"לפני שני עשורים מחיר השוק היה עד פי שש מעלות הייצור: היצרן הכפיל אותו לסיטונאי, הסיטונאי הכפיל לקמעונאי, והקמעונאי הכפיל לצרכן."

"יוקרה" ו"אופנת עלית" הם טריקים שבהם עושים היצרנים כסף תודות לטימטום האנושי. לשם דוגמא: אהוד ברק עונד שעון שמחירו 13,000 דולר. אני משתמש בשעון סווטש שעלה לי 48 דולר. וראו זה פלא: השעון שלי מראה את השעה בדיוק כמו השעון של ברק! כלומר, ברק שילם בשביל המידע שאני מקבל ב-48 דולר - 12,952 דולר יותר. ועוד אומרים עליו שהוא גאון!...

"יוקרה" פירושה prestige. לפי מילון אוקספורד, prestige היא "הערכה והערצה בהיקף נרחב בשל הישגים או איכות בעלי ערך." ה"יוקרה" שאליה מתכוונים הישראלים הפרובינציאלים היא luxury - כלומר "מותרות". חפצים שעולים המון כסף. ואכן, שם ספרה של דנה תומס המוזכר בכתבה הוא "How Luxury Lost Its Luster" (ובעברית: איך המותרות [לא יוקרה!] איבדו את הברק שלהם). "מותרות" או "לוקסוס" אינם יוקרה, ויוקרה אינה יוקר. יוקרה היא הישגיה של פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, ולא סמרטוטי טקסטיל שטמבלים וטמבליות משלמים המון כסף בשבילם. היצרנים והמשווקים בונים על הטמבליות הזאת, ומוכרים לכם מוצרים שניתן להשיגם (באותה איכות!) בלי השם המפוצץ של החייט או התופרת ש"עיצבו" אותם בעשירית המחיר.

אף אחד לא שם לב שהסמל המפורסם של למברוגיני גם נעלם? או שגם אותו שומר היפני בתוך תיבת זכוכית סטרילית בביתו הקט.

נראה לכן שככה ניראית למבורגיני? הסיני הצהוב שיושב על האוטו הצהוב אינו יושב על למבו אלא על קונסטרוקציית פח או פיבר שמישהו הרכיב לו בחצר האחורית (וקורא לעצמו בטח סדנת שיפורים). כל העסק הזה בטח יושב על איזו עגלה סינית מקרטעת משנות השמונים, מנוע 4 ציל' שבועטת את הקונסטרוקציה הצהובה מ-0 ל-100 ב-17 שניות וזאת מבלי להבטיח שתסיים איך שהתחלת. מהר לתקן את הפדיחה!!

סתם לידיעה כללית 8=3^2

אם לא יותר....

מבזבזים כל כך הרבה על חתיכות בד. למה חולצה שיש עליה את הסמל של התנין צריכה לעלות 400 שקל (אם לא יותר, אין לי מושג) זאת חתיכת בד שפועל שמקבל דולר ליום עשה בסין.

באמת עכשיו כל המותגים ניהיו עממיים.. עובדה, עכשיו הכל במבצעים מטורפים LALADY.CO.IL

צריך לקנות ממעצבים מקומיים, שמתחייבים לעבודת יד.. יש אתר כזה ישראלי, שמעצבי אופנה צעירים מוכרים בו בגדים קוראים לאתר "פרשמיט" (freshmeat.co.il) ויש בו דברים ממש מגניבים. אם תקנו בשוק, באינטרנט או בבוטיקים קטנים בדרום ת"א ממעצב צעיר שעכשיו סיים בצלאל או שנקר אתם יודעים כמעט בוודאות שהוא עושה הכל בעבודת יד ושאתם לא מנצלים ילד בן 11 שיתפור לכם עוד שיעתוק של תיק. אצל מעצבים עצמאיים יש גם הכי הרבה תשוקה ורואים את ההבדלים בעיצובים.

יכול להבחין במגמה של אביזרים "מגה יוקרתיים" . ז'קטים בעשרת אלפים יורו בשאנז אליזה, נעליים בשלשת אלפים יורו, שעונים בחמישים עד שמונים אלף וכו'. עשירים כבר לא קונים לואי ויטון...

יש דרך ישרלית יחודית להבחין בין מזוייף למקורי כנס ל cryptocodex.com תחת מוצרים כל אדם יכול מידית בעזרת הטלפון הסלולרי להבחין מי מזוייף ומי מקורי Q

עדיף לתפור משהו ייחודי אצל התופרת השכונתית במקום להיראות אותו דבר כמו כולם.... לקנות פריטי יוקרה ולפחד להשתמש בהם כמו היפנים המופרעים.... זה רק מראה כמה הכל מיותר....

כל אחד חושב רק על איך הוא יכול לעשות יותר כסף !! זה שם המשחק, ואם עושים יותר כסף אצל העמך - שהם תמיד הרוב הגדול, אז כולם רוצים למכור לעמך - מאוד פשוט אז שהעשירים יוציאו את הראש מהתחת ויפנימו שיש להם מספיק איפה להתבלט ולהיות שונה באחוזות שלהם ובמכוניות. הם לא חייבים ללכת גם עם תחתונים יוקרתיים שאין לאף אחד אחר.

אם אנחנו רואים את מותגי העל מאבדים את קהל לקוחותיהם ה"עשירים", מכיוון שהמוצרים חשופים גם ל"פשוטי העם", הן מבחינת המחיר והן מבחינת איכות המוצר, ואם אנחנו נחשפים לכך שילד סיני בן 14 תופר תיק לבחורה בת 30 ולא מדובר במשהו מאלנבי, אלא תחת התווית מייד אין איטלי, ואם עשירי העולם מתחילים, מיי או מיי, לכעוס על גניבת הייחוד שלהם ע"י האוליבר טוויסטים הדוחים הגרים קילומטר (לפחות!) מכיכר המדינה, ואם מתברר שאיזה גבר נטול נשמה רוכש בזה אחר זה את מותגי העל והופך אותם לסתם תאגיד שלא באמת מחפש איכות, תפירה, גימור והניחוח היסטורי שבעבורו אנו רוכשים את המותג, אולי עדיף כבר לרדת מעץ הצרכנות הדוחה שעלינו עליו, ובאמת להבין את מה שקראנו הרגע: אין שום ייחוד למיתוג. אם כבר, אנחנו כולנו פרות באותו העדר. ולפחות, אם כבר "קנית מותג", אל תעוף על עצמך. **הכותבת רוכשת מותגים. ועל הדרך- כל שרשרת פלסטיק, צמיד זרחני, מאפרה, קופסת פח חמודה, סט עטים עם פרווה, מדבקות צבעוניות, בובת חתול, קלמר... על כל חנות הכל בדולר... יש אלפי מפעלים שבשביל לייצר את המוצרים המיותרים האלה נושפים, פולטים, טוחנים, מזהמים, מבזבזים ומשחיתים את עולמינו הקט והרגיש. תזכרו את זה.

this is the problem of the industery . in this article they say that the chinies can not notice what is original and what is a fake , and its true . you can buy in china luies viton bag fake for 25 usd and its good quality . you can buy rolex watch in china for 60 usd and its look the same and also very good quality . so i dont understand the people that buy rolex for 10000 usd when you can buy the same in less than 100 usd .

הם בסך הכל מפזרים את הסיכונים שלהם.

חחחחח :-).

90% מהאנשים באי הם יפנים שמבלים את רוב הזמן שלהם בחנויות היוקרה הרבות בוייקיקי האמת, נראה דיי פתטי, מקום כל כך יפה והם מבזבזים את הזמן שלהם בחנויות איך אפשר להסביר דחף כל כך לא רציונלי (הרי זה לא שהם חולי אופנה) אנשים דיי מוזרים, כנראה מנסים למלא איזשהוא חלל

כיום קשה מאד להבדיל בין מה אורגינלי ומה פריט החיקוי ולכן לא שווה יותר להשקיע הון עתק לא על בגד ולא על תיק! האישה העשירה ואשה רגילה מהרחוב יכולות להיראות כל אחת עם תיק לואי ויטון או פראדה כך של הייחודיות נעלמה

אני לא איזה מטורף אפנה אבל צורם לי לאחרונה לשמוע מכל פינה את המושג "הוט קוטור" על כל פריט בינוני ומטה בייחוד צורם הדבר שזה נאמר בנשימה אחת עם H&M. זה הרי שימוש ציני במושג. עקרונות ההוט קוטור המחמירים ושיטת הייצור ההמונית(ולא הומנית)\בקרת איכות ירודה של H&M עומדים בשתי קצוות מנוגדים. זה יפה ונעים ונחמד שאלבר אלבז שרברב להם כמה סקיצות אך מכאן עד לקרוא לזה קולקציית "הוט קוטור" סתם מזנה את המושג שאט אט נשחק ומאבד מן המשמעות שלו וחבל. אגב הכתבה כתובה לעילא! חן חן. הוט קוטור מויקיפדיה (סתם לסבר את האוזן): בגד המוגדר כ"הוט קוטור" - "אופנה עילית" , נתפר באופן מיוחד להזמנת הלקוח ועל פי מידותיו בלבד, עשוי בדרך כלל מחומרי גלם יקרים, נתפר בקפידה רבה על איכות התפר והגימור, לעתים קרובות נעשה שימוש בשיטות עבודה ידניות ומורכבות הדורשות זמן עבודה ארוך. בעיצוב ובתפירת בגד "אופנה עילית" מושם דגש עליון על מראהו של הבגד והתאמתו לדרישות הלקוח. לכן, בגדים ואביזרי אופנה אלה יקרים במידה ניכרת מביגוד המיוצר בשיטות יצור המוני.