משום מה, בעשורים האחרונים המגמה של העשירים למצוא באנשים דרך להגדיל את עושרם הלכה וצמחה. חיפושם אחר הפוטנציאל שבך להגדיל את הונם הפך אותם לחשוב שהם בסך הכל מחפשים בך דרך שתשמש אותם לבטחונם ולהישרדותם. החיפוש מתבטא בבחינת היכולות שלך ! בוררים אותנו, מסננים אותנו, עורכים סלקציה מי שחוזקו יכול להעשיר אותם זוכה להגנה ומי שאין בו חוזקה זוכה לניצול. התחושה היא כאילו גורל כל אדם נקבע עפ"י מבחן של קרן הון סיכון שעושה סלקציה בין אנשים אשר יכולים להגדיל את הונה לבין אנשים שלא מסוגלים להגדיל את הונה. בנאדם הפך למניה שזורקים אותה כשהיא חלשה, וכאשר בנאדם הוא חלש אז החברה הישראלית זורקת אותה. בישראל הוא "מועלה כקורבן" כי אין בו מצויינות. עשירי ישראל מפארים מצויינות ומוכנים להשקיע רק בחזקים ממילא, והמדינה שלנו רואה בזה כאילו עשירי ישראל "תורמים לחברה". יותר נכון, הם תורמים לחיזוק הפערים ולחיזוק הסבל של החלשים. אבל הצביעות היא מאוד גדולה, כך לדוגמה אנשים עם פיגור שכלי, אנשים עם נכות נפשית, אנשים עם נכות שמקבלים בקושי אלפיים שקלים לחודש, הם אנשים שהמדינה אפילו לא מכירה בזכותם לדיור. אף אחד לא רוצה לחשוב ולהבין את מצוקתם מפני שהם ממילא "מניה מופסדת" אז במדינה הזאת התרבות הישראלית חושבת שלא מגיעה להם בעלות בדירה אלא רק להמשיך לסבול בשכר דירה שגורם 90% מהקיצבת הנכות הכללית שלהם ולהישאר גוועים מרעב. התרבות הישראלית מחכה שהחלשים האלה ימותו כבר כדי להמשיך לעשות הון ולקבל משכורת גבוהה ולהגדיל את הפערים בין החלשים לחזקים. הפערים הרי משרתים את החזקים. כחלק מזה, החלשים הם "מניה מופסדת" אז כדאי להפיל אותם עוד יותר על ידי תנאים רעים, ואילו כדאיל להשקיע בחזקים ולהעשיר אותם יותר על ידי הלוואות בתנאים נוחים במיוחד. זוהי התרבות הישראלית.

היי , שום גזענות ושום נעליים . הציון של הקרדיט היה נמוך ולכן קיבלו הלוואות גרועות

לווה בעייתי הוא כזה שהסיכוי של הבנק לקבל ממנו את הקרן והריבית הוא נמוך. הבנק חייב לקבל ממנו ריבית גבוהה יותר כדי לקבל על עצמו את הסיכון. האלטרנטיבה היא לא להלוות בכלל במקרה זה כפי שנעשה בישראל. הבנקים האמריקאיים שילמו מחיר יקר על הטעויות שלהם, אבל מי ששילם אף יותר הוא הממשלה האמריקאית שהיתה צריכה לחלץ את הבנקים.