אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

לגעת בעונג

108 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

108.
חואן מירו
הייתי במוזיאון של חואן מירו בברצלונה (למי שלא מכיר חואן מירו הוא צייר מפורסם והיה לו שם דף עם נקודה ומכרו את הציור הזה בסביבות $1,250,000 ושאלתי את אבא שלי למה מכרו את הציור בכל כך הרבה כסף והוא אמר לי שזה בגלל "מה שהצייר הכניס בציור הזה" פחחח איזה שטויות אפילו תינוק בן שנה וחצי יכול לעשות ציור כזה.
הילד שטס פעם לברצלונה | 23.08.12
105.
מתכתב באופן ישיר עם הספרים של דן אריאלי
בסופו של דבר, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא מה שקובע ואין לנו ממש שליטה על זה. באותו אופן, מישהו שאימץ אמונה כלשהי לא "יצליח לראות" ממצאים סותרים או הוכחות חותכות שמבטלות את האמונה שלו. הוא יעשה שמיניות באוויר של לוגיקה וסמנטיקה עד שיסתדר עם הסיפור שהמוח סיפר לו או פשוט יתעלם ממה שלא מסתדר לו. זאת אחת הסיבות שהדת מתמידה, או כל אמונה אחרת גם לנוכח הוכחות וראיות חד משמעיות נגדן (בריאתנות, הילינג, חייזרים, רוחות רפאים, תיאוריות קונספירציה, רפואה משלימה, פאראפסיכולוגיה ועוד).
רן | 20.08.11
104.
נקודה למחשבה
כתבה טובה אבל היא נותנת לנו עוד אמצעי פשוט להבין את התבנית המולדת שבנו אנחנו קודם חושבים על מה שרואים ואז פועלים הראייה מכתיבה את התגובה ואת החשיבה הראייה שלנו מכתיבה לנו מה נרגיש אם נאהב או לא שכן הכל נעשה מתוך בחירה סלקטיבית ואני אתן דוגמא אם נראה אדם עם חולצה רגילה ההנחה הראשונה שתעבור בראשנו שהוא סתם איש הנחנו בראייתנו שזה מה שמשתמע אולם יכול להיות אחרת שכן בסטיסטיקה כמו בסטיסטיקה הכל יכול להיות ....... ישנה תבנית מוגדרת שכן משפיעה עלינו להתנהג בהתאם לסיטואציה בה ניהיה כמו כן לא כל מה שנראה לעין באמת נראה לעין אנחנו חושבים אבל לא באמת חושבים אנחנו מסיקים את מה שאנחנו רוצים להסיק מכיוון שישנם קווים שמעוותים את צורת החשיבה שלנו ועל ידי כך אנחנו פועלים מתוך דחף אותם תבנית חשיבה תוכנתה כך שלא נראה ונבין את מה שמובן מאליו ומעצמו אלא נשער
גיא דיאמנט | 01.08.10
102.
לא מסכים עם הניסוי ברכבת
ראיתי את הניסוי הזה כפי ששודר בתוכנית "60 דקות" וגם הם שכחו לשאול שאלה חשובה. חשבתם שאולי רוב קהל היעד של הנגן הנודע אם לא כולו לא נוסע ברכבת התחתית בניו-יורק. יתכן מאוד שאם היו לוקחים אמנים בסגנונות שיותר מתאימים לאנשים אלו כמו ראפרים לדוגמא הם היו זוכים לתשומת לב ולעצירה של כמה מהעוברים ושבים כדי להאזין להם.
אלי | 06.07.10
100.
ואני שואל:"האם כתבה על עונג, מעוררת תשומת לב יותר מהעונג עצמו"?
הכל! כולל כתבה זו, ניתן במעט תשומת לב להיות במוקד העונג ולהפך. למה הדבר משול: באם תפגוש בי בדיזינגוף כשעל שולחני כוס מים קרים העוד אתה בא צמא וחם? התשובה היא - לא! אולי תזמין לעצמך. ואם אותו השולחן ואותה הכוס מים צוננים כשאני יושב מולם אלא שאני באמצע מדבר ואתה שבוע לא שתית, האם תבקש לשתות או שתהיה מוכן להרוג אותי בעבור כוס מים? הכל! אבל הכל! ניתן לשליטה לכאן ולכאן.
JOE | 04.07.10
99.
עונג הוא גם תוצאה של מענה לצורך
כולנו מכירים את החוויה של אכילה כשרעבים, שתייה כשצמאים, סקס כשצריכים, חיבוק כשרעבים למגע וכן הלאה. מידת העונג קשורה במידה רבה למידת הצורך או לגעגוע. נכון, שגם זו איננה אובייקטיבית, אבל היא מחוברת הרבה יותר לצרכים הבסיסיים זה גורם שמתעלמים ממנו לחלוטין בתיאוריה המתוארת במאמר הזה.
טליה | 01.07.10
97.
פתחתי את הלינק מתגובה 29 והקשבתי לנגינה
ולא נהניתי. גם כשאני יודע שמדובר ביצירה איכותית ותובענית, עם כנר מהטובים בעולם שמנגן על כינור שיוצר ע"י בונה הכינורות הגדול ביותר שאי-פעם חי. פשוט לא נהניתי. אם הייתי שם בלי לדעת במי מדובר, לא הייתי עוצר. אם הייתי שם ויודע במי מדובר, הייתי עוצר (אם היה לי זמן) רק כי אולי היצירה הבאה שהוא ינגן תהיה משהו יותר יפה, שימצא-חן בעיניי (לאו דווקא שאני מכיר).
ירון | 28.06.10
93.
פרטים 'לא חשובים' שהכתב לא ציין לגבי הקונצרט בתחנה
הכתבה מאלפת ובודאי שהם צודקים לגבי מה שמביא לנו עונג וכו.. אבל (לגבי הקטע בתחנה) לדעתי הצנועה, הם לא לקחו בחשבון (או שכתב המאמר השמיט פרטים 'לא חשובים' כדי להעצים את הסנסציה, כרגיל בתקשורת) שרוב רובם של העוברים בתחנה כנראה לא היו מעולם באולם קונצרטים ולא מתרגשים במיוחד ממוסיקה קלאסית. אין לי ספק שאם הוא היה מנגן בסנטרל פארק (הייתי שם..) , היו מתקבצים סביבו כל אוהבי המוסיקה הקלאסית שהיו עוברים במקום ובנוסף לא מעטים שזה לא בדיוק סוג המוסיקה המועדף עליהם. כמובן שמי שלא היה מזהה את הנגן, העונג היה פחות. אבל מי שהיה מזהה אותו העונג שלו היה גדול יותר מאשר באולם הקונצרטים בגלל האטרקציה הגדולה והלא צפויה.
משה | 26.06.10
88.
תעשיית תרבות - כהונאת ההמונים (אדורנו והורקהיימר)
זה בדיוק מאשש את הטענה, שאנו מתנהלים בעיוורון על פי סכימות שתעשיית התרבות מייצרת לנו בראש. מי שחושב שהוא סובייקט שמחליט באופן עצמאי מה יפה ומה לא, מה נכון ומה שגוי, חי באשלייה. כל דבר בעל מוניטין, נתפס אצלנו כמשהו שכולם אוהבים וצורכים, ואנחנו מצטרפים לזה כדי לא להיות שונים. הרעיון הזה נוסח היטב בתאוריה של נוימן "ספירלת השתיקה", אמנם בהקשרים פוליטיים, אבל הוא עובד בכל תחום. נעמי
נעמי אדרי | 26.06.10
86.
אהבתי
הכתבה מאד מרתקת ונהינתי לקראה. ושחר מחיפה תודה על הקישור . נכנסתי וצפיתי ואני חושבת שכדי להנות או לנסות ולהנות ממשהו צריך להיות מכוון לכך ולתת% 100 מיקוד. העוברים ושבים בתחנת הרכבת היו ברוטינה היומית שלהם כל אחד(רובם) מרוכז ומתוכנת למשימה/תוכנית שייעד לעצמו ברגע ההוא ולכן לא יכל לתת הדעת לכנר הידוע. האשה שעצרה עצרה תחילה מסקרנות,צליל מוכר, וראשה כנראה לא היה עסוק ב 100% בתכליתה לאותו היום. ואז שעצרה זיהתה הכנר ונשארה להקשיב עד הסוף ואף בסיום שיבחה אותו. הוקרה לכלכליסט על הכתבה המלמדת ומעמיקה בנושאים המענינים ושהם במהות האדם - המוח והרגש
 | 26.06.10
85.
את זה ההינדים יודעים כבר אלפי שנים!, סעו להודו ותיווכחו בעיניכם!
ואם ממש תעמיקו בפילוסופיה שלהם אזי תבינו עד כמה אנו בורים. אנו נתונים למניפולציות כל הזמן, יש מעט מאד אנשים "ערים" בתרבות המערב. פה גם טמון הכח של המערב, ביכולת לתמרן אותנו למקומות תענוג שיגרמו לנו לתמוך במנגנון השולט "צרכנות כפייתית", האגו שלנו עצמו מותנה ברכישת סטטוס בעל מדרג מובנה שמייצר המנגנון.לצרוך עוד ועוד אבל אף פעם לא להיות מסופקים.
אורן | 26.06.10
82.
מוזיקה קלאסית
ואולי חוצמהמוזיקה זה התפאורה ,המנצח ,הקהל הלבוש שבאו לראות ולהראות חחחח.אנשים מכינים עצמם לאירוע כמו חתונות .ואז יש להם לרכל פרק זמן ראית את ההוא עם ההיא ובלה בלה .חחח....זה לא רק המוזיקה .:-). אבל בעיקרון האושר זה להיות מוקפים באנשים טובים.שלא בוגדים בך ותוקעים סכינים מאחורי הגב.במיוחד כואב שאלה ה ם בני ביתך והקרובים שתמכת בהם והאמנת להם.. זה אושר עזרת ונישארת חיי לא פגעו בך.. ואני ממש שמחה שאתה עדיין גבר ,ואתה ממש חכם ולא ניסיתי לבדר אותך.תודה.
hilda | 26.06.10
79.
המסקנה לגבי הגועל לא נכונה
זה שתינוקות לא התייחסו למילה "צואה" כמשהו מגעיל אומר שהם עדיין לא עשו את הקישור, לא שהם אוהבים קקי. כלומר, אם היינו נותנים להם לטעום קקי הם היו נגעלים מאוד! לכן מה שלא קיים אצל תינוקות הוא הידע המוקדם קקי=מגעיל, ולא שהם לא יכולים להבחין שקקי הוא מגעיל אם יטעמו אותו. במקרה הזה זה בכלל לא היה קקי אלא משהו טעים ולכן אין כל סיבה להניח שגועל אינו מולד. אגב, הבעת גועל היא הבעת פנים שמתפתחת בשנה הראשונה לחיים.
יפתח | 26.06.10
78.
מעניין, אבל חצי מהמסקנות שם לא נכונות.
לדוגמה מסקנת ניסוי 8 - "תחושות כגון גועל הינן תוצאה של ידע ולא מולדות" את זה היה אפשר להגיד רק אם היו נותנים לתינוקות חרא לאכול ואומרים להם שזו חמאת בוטנים וגבינה. אני בטוח שהיו נגלעם מהחרא, וזה היה מוכיח שזה כן מולד ולא של ידע.
אזרח | 26.06.10
77.
חז"ל כבר אמרו את זה קודם
הכתבה מרתקת וקראתי אותה בעניין רב. מה שעוד מעניין - אנחנו תמיד תעדיף ונחשיב מאמר אקדמי של איזה מישהו נחשב כזה או אחר על פני החכמה הקדומה שהביאו לנו חז"ל אשר אמרו את זה קודם. נושא התענוג והעונג נסקר בהרחבה במאמר החרות ע"י הרב המקובל יהודה אשלג שחי במאה הקודמת, כאשר ממנו מבינים שהבחירה האמיתית היחידה שיש לנו בחיינו היא בחירת החברה. קטע מתוך המאמר: http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/29104?/heb/content/view/full/29104&main "ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה."
נירית | 26.06.10
76.
העונג שבצלילות
שלוש נקודות לפחות המפוספסות במאמר ועירוב עינינים אחד א. אדם סביר לא יכול להיות חד הבחנה בכל נושא והיבט שבעולם. אנשים שמבינים זאת מתמקדים בכמה נושאים/תחומים שיש להם PASSION לגביהם ושם הם נהיים חדי הבחנה מאד. נכון שישנן רמות של רזולוציה בהרבה תופעות שקשה לבצע לגביהן הבחנה מבדלת. אבל עדיין אפשרי להגיע ליכולת הבחנה וצלילות לא מוטה. ב. אנשים יכולים לפתח קשב ממוקד פריפריאלי המזהה מרחב של ארועים ותופעות אך מתמקד בתוך המרחב באוביקט ספציפי. המאמר לא מתייחס כלל לתכונה זו בגלל שהוא רוצה להדגיש תזה הפוכה. ג. בגלל סעיף ב. ובגלל שבחיים המודרניים מרחב החיים עמוס כל כך ברעשים וגירויים והתרחשויות, בני אדם אינם יכולים להתמקד בכל האוביקטים והתופעות ומפנים את הקשב שלהם רק לחלק מהן, וזה מקור מרכזי לפיספוס ואי ההבחנה. הנכונות לשלם מאות דולרים על גרב של ידוען היא תופעה שונה לחלוטין מהתופעה של אי זיהוי מוסיקה איכותית ברכבת תחתית. לאדם יש אפשרויות, להיות ישן ומותנה או לחפש את הצלילות. זן, צ'י קונג ואמנויות לחימה, מפתחים את הצלילות, ויכולת לא להיות מותנה כל כך בהתניות חברתיות. זה אפשרי.
עופר | 26.06.10
75.
הנאה גוברת כשיש הקשר חיובי. חבורה של קולומבוסים
בשביל אנשים רבים, מוזיקה קלאסית היא עניין של מיקום. לכן הם ייהנו מקונצרט אבל לא יעצרו בדרכם לרכבת. פאק, בארצות מתוקנות, הרכבת תמיד מגיעה בזמן וכמה מפתיע - האנשים מגיעים בזמן לרכבת - אין להם זמן לעמוד ולהאזין. לא משנה עד כמה זה נשמע נפלא. ו-אנשים נהנים לצפות בפורנו? שוב - כמה מפתיע.
משועשע | 26.06.10
71.
בקשר לנגינה...
לפי דעתי, ידע במוסיקה "פרופר" עוזר ליהנות: היכולת שמעניקה הידע במוזיקה עוזרת להבין אם הנגן הוא וירטואוז או סתם עוד מנגן בכינור. ההבנה של מה שאנחנו שומעים, ולא דווקא הידע במי מדובר (כמו לדעת מראש שהאיש הוא כנר מפורסם) היא היא שתעזור לנו ליהנות מהנגינה של הכנר. הכתבה היא מעולה, מאוד מעניינת. מחקר מקורי היותר.
Nita | 26.06.10
63.
פלצנים נהנים יותר!
הידע הוא למעשה אמונה בידע שלך. אמונה והקשרות לחפצים עד לגבול הפולחן מעוררים בי זכרונות לדת. כמו גם השיח על שחזור הזכרונות הראשוני והמחשבה בציפיות. ומדוע ולא יכריזו על הדת הקפיטליסטית? הרי דת היא מותג. מספיק שיאמינו שאפשר להאמין במשהו, בכל דבר. בצלמו של גו'צי ברא אותנו.
ג'ק | 26.06.10
61.
נקודות למחשבה
1. על אותו משקל של טענתם של החוקרים - אם שני פסיכולוגיים חסרי שם היו טוענים את אותו הדבר אף אחד לא היה משתין לכיוונם. בקיצור - הכול אופנה. 2. המחקרים שהוצגו מבוססים על אוכלוסייה של אמריקאים. משמע שאם תעשו את אותם מחקרים במקום אחר, יכול להיות שתקבלו תוצאות שונות לגמרי. אז לטעון שזו האמת??? פחח.. יש הרבה סוגים של אמת, ומההיכרות שלי עם אוכלוסייה אמריקאית המחקר כלל לא מפתיע אותי - הם עדריים במסווה מנומס, ברברים תחת מעטה של מרחק בינאישי. 3. אנשים שיש להם קצת יותר "מודעות" מהאדם המודרני המתוכנת בחדרי קופירייטינג עדיין יכולים להינות מדברים כהווייתם ולא רק כעטיפתם. אני לא הראשון שטוען את זה, תקראו כל גישה בודהיסטית שהיא (אני בטוח שגם ביהדות יש הקשר דומה). לקום בבוקר ולהינות מהשמש כי זה טוב, לדעת להעריך אישה יפה... בשביל זה לא צריך לדעת יותר מדי ולא צריך חרטא של פסיכולוגים. 4. לא לשכוח שגם אם מרבית האוכלוסייה מקולקלת ושלפי זה התקבלו תוצאות כאלו ואחרות בניסוי, זה לא אומר שזה מה שעלינו לשאוף אליו... זה שהתקבלו תוצאות מסוג מסוים זה לא אומר שצריך להתייחס לזה כאל עוגן אמיתי - מקסימום כאל פריט מידע נוסף בפאזל. הכותב הוא בעל תואר בפסיכולוגיה
אבי/ | 25.06.10
55.
טעינו
חברה אנחנו כולנו טועים והולכים בכיוון ההפוך לא לכך התכוון המשורר כשברא את העולם ההפך הוא בטח המום מכך שבמקום לנצל את החופש שניתן לנו שמנו על עצמנו שרשראות מסגרות חוקים ונורמות, ובחרנו להעביר את כל החיים בעבודה או במשרד, או יותר נכון- נותנים פול גז בניוטרל.. כי מי מאיתנו לא מרגיש כך לפעמים? שידע מזהם את העולם כי הוא גורם לנו לא לראות את הדברים כפי שהם ולכן אומר היפטרו מאמונות דעות דקומות דתות וכל מה שאנחנו סוחבים עימנו, והיו מאושרים!!! אחת שאין לה כלום והיא מאושרת
גלית | 25.06.10
52.
קחו את הנשיא ברק אובמה
תלבישו אותו בגדים רגילים תעמידו אותו בתחנת רכבת בישראל אף אחד לא יזהה אותו. כי אנחנו לא מצפים בחלמותינו הכי וורודים למצוא אדם בעל עמדה בכירה כזאת במקום כזה... ואין חדש תחת השמש.מספר שמלכי פרס עד לשאח האחרון היו מאוד עממים דארווישים.היו מתחפשים לאביונים ובלילות הקרים נינסים לבקתאות של עניים אוכלים איתם ישנים איתם ליד התנור ובבוקר חוזרים לארמון.ואחד מהם חיבר שיר. הלילה עם הסמור(פרווה)עבר והלילה עם התנור עבר גם...תנור העניים... נגיד אם ליאור יתחפש לשייך ערבי .ויסתובב עם ערבי נוסף בקניון במכז. אפילו אישתו לעתיד לא תזהה אותו חחחחחחחחחחחח....ככה זה .ובנימין נתניהו חיבר חידה החידה רמז לאחד עשר נשות נילס והגמלים בחניה.חחחחחחחחחח שבתשלום לכולם...
הילדה  | 25.06.10
50.
גיבוב של שטויות. הכתבה דיברה על תענוג ריגעי. תענוג צרוף הו שילוב של סקס,כוח,ידע...
לא צריך מאות אלפי דולרים למחקר שסופו ידוע מראש. המשל על הכנר הנודע רק מוכיח שמוסיקה קלסית זה חרטה של עשירים שיכולים להרשות לעצמם לשריין כיסא ליד החבר העשיר של.. אבל העונג העילאי מושג או בסקס או בסקס או בסקס. ראו דוד ובת שבע, ישראל במדיין, נפוליאון, מלחמת טרוייה ועוד ועוד. תשאלו את פרופסור הר-סגור. כל מטרת המחקר היתה לפרנס את מחולליו
יוסי | 25.06.10
47.
העונג של האדם העדרי יהיה תמיד מזוייף אבל זה לא אומר שלא קיים עונג אמיתי
המחקר מביא תמונת מצב אבל אין להסיק מתמונה כזו שום מסקנה סופית, להפך, ניתן להבין ממנה שיש עונג אמיתי שמבוסס על חוויות יותר עמוקות ומהותיות מאלה של ההמונים הנוהים אחרי מותגים, יש עונג של חיבור בין הרוחני למוחשי, עונג של יצירה והמצאה ומגע אמיתי באדם אהוב שכל ערכו נובע שהוא נובע ממישור יותר עמוק ומהותי המשטחיות שכופה את כולנו לחיים לא ראויים.
מומו | 25.06.10
44.
בלבול בין הערכה נלמדת להנאה אינטואיטיבית
לדוגמא: הנאה: אני אוהב את המכונית הזו כי היא אדומה הערכה: אני מעריך את המכונית הזו כי השקיעו בה שנות הנדסה ופיתוח רבות הערכה היא דבר נלמד, הנאה היא טבעית. גם במוסיקה - יש מוסיקה שנהנים ממנה בלי צורך ללמוד עליה ויש מוסיקה שמעריכים אותה בעקבות לימוד לגביה.
אסטרולוג | 25.06.10
42.
מדהים להבין ע"י המדע דברים שכתובים כבר בתורה!
שהרי כבר נאמר לדוגמה: הרהורי עבירה- קשים מעבירה. כשקראתי את הפסקה על הפנטזיה של להיות בחוף שלפעמים חזקה יותר מהחוייה עצמה זה ישר קפץ לי. תמשיכו לחקור, ולגלות שוב ושוב שהתורה אמרה את זה קודם, לפניכם. אשרינו שיהודים אנחנו!
שרה | 25.06.10
40.
ל-15 ולשאר - לעבודה
פרט להקשר של קשר של חפץ למותג, לידוען/ית או לזיכרון אמיתי או פנטסיה יש לחפצים ולדברים בכלל גם קשרים נוספים - למשל, בדוגמה של מוצרים, ישנם קשר חברתי (מי, איך ואיפה יצרו אותם) וקשר סביבתי ו/או בריאותי (מה זה עושה לסביבה הטבעית, לבריאות וכו'). אני פתוח לטענה האומרת שגם במקרה שאנו עושים דברים למען האחרים יש סוג של עונג שאנו מפיקים וגם הוא תלוי "סיפור שאנו מספרים לעצמנו"... כלומר לכאורה, אי אפשר לצאת מזה... ובכל זאת, נראה לי שעדיף - אישית וכללית - מצב שבו העונג מהסוג האחרון גובר (במקרה של סתירה, מצב נפוץ...) על העונג מהסוג הראשון ושבו יותר פעולות מכוונות להשגת עונג הקשור בעשיית טוב כללי. כמה תורות רוחניות מכובדות טוענות שיש לנו את היכולת להקטין ואולי לבטל לחלוטין את כוחו של האגו ולהגיע למצב בו אין ליחיד צורך לפעול לעונג אישי. גם אם נאמין בכך וגם אם לא, בכל מקרה כדאי להפנות את תשומת ליבם של אנשים לתופעות כמו זו שהוזכרו בכתבה, לשקרים ולמניפולציות שמקיפים אותנו ומנסים לכוון את התנהגותינו, וליכולת שלנו לצאת מזה, לפחות באופן חלקי - לטובת מצב אישי וכללי מודעים וטובים יותר. מילות מפתח להתחלה: פרסומות, תדמית, מותג, זהות, שפה - ביטויים וציטוטים... ועוד שבת שלום
איתן | 25.06.10
31.
לניסים - תגובה 4
אין שום קשר בין הדוגמה שהבאת להנחת הרציונליות. יותר מכך - מהדוגמה שלך ברור שאין לך מושג מהי הנחת הרציונליות. למרות שזה נשמע נחמד מאוד לזרוק לחלל האינטרנט הצהרות "מ-גניבות"... ע"פ הנחת הרציונליות, המעשים של כל אדם משקפים את השאיפה שלו למקסם את הרווח האישי שלו. מה שכיום ברור, ואינו סותר את הנחת הרציונליות, הוא שהרווח האישי אינו מוגבל רק לשורת הרווח הכספית בסוף החודש, אלא הרווח האישי רחב וכולל תחומי תפיסה רבים של האדם. או בקיצור - רווח אישי אינו בהכרח כסף.
המרכז לרציונליות | 25.06.10
25.
הכל חוץ מהניסוי ברכבת מתחבר
יש לי חדשות בשבילכם. הניסוי ברכבת הוא חובבני ולא מוכיח דבר. כנסו לחנות דיסקים פופולרית ובידקו: כמה דיסקים של מוסיקה קלאסית יש למכירה ומה המחיר הממוצע לדיסק כזה לעומת דיסקים אחרים. מניסיוני, במקרה הטוב עשרה אחוז זה קלאסית ויותר קל למצוא הקלטה של הביטלס מתמסטלים ומריצים צחוקים מאשר הקלטה ספציפית של אופרה מסוימת. תרגיל שני: תציעו לאנשים אקראיים כרטיס חינם כולל טיסה למופע בלונדון. הם חייבים לבחור מתוך שני מופעים - אחד של ליידי גאגא לדוגמא, והשני של תזמורת פילהרמונית מהטובות בעולם. לפני שהם מחליטים, דברו שתי דקות שלמות על כמה נפלאה ומעוטרת התזמורת והקדישו פחות מעשר שניות לקונצרט מוסיקת הפופ. רוב האנשים יבחרו בגאגא כי מבחינתם, מוסיקה קלאסית זה פרס ניחומים. אנשים התעלמו מיהושע בל כי רובם אינם נהנים ממוסיקה קלאסית. הם גם משלמים עבור היציאה ולא עבור המוזיקה. אשתי מכינה אוכל יותר טעים ממה שאכלתי במסעדות רבות. במסעדה אני משלם יותר עבור השירות והחוויה, לא עבור האוכל. מה שכן, בעניין המותגים, זו באמת תופעה בעייתית וקשה. הפיתרון הוא מודעות. הגישה שלי היא לקנות את מוצר המזון הזול ביותר. אם טעמו בעייתי, בפעם הבאה לקנות את השני הזול ביותר. אם מתעלמים מהאינסטינקט הראשוני שלנו, אפשר לחסוך סכומי עתק. לפעמים למעלה מחצי מסל הקניות שלנו. הסתכלות קצרה במדפים הנמוכים ביותר או הגבוהים ביותר סופר תביא אותנו למוצרים זולים יותר ובאיכות זהה. סופרמרקט שנמצא באיזור "בעייתי" ימכור מוצרים זהים במחיר נמוך יותר מאשר סופרמרקט עם מיקום "טוב". ההבדלים במחירים מצטברים לדי הרבה כסף. הבעיה היא שחלק גדול מאיתנו נסחפים לעניין הצריכה הראוותנית. למזלי, אני לא נהנה מבזבוז כסף על כלום ואשתי נהנית מלמצוא דילים טובים ואף פעם לא משלמת את מחיר השוק, כך שבגילי אני במצב כלכלי יותר טוב מכמעט כל חבריי והפלא ופלא, אני לא מרוויח הרבה, לא קיבלתי ירושה או כסף מההורים ויש לי שני ילדים קטנים.
לוי | 25.06.10
24.
לא מחדש יותר מדי
מחקרים רבים לאורך עשורים מוכיחים כי המוח האנושי מוסיף המון בעת תפסת קלט מבחוץ - השלם גדול מסך חלקיו וזה ידוע. המוח עושה זאת בכל התחומים, כי ככה הוא- הוא צריך להיות יעיל ומהיר - לכן מניח הנחות, עובד על פי סכמות ולא מקליט את המציאות אלא לוקח כל מיני גירויים ומסיף עליהם על סמך ידע קודם. במקרה זה הידע הקודם מוצמד לגירויים מבחוץ - אין שום רעש בגילויים שלהם ידוע שיש הבדל בין המהות לפני השטח - שטר מזוייף נראה בדיוק כמו שטר אמיתי - אבל ברגע שנדע שהוא מזוייף הוא לא יהיה שווה ערך בעינינו, יהיה לנו מאוד קשה לאכול עוגה בצורת קקי אפילו שהיא תהיה ממש טעימה- וזה כתוצאה מהשפעת המחשבה על התפיסה - אז שירדו מהעץ החוקרים האלו.
גלעד | 25.06.10
20.
כתבה מעולה ,המשיכו בקו זה אבל :
1. הניסוי בתחנת הרכבת של הכנר המפורסם המנגן יצירות איכותיות הינו העתקה מדויקת, מסרט קוריאני שראיתי מלפני מספר שנים. 2. מי שבאמת רוצה לשמוע מוזיקה קלסית לעתים באיכות נדירה ובחינם שיצא לרחובות ויאזין לנגנים ממוצא רוסי! או גם לפסטיבל המוזיקה באבו-גוש 3. חזרתי זה עתה מגורגיה ויצאתי בין היתר מעבר לטיולי הנוף המדהימים ,לטעום יינות (עושר אדיר של גפנים, ענבים וטעמים) ,מנהג שלי מזה עשרות שנים. היין הטוב ביותר העשיר ביותר שזכיתי לטעום מזה שנים ,וגם קניתי ב15 ליירה בבקבוק של פלסטיק (כי לא היה לו בקבוק לבקק את היין שהוצא לבקשתי ממיכל בקרקעית האדמה ) (תכפילו ב1.8 ) נרכש ביקב ביתי בכפר. רוטשילד מצוטט ה עשרות שנים על שאלה איזה מהיינות שלך את הממליץ, תשובתן "היין המשובח ביותר שביקבי הנו זה זה שאתה שותה עם אהובתך בערב ב רומנטי..". 4.יש לזכור דבר בסיסי וחשוב "סף היכולת שלנו להבדיל וליהנות מדברים הנו מאד,מצומצם" ולכן יש אלפי סוגי מכל דבר והתחרות הינה על המותג. ו"הפלצנים" מרבים במלל חסר משמעות על מנת להרשים את ההדיוטות! "בטעם היין חשים קמצוץ טעם פטל ירוק /שחור / אדום שרק הבשיל עם נץ החמה בבוקר שלג קסום בסנטה קטרינה"! או לחילופין מעלים מחירים ! .5. בארה"ב אוהבים לחרטט ולפרסם ולפרסם . כל מה שצוין במחקרים ניתן היה למצוא בתרבות המזרח של יפן, סין ,קוריאה (שיש קשר גומלין ביניהם) למשל כל ההקפדה בטקס התה/ הצ'אי (מבחר עשיר ביותר),אמנות הצמצום בציור, אמנויות הקרב למינהן, משחק הג'ו. הבנת האושר וההנאה והסיפוק הנפשי הנו אבן יסוד בכל "תרבות " הזן, הבודהיזם, לגווניו השמים דגש עמוק על פרטים, על איכות עילאית ,על פנימיות! וכן גם ביהדות למשל "איזהו המאושר השמח בחלקו.". 6. הסיפור שכולנו מכירים "סינדרלה" מבוסס על העיקרון שצוין בכתבה ולכן נזקקנו לנעל הזכוכית המתאימה אך ורק לכך רגלה של לכלוכית, זו שאין לה את המותג המלכותי. לו הנעל היה מתאים לכף רגל אחרת אז הסיפור היה משתנה.
ראובן גרפיט | 25.06.10
17.
הרוב המוחלט של הניסויים שמצויינים בכתבה ניתן לסיכום במשפט אחד
"המלך הוא עירום" - כלומר - הרוב המחולט של האנשים לא יירצו להצטייר כ"טיפשים" או כ"לא מבינים", ולכן בסביבה המתאימה ישכנעו את עצמם שהם נהנים ממשהו, או שמשהו יותר טעים ממשהו אחר. וכאשר אותו משהו, אינו בסביבה שבה מופעל הלחץ או השיפוטיות החברתית, אנשים ייתייחסו אליו כפי שמנחה אותם הרגש והתחושה האמיתיים שלהם ביחס לאותו דבר. אז - בשורה התחתונה - אנשים צריכים ל(הרשות לעצמם ל)היות עצמם, גם כשהם בחברה, להביע את דעתם האמיתית, ולא פשוט להתיישר עם המוסכמות של הקבוצה.
 | 25.06.10
15.
המסקנה היא שאנשים נתונים למניפולציות. פרסומאים מנצלים את זה עד הסוף. עצוב
ברוב התחומים הדיעה של ההמון נקבעת ע"י מישהו אחר. אופנה/ אומנות/ אוכל. אולי זה מנגנון הישרדות שמחייב את ההמון להתאים עצמו ואת טעמיו והעדפותיו, לסביבה. מנהיגים כמו "מעצבי דעת קהל" הם "רועה לעדר כבשים עיוורות". לדעתי זה קשור לחוסר יכולת חשיבה עצמאית.
אנשים זה עדר כבשים עיוורות | 25.06.10
14.
מעניין אבל
זה ברור שיש לקניות שלנו מניע רגשי . זה לא חדש . אבל להגיד שזה 90% מאיכות המוצר נשמע לי מוגזם . הרי גם למותגים חזקים בעולם יש על כל מוצר שהצליח כמה מוצרים שלא הצליחו . אז למה יש מוצרים שלא מצליחים גם למותגים חזקים ? מכיוון שגם למוצר עצמו ישנה חשיבות . אז בוא נאמר ש 50% נשמע הרבה יותר הגיוני .
מותגיסט | 25.06.10
10.
כמה הערות
לגבי הניסוי בתחנת הרכבת יתכן שהמסקנה של ויינגרטן לא כל כך מופרכת. אני משוכנע שרוב מוחלט של האנשים שהסתובבו באותו יום בתחנה לא היו מבדילים בין בל לרוב הכנרים גם אם היה להם את כל הזמן שעולם. יש ניסויים שמראים שאפילו המומחים הכי גדולים לא יכולים להבחין תמיד בין נגינה של כנר כוכב לכנר ממוצע. אולי דווקא אפשר להסיק מהניסוי הזה שכל מיני קביעות של מומחים למה נחשב יפה, הן קביעות סובייקטיביות ושרירותיות לגמרי? האם יש איזה שהוא מדד שהופך את הנגינה של בל ליפה ונשגבת יותר מכל כנר אחר שמוצאים לרוב במקומות דומים? לדעתי זה אומר הרבה על קביעות אליטיסטיות של "מומחים" להמון, מה לשמוע ומה לא, מה נחשב ציור יפה ומה לא וכו'. צריך גם לזכור שבתחנת רכבת עם רעשי רקע, קשה מאוד לזקק את הצליל של הכינור מרעשים אחרים כשהקשב שלך בכלל לא מופנה כלפי אותו נגן. גם זה שילדים נמשכו למוסיקה לא מעיד בהכרח על איזו תפיסה אינטואטיבית של יופי אלא יותר על סקרנות גדולה יותר של ילדים. גם לגבי הניסוי עם הילדים שאכלו גבינה שאמרו להם שהיא צואה המסקנה כאן שגויה. אי אפשר להסיק שאין רתיעה מולדת מצואה בגלל ניסוי כזה בדיוק כמו שאי אפשרלהסיק שאין לאנשים יצר מיני מולד בגלל שהוא מתפתח בגיל מאוחר הרבה יותר. מבחינה אבולוציונית, ילדים קטנים תלויים לחלוטין באוכל שההורים ומבוגרים קרובים מספקים להם ולכן אין להם שום צורך לפתח מנגנון רתיעה בשלב כל כך מוקדם. המנגנון הזה מתפתח בגיל קצת יותר מאוחר והעובדה שהוא מולד ניתן ללמוד מזה שהוא מתפתח אצל כולם באותו גיל ובעוצמה גדולה מאוד. למרות שלא מלמדים ילדים שצואה זה דבר כל כך רע והם אפילו לא צריכים לטעום אותה, הם מפתחים ממנה סלידה כל כך גדולה בהשוואה לכמעט כל דבר אחר שקשה לייחס את זה להשפעות סביבתיות.
גיל גרינגרוז | 24.06.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת