצא מהכיס. כמתנדב במבצע איסוף המזון האחרון של "לתת" שמתי לב שלאנשים הרבה יותר קל לתת מוצר שקנו בסופר, כשהם יוצאים, מאשר להוסיף מוצר בתוך הסופר בזמן הקנייה. זה כאילו היו אומרים לעצמם שעם כל הקנייה הגדולה הזו אני רוצה להוסיף מוצר לעגלתם, ואם זאת משקנו כבר את הכל, והיה להם כל כך הרבה, לא היה קשה לוותר על מוצר.. הבנתי את הפסיכולוגיה והזרמתי אחלה תרומות ביציאה שלהם מהקופות.. אין מה לעשות, צריך להבין איך צורת החשיבה שלנו פועלת...

אפילו שיש להם קופסא, אבל ברור שיהיה להם יותר קל לתת סיגריה מאשר שקל וחצי ולמה? כי סיגריה נועדה לעישון והיא בבחינת הזדהות, הנה גם הוא מעשן, הוא כמוני, אנחנו מבינים אחד את השני, יש בינינו מין המשותף. לעומת כסף שהוא יכול לנבוע מתוך מטרה לא מובנת מה הוא יעשה עם הכסף??? אולי אין לי את המשותף איתו במה שהוא יעשה עם הכסף? ולכן אם בן אדם מבקש כסף ומוסיף סיבה רוב הסיכויים שיקבל יותר הרבה יותר כסף מסיגריה אם כמובן הסיבה היא משהו שהצד השני מסכים לו. זה ההבדל. עכשיו לי יש שאלה בשביל דן אם יש לו אומץ וכח לענות: באיזה מדינה הכי משתלם כלכלית לגור: דהיינו איזה מדינה מקבלים הכי הרבה כסף הנכנס לחשבון במשכורת ממוצעת בפיחות הוצאות קבועות בסיסיות של מזון, מים, מגורים ממוצעים ומיסים. ואל תגיד לי ישראל כי אז אני אצחק כל כך חזק שאני אתפגר

אל תכלילו..יש ויש

תחושת האחווה נכונה, אך היא לא נובעת מתחושת נרדפות (כמו של היהודים באירופה), אלא בגלל שבד"כ מדובר בסוג אנשים שלא כל כך איכפתים לגבי בריאותם, למשל צ'חצ'חים או ערסים רבים הם מעשנים. לטיפוסים כאלו אין בעיה להציק לאנשים ברחוב. אתמול ילד בן 16 בערך שאל אותי אם יש לי אש, אמרתי שנגמר. הוא שאל נגמר? אמרתי לו: כן, נכבה. מיד הבנתי שזו היתה טעות. למזלי הוא לא דקר אותי אבל לא אחזור על זה יותר. בפעם הבאה אומר לא ואלך מהר.

בנוסף, סיגריה היא בהחלט לא דבר שהוא SUNK COST בניגוד להנחה הבסיסית שהרי היא תביא תועלת למעשן מוקדם או מאוחר. אני חושב שההסבר הנכון הוא שכיבוד ידידים (ידידים לצרה) בסיגריה היא מנהג חברתי מקובל ועישון בצוותא (יחד עם זה שהתכבד בסיגריה) הוא גם מנהג חברתי מקובל. לעומת זאת, מתן כסף לזר זה מנוגד לנורמות החברתיות.

נגיד קופסה עולה 11 שקל ויש בה 10 סיגריות? ב 11 שקל תקנה קופסה וב-10 שקל תשאר בלי כלום (בלי סיגריות בכלל). לכן מה עדיף? לקנות קופסה ולתת סיגרייה אחת? או להשאר עם 10 שקל ובלי סיגריות? אחד שלא מעשן כמובן שמעדיף אופצייה מספר שתיים. אבל אחד שחייב לעשן...יעדיף אופצייה מספר אחת ...כמה שזה עצוב.

אלו הם סוג הכתבות המעניינות ולא דברים שלא קשורים,כגון נושא ההשמנה

עלול לקרות, בעוד כשאדם מבקש שקל, אתה רואה בו בטלן (בניגוד אליך שעובד). הסיבה שמעשנות מקבלות יותר פניות היא, שהרבה מעשנים (כ-40% מהאוכלוסיה), ירגישו נוח יותר להיות במחיצת מעשנת, שלא תתלוננן על מנהגם.

אז מה זה אומר עליי ?

למה צריך להרגיש רע על זה שאנחנו לא נותנים מספיק מתנות? לי יש הסבר קצר למה מתנות גורמות לאנשים להרגיש כל כך טוב. בעידן הקפיטליסטי המודרני לכל דבר יש ערך כספי וכך גם לרגש והתרגלנו לחשוב שאם מישהו השקיע בנו כסף זה סימן לכך שהוא רוכש לנו איזשהו רגש חיובי בין אם זה הערכה, כבוד, חיבה או אפילו אהבה רומנטית. "ככל שזר הפרחים גדול יותר ככה הוא אוהב אותי יותר", ואי אפשר כמובן להציע נישואין ללא יהלום נוצץ. וצורת המחשבה הזאת כל כך טבועה בתהליך החברות שלנו שהיא שקופה, ואף אחד לא עוצר לרגע לשאול לאן הגענו שאנחנו מכמתים אהבה, חיבה, כבוד והערכה. כל מוצר איבד את ערכו הכספי האמיתי בשל עבודתם הטובה של המשווקים. אנחנו לא קונים מכונית - אנחנו קונים גבריות וריגוש, אנחנו לא קונים קרם פנים - אנחנו קונים את נעורינו שאבדו, בלוטו אנחנו לא זוכים בכסף אלא באושר צרוף. אז דן היקר, אמנם הרעיון מאחורי ההתערבות הוא בהחלט חמוד אבל הנה רעיון יותר טוב: בפעם הבאה תגיד לחבר שהפסיד בהתערבות לעשות בכל יום מעשה טוב ללא תמורה עבור מישהו, ולהגיד לאותו מישהו לעשות מעשה טוב עבור מישהו אחר וכן הלאה... כי יש דברים טובים שאי אפשר לכמת וטוב שכך... למען עולם יפה יותר

כתבה קצרה ועניינית למדי...:)

בדרך כלל מי שמבקש שקל זה מישהו חלכא ונידכא. אבל כל אחד יכול להתקע בלי סיגריה.