גוף מפקח חובה שיקום אך הוא צריך להיות כפוף לכנסת ולא חלק מההררכיה של התביעות וכמובן לא תובע ראשי או כפי שפעם קראו לזה פרקליט מדינה בדימוס. והרי דוגמאת נציבות תלונות ציבור על שופטים: לפי נציבות תלונות הציבור על שופטים "הבעיה העיקרית של המערכת הינה התמשכות ההליכים" - התמשכות ההליכים עם כל העול שהיא יוצרת, היא רק אחת הבעיות ולא החמורה ביותר, לכן פחות פוחדים להתלונן. בהיותה גלויה לא ניתן להתכחש אליה ואין צורך בחקירה. הלזה צריך נציבות תלונות, האם לא נתן להשתמש למשל בהנהלת בתי המשפט? טיפול בבעית התמשכות ההליכים משמשת לנציבות כסות לאי רצונה לטפל בנושאים האמיתיים והטענה כי זו הבעיה העיקרית, היא זריית חול בעיניים. הבעיה העיקרית הינה חוסר יושרם של השופטים ולא רק האינטלקטואלי אלא חוסר יושר כפשוטו וגם חוסר מצפון ומוסר ואחריות כלפי החברה. במעשים זה מתבטא ביחס של איפה ואיפה, בדיווח כוזב, חיפוי על עבריינים, הפרעה והפסקת עדויות, הפעלת לחץ איומים, בידוי ראיות הדרכת עד - אם כי בצורה מתוחכמת באופן שיראה כשאלות ספקניות אשר גוררות תשובת תיקון, וכמו כן הוראה לעורך הדין המייצג מה לטעון ומה לא ולאחר מכן רשום בפרוטוקול כאילו הוא טען מיוזמתו בעקבות מהלך הדיון, וכן כל מה שהוא שיבוש הליכי משפט. גם חוסר עצמאות שיפוטית ואי שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, התנהגות פרועה ומשתלחת ואי כיבוד האדם. נראה ששופטים יודעים היטב להעביר בינם שיטות. דיבור אחד רשמי ואחר בינם לבין עצמם. הנציבות אינה מתחקה אחר השופט הנילון גם אינה מקיימת חקירה כלשהי אלא מעבירה את התלונה כלשונה אל השופט הנילון גם כשזו מוגשת במהלך המשפט עוד כאשר המתלונן תלוי בהחלטת השופט. אם כי יש לציין אין פניה לשופט אם המתלונן מתנגד לפניה מיידית לשופט, אך במקרה זה התיק נסגר ואין מטפלים. רק לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט התלונה נשלחת כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ, משזו מגיעה היא מתקבלת כלשונה כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתושבת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה וברור עובדתי לא כל שכן מענה לבעיות. מקובל שלמתלונן נתנת הגנה תוך כדי ברור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלו כחסרי מצפון מוסרי, הנציבות מבקשת לפנות אל שופטים היא אינה מתחקה אחר התנהלותם אינה חוקרת וכל דרך ה"בירור" שנעשה הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. בזמן המשפט פניה אל השופטים הינה מעשה נפשע כשלעצמו, אך עוד כשאינם חוקרים כלל ואין להם הוכחות להראות לשופטים שנתפסו בקללתם, אחת מטרתה - לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. נציבות התלונות לא רק שאינה מועילה עם כל עלותה, אלא מזיקה מאוד בכך שמוכיחה לשופטים כי מותר להם לנהוג כאוות נפשם, וכל אשר יטענו יתקבל. במשך השנים בה פועלת הנציבות בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהם. הנציבה הקודמת דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה.

מזמן הבג"ץ איבד את אימון העם, אולי הגיע הזמן לחשוב קצת למה?

רק הפרקליטות השמרנית והמאובנת עוד לא הבינה שהעולם מסתכל קדימה, פרו אקטיבי, איך למנוע את הכשל הבא ואיך לתפקד באופן יותר יעיל ונכון. ולא רק לחפש אשמים כל היום. ארגון מיושן, מקובע חסר מעוף. לכן נציב תלונות הוא בדיוק מה שהגוף הזה לא צריך אלא מחלקה לניהול סיכונים ומניעת כשלים.