אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

בלעדי ל"כלכליסט" - הצידוק של עמי גניגר לשכרו המופלג: התחייבות בעל פה מ-1992

11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
תגובה ל-10
ל-10 היקר, אני מסכימה איתך לחלוטין על תפקידה של העיתונות ושל בעלי מניות המיעוט. הבעיה מתחילה כשפרנואידיות רגולטורית ועיתונאות צדקנית הופכת כל בעל מניות מיעוט לבעל שליטה. הרשות והמשקיעים המוסדיים מפרפרים מכל תלונה או טענה שמועלית ובוחנים את השקעותיהם בראי הדמגוגיה במקום ב-ROI לדוגמא. אני בוחנת את העיתונים השונים והאופי שבו מסוקרת החברה ואני לא יכולה שלא לתהות מדוע הפערים הגדולים כל כך.
ענבל | 15.07.10
10.
תגובה ל 9
ענבל, חוסר ההבנה שלך קבע שיא, בדיוק למקרה זה נועד המיעוט והעתונות. דירקטוריון שפוחד מבעל המאה ומאשר הסכם שכר מוגזם בחברה מפסידה חייב לעבור את מסננת הציבור. את מכירה אדם כלשהוא המרויח 160000 שקל בחדש לכל החיים על סמך הסכם בעלפה? ענבל ,את כנראה מדברת מהפוזיציה.הלוואי עתונות חוקרת ובודקת כזו במקומות אחרים.
יוסי | 14.07.10
9.
ניהול חברה בראי הרגולציה
אני מברכת את הרשות לניירות ערך על השאיפה למצויינות ועל הרצון לשמור על האינטרסים של בעלי מניות המיעוט. אבל כמו החרדים בארץ, גם כאן- המיעוט הפך לסחטן. כתבות כמו אלו, ובעלי מניות מיעוט כמו אלו שתוארו בכתבות הקודמות מהסדרה ("א.ז") עושים שם רע לבורסה הישראלית. לא בכדי ישנה בריחת מוחות מחברות ציבוריות לפרטיות. לא כדי בארץ לעבוד קשה עבור חברה ציבורית. בסוף יתנכלו לך.
ענבל | 14.07.10
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת