בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים של עד 100,000 ש"ח בגין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית. במקרה זה, התובע ביקש פיצויים בסכום כולל של 55,000 ש"ח, ובית המשפט נתן לו את מלוא הסעד המבוקש. למעוניינים, סקירה של פסק הדין: http://patent.glazberg.com/2010/09/blog-post_12.html

בנוסף לתגובתי לעיל עלי לציין עוד שצילומי חדשות בעיקר, המבוצעים בעיצומם של אירועים חדשותיים, אינם צילומים המוזמנים ע"י המשתתפים באירועים, אלא יוזמת התיקשורת החופשית המכסה אירועי חדשות. קניין רוחני אינו ניתן לחילוקי דעות ונקבע בחוקי כל המדינות החופשיות ובאמנות בינלאומיות. לדוגמה: למי יהיו שייכים צילומי המטוסים שנכנסו במגדלי התאומים - האם לטרוריסטים שהטיסו את המטוסים? ואולי לחברות התעופה להן היו שייכים המטוסים שפגעו בתאומים? או אולי לבעליהם של מגדלי התאומים או לבעלי המשרדים שנפגעו? או אולי לאנשים המסכנים שנראו קופצים אל מותם מהמגדלים הבוערים? ועוד כהנה וכהנה.

לו טל ברודי היה מזמין אצלו את הצילום, הרי שהזכויות היו של ברודי. מאחר והצלם הוא זה שבחר לצלם את התמונה ומיוזמתו, זכויות הקניין הינם שלו. מצד שני, יכולת ברודי לתבוע עכשיו את הצלם על שימוש בתמונתו לעשיית הון ללא רשותו.

יש מספיק תמונות אחרות מאותו אירוע, כמו זו למשל שמשתמשים בה בכתבה כאן. בנאדם עושה עבודה, מגיע לו כסף תמורתה. מה שמקנה לצילום את הערך הואט האובייקט, הקומפוזיציה, העיתוי, התאורה - כולן בחירות של הצלם שביצע את התמונה. העובדה שהמינהלת בחרה דווקא להשתמש בתמונה שלו ולא באחת האחרות שצולמו באותו אירוע רק מדגישה שהבחירות שביצע הצלם הן שנותנות את הערך ליציאה. איך לעזאזל אפשר להגיד שהצלם הוא ה"עשיר" הכוחני פה? הרי ברור שבאה מינהלת הליגה ורמסה את זכויותיו. סופסוף מישהו בא להגן עליו.

אם התאחדות הכדורסל היתה מצלמת (והתמונה היתה יותר טובה מהליגה) - הזכויות שלה. זכויות היוצרים הן של היוצר (ובמקרה זה שמוליק רחמני). עשרות צלמים צלמו הארוע, וההתאחדות בחרה דוקא בתמונה זו בגלל איכותה ויחודה משאר מאות התמונות שצולמו.ועל כך מגיע לצלם תשלום! החוצפה, של אנשים או מוסדות, לקחת עבודה של משהו ולעשות בה ככל העולה על רוחם ללא קבלת רשות וללא תשלום -עוברת כל גבול.

במה הוא טוב יותר מעובד שממציא פטנט שאף אחד אחר לא היה מסוגל לחשוב עליו שהופך שייך מידית למעביד.את התמונה הזאת כל אחד היה יכול לעשות ואפילו טוב יותר.

זו עבודת הצלם ומזה הוא מתפרנס. צלמים מוכרים את הצילומים שלהם ומקבלים עליהם קרדיט.

צילום כמו ציור בבעלות המצלם או מצייר, ולא בבעלות המצולם או המצויר. הפסל דוד היה שייך למכאלאנגלו ולא לדוד...... המונה ליזה שייכת ללאונרדו ולא לליזה... וכ"ו

מה מקנה לצילום הזה את ערכו ? האם אלה עבודתו של הצלם, וכשרונו, או המוניטין של טל ברודי עבודתו וכשרונו. ההחלטה לטובת הצלם ממחישה שמי שמנסה להצדיק את חוקי הקניין הרוחני לא בא להגן על שום זכות רוחנית אלא על יכולתם של העשירים (חברות התכנה המדיה והתרופות) למכור את סחורתן במחיר מופקע.

האדם היחיד שהתמונה שייכת לו ויכול לבוא בטענות הוא טל ברודי. השופט ממש לא צודק ולא חושב בהיגיון בריא. תחשבו בעצמכם הרי ללא טל ברודי, גם לא היתה תמונה שכזו.

זה היה רגע שלא יישכח. אני מכיר את רחמני אישית עשרות שנים ומגיע לו כל שקל על זכויות היוצרים ועל העבודה המסורה בכיסוי הספורט הישראלי. התנהלות האיגוד היא עוד דוגמה לרמיסת אזרח קטן ע"י המימסד.