בדיוק כמו הסיפור שסיפר פה אחד הטוקבקיסטים,שהמלצרית פתחה בלוג וסיפרה איך ירקה ושמה כדורים באוכל. כדי למנוע את ההרגשה שחייבים להם,לעקור משורש את ההרגשה שלהם שחייבים להם.אם אין להם הרגשה כזו שחייבים להם שרות או טיפ כך יצטמצמו הסיכונים שמלצרים מלוכלכים יעשו משהוא מזיק לאוכל. השרות ותשלומו זה עניינו של בעל העסק עם המלצר ולא של הסועד.

נכון שאנו לא נחזור לאותה מסעדה. מה זה קשור. צריך להיות רגיש ואדיב, זאת תכונה בסיסית שעליה אנו צריכים לגדול. תכונה המכבדת כל אדם באשר הוא ,ובכל פועלו. כי נרצה שיכבדו גם אותנו היום זה בטיפ,תשר, מחר זה בהתייחסות אחרת לנו כבני אנוש.

בגרמניה טיפ קטן בספרד רק אם אתה לקוח קבוע באיטליה די חובה אחרת ירביצו

כמי שנמצאת הרבה בחו"ל בפרט באירופה הודרכתי ע"י מבינים בעינין נימוסים במסעדות שנהוג במסעדות שהשרות כלול לתת טיפ ע"י עיגול החשבון ולא להשאיר סכום גדול.

או משהו דומה לזה שאצלם זה " דמי עריכת שולחן " והמנוולים לקחו אצלנו בין 1-2.5 יורו לאדם כאשר אכלנו במסעדות. וזה בנוסף לטיפ שהם ציפו כמובן מאליו לקבל בסוף. טוב עד כמה שאני יודע זה נהוג רק בצפון איטליה למזלנו.

יש מדינות כמו פינלנד, שם מלצר במסעדה חייב להיות מוסמך עם אישורים ותעודות, מלצרים עובדים באותה מסעדה שנים רבות ויש המון מלצרים בני 40-50. הם מרוויחים יותר מעובד הייטק בארץ (גם כוח הקניה שלהם גדול יותר), ולכן לא משאירים שם טיפ במסעדות. בארץ אימצנו דווקא את המודל האמריקאי\ערבי, בו מלצרים הם צעירים שמחפשים עבודה זמנית ומרוויחים שכר מינימום (אם בכלל) ומרוויחים את לחמם מטיפים שהם כסף שחור. הם מנוצלים ועובדים קשה ואח"כ מוציאים את התסכול שלהם על הלקוחות. קראתי בלוג של צעירה שעבדה כמלצרית, על איך הדבר היחיד שהיא אהבה בעבודה זה ירקה לסועדים באוכל ושמה להם שם גלולות שהיו אצלה (גלולות נגד היריון, אספיריו וכו') בפנים. איום ונורא.

1 מתן טיפ הינו מעשה שלא קשור לכבוד או התחשבות בזולת. זה קשור באופן שאנו רואים את עצמנו ככאלו שמסוגלים לתת תשר למרות שאין צורך (כלומר המיקום שלי גבוהה משלך) 2 מתן טיפ במקומות שאין צורך גורם לזלזול באותם שאינם משלמים וגם גורם למעסיקים לשלם פחות שכר 3 ביפן לדוגמא מתן טיפ נחשב מעשה לא תרבותי. המלצר יסרב באמירה שהוא מקבל משכורת על מנת לשרת וכן עם או בלי טייפ רמת השרות תהייה זהה (לא קונים אותו בכסף) סיכום חבל שמשהו המציא את זה (שוחד) והחיים קלים יותר לכולם באותם מקומות שזה לא קיים

כך שהנחת הבסיס של המאמר מוטעית לדעתי.

אנשים גם נותנים טיפיים וגם תורמים כספים ומתנות וגם גונבים מאחרים באותו זמן כמו טיקונים ועברינים

גם המלצר/ית רואים אותנו פעם אחת ויתכן שלא יותר אם יחשבו שלא יקבלו טיפ נוסף על זה שבמילא בחשבון - כך גם יראה השרות. קפיש!

כשאני הולך לקפה או מסעדה אני לא נותן טיפ בגלל שאני חושב שאחזור לאותה מסעדה או קפה. אני נותן טיפ על שירות טוב. על שירות גרוע לא אתן טיפ גם במסעדה שאני אבקר בה קבוע. מלצר צריך להבין שהשירות הטוב שלו זה השכר שלו, ולא כורח נסיבות. אני נוהג לתת טיפ בגלל שיש לי הערכה לאותם סטודנטים שבצורה הזאת ממנים את לימודיהם ואת חייהם באופן עצמאי. גם אני כשהייתי סטודנט שמחתי כשקיבלתי כמה גרושים על מנת לקנות עוד ספר ללימודים שלי. עכשו תורי לעזור,

לא הבנתי למה במסעדות באיטליה נלקחים 15 אחוז מגובה ההזמנה או דמי שירות קבועים ,בכל זאת השארתי טיפ למלצר בסופו של דבר. לאחר כמה ימים של טיול הבנתי שדמי השירות הם למעשה הטיפ לאותו מלצר שבדרך כלל הוא יותר מנוסה מהמלצר\סטודנט\חייל הישראי שבשבילו מלצרות היא תחנת מעבר ומן הסתם השירות שלו הוא פחות מודע מהשירות של אות מלצר אירופאי שבעבורו מלצרות הוא'המקצוע'. על אותם 15 אחוז שירות שנלקחו ממני הוספתי תמיד שווה ערך ל 5 שקלים רק בשביל ההרגשה הטובה שלי בכך שהמלצר קיבל אקסטרה...

אותו מלצר יכול להפוך בעתיד לתייר במדינת ישראל, אני חושב שהוא ימשיך את אותה פזרנות יתר גם כאן.

גם אם קיבלתי את כל מה שהזמנתי,והשרות היה כנדרש,אבל המלצר לא מצא חן בעיני..לא אתן לו טיפ. שרות אינו חובה בכלל,והחוצפה של מלצרים לומר בקול נמוך ואו רם שזה לא כולל שרות,נענית אצלי נכון זה לא כולל שרות והשרות לא חובה.. ואם בא לי להסביר עוד..אני אומר שזה עניין שלי אם לתת טיפ..וזה תלוי גם אם הטיפ הוא אישי=כי יש מקומות שהטיפ=שרות הולך למקומות לא ברורים,וכמו לבעל הבית שמחליט איך ךחלק אותם,וכמו נניח לכלל המלצרים,זה לא מענייני ולא מרצוני המצבים האלה. אני רוצה שהטיפ יהיה אישי ואך ורק למלצר או מלצרית שבא לי לפנק אותם על השרות ולא רק הנחמדות שלהם שבאה עם השרות. הגיע הזמן שירדו מאיתנו בכל הנושא הזה של טיפים,ושלא יפחידו אותנו שנמצא את זה מגולם במחירים של המסעדה אן בית הקפה.במילא המחירים של רוב המקומות מופקעים..ואם יהיו עוד יותר מופקעים אז נמצא עוד יותר מקומות שיתפגרו ויסגרו את שעריהם..ניחוש קטן שלי הרבה בעלי בית לא יעלו מחירים בגלל הפחד מזה.

השנה 1985 אני ואשתי אכלנו במסעדה תורכית בפילדלפיה,החשבון היה גבוה ממה שתיכננו וברגע של שטות החלטנו לצאת מבלי להשאיר טיפ,ברחנו כמו עכברים מהמסעדה בכדי לחסוך 7 דולר,עד היום אני מאוכזב מאותו חיסכון מעאפן.

עם כל הכבוד לכותב, ויש כבוד, אני מנחש שידיעותיו בתחום הכלכלה עולות לאין שיעור על ידיעותיו בתחום הפסיכולוגיה (ובמיוחד הפסיכולוגיה החברתית), שאם לא כן מאמרו זה היה מקבל תפנית שונה לגמרי. נדיבות, אמנם, הינה תכונה. אך ככל תכונה היא מימד אישיותי, שהינו משתנה בין קצוות. במילים אחרות, יש אנשים נדיבים יותר או פחות, יש נדיבים מאד (באישיותם הבסיסית) ויש כאלו שנדיבות מהווה עבורם התנהגות מוקצית ומאוסה... לכן, ניסיון לתת תשובה לשאלה ולהסביר התנהגות בצורה שנשענת על הכללת-יתר והעדר התייחסות להבדלים בין-אישיים הוא כושל מעיקרו. היה נכון יותר אילו פרופ' אריאלי היה מתייחס לתכונת הנדיבות של השואל ולא לטבע האנושי הנדיב... יתר-על-כן, יש תכונות אישיות אחרות שעשויות להסביר את מתן הטיפ (המיותר?) ולאו-דווקא תכונת הנדיבות, לרבות (חוסר) אסרטיביות, (העדר) אינטליגנציה, (אי) בטחון-עצמי ועוד...