יורם גבאי מלמד אותי במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה והוא מרצה מענין ואהוד.גם מאמרו הנוכחי מציג תמונה מדוייקת כדרכו .נהנתי לקרוא.

וקשור לשכל ישר ומוכנות להתמודד עם קבלת החלטה לא פשוטה. מכאן שאומץ וביטחון עצמי חשובים ביותר בהקשר זה. כמעט כל החלטה מהותית שנלקחה התקבלה כך. ברוב המקרים הבעייה היא שהפחד משתק וגורם לחוסר החלטה. שימו לב שגם אצל הפלשתינאים וגם אצלנו עיקר הבעייה הוא הפחד להחליט ולא סוג הפתרון.

לא תדע "מה יהיה", ולכן זה לא מעשי לעשות "ניתוח לעתיד"....כי העתיד הוא רק השערות. יש במחשבה הזאת, סוג של היגיון...מכיוון שלעולם לא תדע "איך ישתנו יחסי הכוחות" בעקבות שינוי המצב. מאידך, הרצון לטפל בהסרת הפיטריה המעיקה מצפורן הרגל....עלולה לגרום לנזק גדול יותר, לכל הרגל. למה לא לירות ביתוש או זבוב טורדן, שלא נותן לנו לישון?...למה לא להבעיר אש כדי להניס אותו?.... אסטראטגיה היא טובה לזמן מסוים וע"פי הנחות מסוימות, שעלולות או עשויות להשתנות (=אבל בגלל קיבעון יודעים זאת רק אחרי...). כמו שהחברים מהעבר (=איראן וגם טורקיה) הופכים לאויבים...גם האויבים מהעבר (=ירדן,מצרים וגם סעודיה) יכולים להפוך לידידים.

ניקח את בעיית העובדים הזרים בא נקבע נקודת איזון בה לא ייכנס עובד זר חדש מאושר לארץ עד שקודמו לא יצא ב"עין", אם נעלם הקודם לא ייכנס החדש. סביר להניח שהוא עובד עדיין בארץ. האם תעשיית העובדים הזרים מעניין אותה הקשיש בנהריה או המשך התנועה והדלת המסתובבת, שממנה היא חייה. וכן ניתן על פי חוק למנוע כופר נפש עבור אישורי עבודה כך שהעובד המסכן לא צריך לעבוד שנתיים לפרנס את התעשייה הזאת ועוד... נכתוב רק בניזרי האיש שנלחם בשם המדינה בעובדים זרים, ואם המדינה בכלל "תשתגע" ותרצה לבער את התועבה, שתשלח פקידים שיעשו את העבודה הזאת כדיי למנוע את התופעות השליליות, כמו שהיא עושה במלחמתה בסחר נשים. דבר אחרון גדר בגבול מצרים, למניעת הברחות סמים זונות עובדים ונשק, באיחור של 30 שנה עדיין המדינה מתמזמזת בהקמת הגדר.

גיבוש אסרטרטגיה יכולה להועיל והרבה חברות יכולת להעיד על כך. יחד אם זאת בעידן המודרני ביחד עם השינוים והקפיצות הגדולות, לאינטואציה, ליכולת לקבל החלטות מתוך ניסיון עבר יש חשיבות גגדולה ולכן לא פעם חברות שלא מצליחות ליצור גמישות מתרסקות בגלל שהן נצמדות לאסטרטגיה הישנה שלהם.

כמה נפלאים החיים בלה-לה לאנד... המציאות המורכבת ורבת הפנים לא נוחה לנו? נבחר ממנה רק את החלקים שמתאימים לנו. את השאר - נכחיש. איש בדרג בכיר שזו תמונת עולמו, מדאיג ומפחיד. ההתעלמות הגזענית הגורפת מן העמדה של הצד השני (מדוע? כי הם רק ערבים?) הינה חסרת אחריות. מדוע מר גבאי קבע כי הערבים אכן חפצים ב"הסכם שלום מלא" בהגדרה שלנו? אולי לא? אולי הם מעריכים (וצודקים) שישראל בדרך לחיסול עצמי, והפרי הבשל יפול לחיקם במינימום מאמץ? מי שרוצה הוכחה לכך שכסף לא יכול לקנות הכל, יכול לקבלה ממר גבאי שעדיין לא הצליח לרכוש בשוק יושר אינטלקטואלי.

זה סתם פעולות אקראיות "לפי הרגש וההזדמנות"?...והיכן החשיבות לניסיון למשל?...וללמידה?. החוק הראשון בקבלת החלטות קובע, שאסור שפתרון הבעיה יצור בעיה יותר גדולה ממה שהיה (=כשתמיד שפותרים בעיה, תצוץ כמובן בעיה אחרת). אם למשל, שרון היה נותן לאבו מאזן לשלוט בעזה, בלי לדרוש דרישות גדולות מידי (=שאבו מאזן לא יכול היה או עדיין לא יכולל לקבלן)...האם מצבנו היה היום יותר טוב?....לדעתי, אם היה אבו מאזן מצליח להתבסס ברצועה (=סימן שאלה), כוחו היום בקרב הפלשתינאים היה יותר גדול, ומאפשר לו כח רב יותר לוויתורים (=שלא לדבר על כל הסמטוחה מאז שעלה החמאס לשלטון!). אסטראטגיה לכן חשובה, אבל צריך להמנע מקיבעון(=מה שכמעט תמיד קורה).

מהי אסטרטגיה אם לא נסיון לחזות את העתיד על בסיס' מסד הנתונים הנוכחי' הנגיש למקבלי ההחלטות וזאת על מנת לבטא את השאיפות ולעיתים גדלות השאיפות של אותם מקבלי ההחלטות. בסיטואציה כזו אסטרטגיה היא דבר אומנם חשוב ככלי מסייע להתווית העתיד אולם מוגבל ומחייב בחינה מתמדת של האתגרים שמציב העולם האמיתי לקוחות, מתחרים, טכנולוגיה, כלכלה .... מול האסטרטגיה שנבחרה וכתוצאה מבחינה מתמדת זאת גם האסטרטגיה היא ברת שינוי.

ראשית תודה על המאמר האינטיליגנטי, באופן עקרוני אתה צודק. אני הייתי מגדיר את הדרך לא כמזעור נזקים אלא כמקסימום מקומי - כלומר פתרון אופימלי במצב הנתון בנקודת זמן נתונה. לפעמים דחיית ההתמודדות תאפשר שיפור של הפתרון באופן יחסי ולפעמים לא. ולמרות זאת בראייה רחבה (ולפעמים ציבורית בהקשר לנושאים שהעלת) הנזק התדמיתי (ואולי התרבותי) יעלה על השיפור היחסי בתוצאה.