חינוך זה לא מילואים, שעושים בהתנדבות. על ההוראה מגיע לאנשים שכר מלא, וכמובן שאין שום הצדקה שפנסיונרים שאין להם גישה לילדים יעשו את העבודה הזאת. מי שמתאים לזה, וגם זקוק לשכר, הוא כמובן הקאדר הגדול של דוקטורנטים/ות צעירים שמתאימים לזה הרבה יותר. אבל מה לעשות כשהממשלה מתנערת מאחריותה לאזרחיה, ומתנהלת כמו קונה בבזאר שרק מנסה לחסוך עוד כמה גרושים, ולהשיג רייטינג ע"י שימוש בשמה של פרופ' יונת ודומיה

לממשלה יש את כל האמצעים הדרושים, לנהל מדיניות אחראית יעילה ומיומנת. בפועל המדינה מתנהלת באופן חובבני ביותר. כל בעיה קטנה שצצה, מסיתה את את הנושא מהעיקר וגורמת לממשלה להתעסק בקטנות. כך המנהיגות עסוקה כל העת בכבות שרפות וכל עתותיה נתונים, בדאגה למנוע את השרפה הבאה. עוסקים בתפל ומזניחים את העיקר, ניהול מדינה על כל גווניה. כך האזרח והמדינה יוצאים נפסדים. התוצאה עיוות בקבלת החלטות, המביא לידי כשלים בלתי הפיכים.

מתי יבינו שהחינוך יגיעו מהבית והשהות עם מרצה קשיש (מרצים פורשים בגיל 68) אינה תחליף. על מנת להעביר הרצאות טרוייאליות ניתן להשתפק בסטודנטים

ישנם מרצים שמשאירים אחריהם אדמה חרוכה, צריך שמישהו ילמד את הסטודנטים משהו בפועל.