בוררויות ענק גורמות אובדן של מאות אלפי ואף מיליוני שקלים בכל תיק שמערכת המשפט "מפסידה" לטובת הבוררות. זה כסף טוב שמוותרים עליו מראש. מאידך, לגבי כל אזרח מסכן המבקש פטור מאגרה או ערבון של כמה אלפי שקלים, מערכת המשפט נכנסת להתקפת אמוק למנוע את אובדן ההכנסה. דורשים אנציקלופדיות על מצבו הכספי של המבקש בכמה עותקים. מעבירים לפרקליטות לתגובה, ואחר כך גם לנתבע!! פותחים תיק ונותנים בו 3 עד 5 החלטות רשם רק בענין הפטור וסורקים לתוכו את כל הררי המסמכולוגיה הנדרשת לפטור מסכן אחד. כמות הזמן השיפוטי שמתבזבזת במלחמת הנהלת בתי המשפט למנוע מהאזרח הקטן לקבל פטור קטן של כמה אלפי שקלים, אינה פרופורציונאלית למהות הבקשה. ואז באים תאגידי ענק שמקבלים מסלול עוקף הכל. תביעה אחת של מיליוני שקלים הייתה מניבה אגרה אחת שממנת עשרת אלפים של פטורים לנזקקים ומעוטי יכולת. אבל אצלנו, מי עושה חשבון? העיקר שיהיה לפרקליטות במה להתעסק (ובמטרות קלות להתנגח ולאמן את פרחי הפרקליטות הצעירים בתיקי פטורים מאגרות).