אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

האם כאשר מטעינים טלפון סלולרי המשקל שלו עולה?

38 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

38.
מדובר בבטריה אין שינוי במסה
אלקטרונים עוברים מצד לצד, יש אנרגיה חשמלית, שהופכת ל-"אנרגיה פוטנציאלית" קפיץ מתוח לא שוקל פחות או יותר מקפיץ משוחרר. המשקל הוא אותו משקל, למרות שבקפיץ המתוח, "אצורה" אנרגיה נוספת. המסה - פה אולי יש הבדל. בן אדם שנמצא על הגג של עזריאלי לא שוקל יותר מאותו בן אדם למרגלותיו, אבל יש לו אנרגיה פוטנציאלית הרבה יותר גבוהה, שהוא קיבל מהמעלית. אם הוא יקפוץ מהגג, האנרגיה תהפוך למהירות, אם תחברו לו דינמו, הוא ייצר חשמל במהלך הנפילה. יש נוסחה למסה של גוף ביחס למרחק שלו מכדו"א (לא זוכר...) זה יכול לשפוך קצת אור על הנושא.
דני | 02.08.10
33.
תגובה ל18 יוסי הגלילי
אינשטין קיבל דוקטורט על מאמר על מימדי מולקולה שנכתב באותה שנה אבל לא היה כזה מאמר חשוב. המאמר על התרחיפים היה מאד חשוב והוא זה שהוכיח את קיומו של האטום והוא גם מוזכר בכתבה. מסקנה: אל תתקן אחרים בדברים שאתה בעצמך לא יודע. או לפחות תבדוק בויקיפדיה או באנציקלופדיה אחרת לפני שאתה מתקן ותראה שרק ארבעת המאמרים שמופיעים בכתבה נחשבים למאמרי שנת הפלא של אינשטין.
יוסי התלאביבי | 28.05.10
32.
תיקון קל ל-29
לא המסה של האלקטרון הבודד משתנה אלא המסה של המערכת הכוללת את כלל הרכיבים אשר נטענה באנרגיה פוטנציאלית נוספת. בדומה - הרמה של משקולת מטר למעלה, מוסיף לה כביכול אנרגיה פוטנציאלית (אשר יכולה להשתחרר ע"י נפילתה בחזרה למטה), אבל זו לא נוספת למשקולת עצמה, אלא למערכת הכוללת את המשקולת ואת כדור הארץ אליו היא אמורה ליפול, ובהתאם המסה שנוספה נוספה למערכת הנ"ל ולא למשקולת בפני עצמה. ול-15, 16 ו-22 - אתם טועים ומטעים.
אני | 27.05.10
29.
למספר 16:
יש לך כמה טעויות: דבר ראשון- קילוגרמים הם יחידת מידה של מסה ולא של משקל (שמודדים בניוטונים והוא קשור לכוח המשיכה שמפעיל כדור הארץ על הגוף וגדול פי בערך 9.8 מהמסה). דבר שני- המסה של אלקטרון בודד, לפי הנוסחא המפורסמת של אינשטיין- היא לא קבועה אלא משתנה. כאשר המטען מעביר את האלקטרונים מהאנודה לקתודה הוא משנה את האנרגיה שלהם ולכן בהכרח משנה את המסה שלהם.
מישהו | 22.05.10
28.
אם 15, 16 צודקים האם אני יכול להסיק ש
אם 15, 16 צודקים האם אני יכול להסיק ש א. המאסה לא משתנה - לכן היא איננה הגורם ב. התנודות של הפרש הפוטנציאלים (בגלל פריקה/טעינה) משפיעות באופן כלשהו על הכבידה דווקא (ולא על המאסה) שבתורה - גורמת לתנודות במשקל הסוללה גילוי נאות: הכותב בעל תואר בוגר במדעי הפיסיקה של כיתה ט' - בזמנו: שנה ראשונה של בי"ס תיכון
הדיוט - בפריקה מתקדמת | 22.05.10
25.
ל15
1. יצירת הפרש הפוטנציאלים היא האנרגיה שאנחנו מכניסים. (זה לא משנה כמה אלקטרונים יש במכשיר) 2. בסוללות יש ריאקציה כימית ולא סתם מעבר של אלקטרונים (כמו בקבל). 3. באמת שאני לא מבין מספיק בתורת היחסות כדי לדעת אם הכתבה נכונה בלי קשר. 4. פעם אחרונה שאתה משתמש במילה "אנטרופיה" לחינם.
אייזנברג | 22.05.10
23.
ל"כלכליסט".
במקרה נכנסתי למאמר. כל הכבוד. פשוט ולעניין. אפילו הדיוט (בנושאים כאלה) כמוני הבין משהו ונהנה לקרוא (ואולי להחכים קמעא). למס' 6, למה תמיד צריך להופיע הצייקן, פלצן, החכם בעיני עצמו ו"לתרום" איזה תובנה המעידה על "תראו אותי היודע, תמיד, לראות, בניגוד לכם, את האמת האמיתית, המדוייקת. אך אינני אגואיסט ואת הסופר ידע שלי אני לא שומר לעצמי בלבד אלא מואיל לחלקו עמכם, נבערים".
יחיאל | 22.05.10
16.
וואוו... זה כל כך לא נכון...
אז קודם כל, משקל כל אלקטרון בודד הוא 9.11E-31KG, ומכאן נגזר המשקל של הסוללה. מה שהמטען עושה, הוא להעביר את האלקטרונים (בעלי מטען שלילי) מהאנודה (+) של הסוללה אל הקטודה (-) הנוסחא המלאה של איינשטיין בעצם מתארת את הקשר בין האנרגיה של המסה לבין המסה והתנע של גוף כלשהו. האנרגיה הזו קבועה לחומר, ואינה משתנה עבור אלקטרון, בין אם הוא נמצא בצד החיובי, או בשלילי. מבחינת מסת האלקטרון, יש לו אותה אנרגיה, וכמו שאמרת, אותה התנגדות לתאוצה. האנרגיה הנוצרת, היא בעקבות ריכוז גבוהה של אלקטרונים בצד אחד של הסוללה, לעומת חוסר אלקטרונים בצד השני, והאנרגיה נוצרת בעיקבות השאיפה לשיווי משקל בין שני הצדדים. בזמן המעבר, האנרגיה של האלקטרון מתחלקת בין התנע שלו והמסה שלו,,, עפ"י הנוסחה המפורסמת של איינשטיין.. E^2 = M^2 * C^4 + P^2 * C^2
אורן | 22.05.10
15.
אני לא בטוח שהכותב צודק
מה שלדעתי קורה בפועל זה ככה: הטעינה של הבטריה בעצם יוצרת הפרש פוטנציאלים חדש בין הפלוס למינוס. במילים עממיות - מעבירות אלקטרונים מצד אחד של הבטריה לצד אחר. אין בתהליך הטעינה שום "הכנסה" של מטען, מסה, אנרגיה, וכו'. כל מה שהמטען עושה זה לוקח את האלקטרונים מצד אחד ומעביר אותם לצד אחר. בתהליך חזרה האנטרופיה עולה בחזרה והאנרגיה מנוצלת.
רון | 21.05.10
14.
מאמר נחמד
מאמר נחמד כתוב בצורה שכל אחד יכול להבין - כל הכבוד, רק הערה קטנה, נכתב: מסה היא תכונה בסיסית של החומר - מידת ההתנגדות שלו לתנועה. ההגדרה הנכונה היא מידת ההתנגדות לתאוצה - שינוי בתנועה ולא התנגדות לתנועה עצמה שני גופים נעים "ירגישו במסה" רק כאשר ישנו מהיאות, כמו במעלית שמרגישים רק כשמתחילים לנועה או כשמאיטים אבל לא את התנוע עצמה.
ברק | 21.05.10
10.
זה הבסיס לכך שאפשר לבצע נסיעה בזמן.
אם מישהו עם בטריה מלאה (יותר מסה, זרימת זמן מואטת) מדבר עם מישהו עם בטריה ריקה (פחות מסה, זרימת זמן מזורזת) הוא למעשה מדבר עם מישהו שכבר נמצא בעתיד. הדוגמה לזה היא כאשר אני מדבר עם האישה, היא תמיד עונה עוד לפני ששאלתי את השאלה.
ד"ר נו-נו-נו | 20.05.10
7.
לאדם (6) - על מה אתה מדבר? זה תיאורטי פשוט כי תוספת המסה זניחה לחלוטין
תוספת מסה מורגשת כאשר יש שינויים באנרגיות קשר גרעיניות, שהן מסדר גודל של מיליון אלקטרונוולט לכל אטום. וג אז זה שינויים קטנים יחסית. אבל במקרה שלנו מדובר על שינויים ברמות האנרגיה של האלקטרונים באטומים ובמולקולות, כלומר בסדר גודל של אנרגיות קשר כימיות - אלקטרונוולטים בודדים, או מקסימום עשרות אלקטרונוולט.
עמנואל | 21.05.10
6.
הרעיון תיאורטית חביב, אבל בפועל גם ה"תוספת" הזאת לא קיימת.
איינשטיין לא טעה, אבל הוא גם לא דייק. ברמות האנרגיה האלה המשוואה הזאת מקבלת תוספות ממכניקת הקוואנטים שמסבירות למה לא המשקל לא גדל למרות שהאנרגיה גדלה. בכל מקרה, גם זה תיאורטי לחלוטין מאחר ועדיין לא פיתחו מכשיר שיכול לבדוק את זה בצורה קבועה, אבל כאן לפחות יש קצת יותר מתמטיקה, ואיינשטיין לא ממש היה מתמטיקאי.
אדם | 20.05.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת