ובנורמה החברתית (=שכן שלי איבד בטיול בטורקיה ארנק מלא ג'ובות, וילד צעיר רדף אחרי האוטובוס והחזיר האבידה....וגם סירב לקבל תמורה למאמציו). שמעתי סיפור דומה על מרוקו. בנורמה החברתית הישראלית כיום, העניין לגמרי לא ברור...והוא בהחלט מבחן לאדם (=אם לא יחזיר, האם יתקף בריגשי אשם בעתיד?....ואם יתפס מה יאמר?).

פעם אחת החזרתי ארנק לגברת יחסית מבוגרת. נישבע לכם שחוץ מלראות את שמה בת"ז לא הסתכלתי אפילו מה יש בארנק. מה קיבלתי בתמורה? - החוצפנית הזמינה לי משטרה וטענה שחסר לה בארנק 400 ש"ח. פעם שנייה, עבדתי בחנות בעבודה מזדמנת, איזה בחור שכח אצלי את הארנק, שמתי בצד היות ולא יכולתי לעזוב את החנות. בקיצור אחרי שעתיים חזר הבחור, קיבלת את הארנק בחזרה ובתמורה אני קיבלתי מבול של צעקות, קללות וגידופים על זה שלא ידעתי שהבחור לומד במכללה הסמוכה ולא הגעתי לשם כדי להחזיר לו את הארנק... עכשיו אתם מבינים למה אני לא מחזיר יותר כלום !!!

"מוצא" ומחזיר לבעלים פשוט בושה. מצאתי בחיי טלפונים וארנקים, והשבתי אותם לבעליהם ללא תמורה וגם שאני איבדתי את רכושי, גם בארץ וגם בטיול הוא הושב לי ללא תמורה. פשוט כתבה שמעלה לי את רפלקס ההקאה

ל-2 לכאה כמוך צריך שפעם יגנב דבר יקר ערך, ויבשו ממך תשלום של 30-40 אחוז, ואז נראה אותך סוחט את השני במצבי לחץ..... תתבייש לך.....

"אנחנו מצווים כי אנחנו יהודים", "כיהודים חובתנו היא...". צר עולמכם כעולם נמלה וצר לי עליכם. איך גם הבנה פשוטה שאם יש לי האפשרות להחזיר חפץ אבוד לבעליו עליי לעשות זאת בלי לדרוש תשלום, מתקשרת אצלכם ליהדות ולא ליחסי אנוש בסיסיים? תראו את הנוצרי הזה, איזה קופה הוא דפק פה על הארנק שמצא. אם רק הייתי נוצרי....

הכל תלוי בחינוך, בפעם הראשונה שאבד לי טלפון נייד (נישכח בחנות) אחרי שעתיים צלצלתי לנייד , ובעל החנות באנגלית עילגת הזביר לי איך לחזור לחנות, כשהגעתי וקיבלתי את הטלפון עם סליחה ענקית מתד בעל החנות הייתי המום, וכשניסיתי לתת לו כסף הוא סרב בתוקף, פעם שניה הייתי בחנות ביג קמרה וניסיתי איזה כיסא מסזים, הארנק כניראה נפל מהכיס (עם איזה 5000$) וכשגיליתי שהארנק נאבד אחרי איזה 3 שעות , הוא חיכה לי עטוף בחנות ושוב עם התנצלות מהנציג היפני, מאז ועד היום במקרה שמצאתי איזה אבדה אני מיד מגיש אותה למשטרה, או לנציג המקומי, אני יודע איך ההרגשה להיות בצד השני

אני מבקש שיתרום את הכסף לצדקה.

איך משלימים הכנסה על ידי השבת חפצים שנגנבו? למיטב הבנתי צריכה להיות לך גישה לחפץ שנגנב, דהיינו לקבל פריט גנוב ממקום כלשהו. שתי אפשרויות עולות בדעתי : 1) או שמי שגנב את הפריט נתן לך אותו, 2) אתה גנבת את הפריט בעצמך על מנת להשיבו. בשני המקרים זה ניראה לא טוב.

לפעמים ניתבעים כשחסר משהו. פעם החזרתי תיק לאישה ע"פ הכתובת שהיתה בתעודת הזהות שלה והיא טענה שהיה שם כסף ואני לקחתי. היא תבעה וגם זכתה כי לא היתה לי הוכחה אחרת. מאז לא מחזיר כלום ולא לוקח.

מה שאתה קורה מוסריות הוא בעצם עיקרון שנובע מהיהדות? אתה טוען כי לך הענין בא בטבעיות, אבל אולי זה בגלל שאתה יהודי בנשמתך, גם מבלי להיות דתי? אני אומר זאת כי זה בדיוק מצבי.

לפני אי אלו שנים איבדתי ארנק בתאטרון ירושלים. הארנק נמצא ע"ח המנקה הערבי. הוא הוחזר לי כולל הכסף המזומן שהיה בפנים - שקל לא היה חסר. ובנוסף הוא גם סירב לקבל פרס. כך שאין להכליל.

שנפל לרוכב טוסטוס. ירדתי מהרכב לקחתי את המכשיר תוך עצירת כל התנועה בכביש שנייה לפני שעלתה עליו מונית.. אחרי התלבטות על הדרך הנכונה ליצור קשר חייגתי למספר האחרון שאליו בעל המכשיר חייג. הבחור בצד השני כבר ידע שהמכשיר נעלם לחברו. קבעתי עם החבר של בעל המכשיר ברחוב. הוא לקח אמר תודה והלך. לרגע לא חשבתי לשמור את המכשיר לעצמי (שווה לפחות 2000 ש"ח ) או לבקש כסף זה אלמנטרי בעיני להחזיר אבידה. אבל האמת יצאתי קצת מאוכזב הייתי מצפה לתודה מבעל המכשיר עצמו .ואיזה מאמץ מינימלי. אפילו איזו מתנה סימלית שבטח לא הייתי מסכים לקבל. זה מה שאני הייתי עושה בכל מקרה במצב הפוך. אבל ניחא עדיין ההרגשה של עזרה לזולת טובה וממלאת.זה להיות יהודי באמת ומבפנים ולא באוואנטה.

אני קורא את התגובות אשר טוענות שעפ"י היהדות יש להחזיר את האבדה ללא תשלום. ואני שואל, מה עם סתם מוסריות? קצת הומניזם? למה ללכת עד לדת? בתור חילוני אתאיסט לחלוטין, אני מחזיר אבדות ללא תשלום פשוט כי זהו המעשה הנכון לפי תפיסת העולם שלי.

והשבתי בחינם בדומה דברים שאיבתי (מצלמה) הושבו לי בחינם יש לי חבר ש"מצאו" את הטלפון שלו והציעו להחזיר תמורת פרס. הוא הוציא צילומי אבטחה מהבית קפה , וראה שזה אותו מוצא ישר מי שפרנסתו היא השבת אבידות בתשלום הוא *רק* גנב , שגונב, ובמקום למכור לשוק מוכר חזרה לבעלים במחיר גבוה ממה שהוא מקבל עבור סחורה גנובה. פרופ' אריאלי, עבדו עליך

לא הכי קשור אבל לא התכוונתי לאנשים....

צריך לחוקק חוק נגד אנשים כמו יריב

הייי מצפה ממי שמוצא חפץ שאיננו שלו לחפש את בעליו,בטח אם זה סלולרי או ארנק,שלא בעיה לדעת למי הם שייכים,ולהחזיר לו את זה בלי שוחד!!!

הוא המציא לכם סיפור כדי להמחיש וללמד אותנו משהו. די נו נראה לכם שיש בנאדם כזה באמת?.. הולך ומוצא ארנקים ועוד מתפרנס מזה... תחשבו קצת. תשתמשו בשכל שלכם. גם סיינפלד דיבר על זה פעם, שבמסעדה צריך לבקש את הטיפ לפני האוכל, בזמן שאתה הכי מעריך את זה בכל מקרה - פינה יפה, אני נהנה כל פעם מחדש מזכיר לי קצת את הכלכלן הסמוי טים הרפורד

עצם זה שאתה מצפה לתמורה, זה לא מריח וטוב. תחזיר וזהו! עשית מצוה ושמחת בן אדם. וכבר אמר מי שאמר "שכר מצוה - מצוה". כל המיסחור של הנושא מעורר בי גועל.

בכמה מילים - אם מצאת אתה חייב גם להחזיר, ואםאינך יודע למי - אז למסור למשרה. אם התברר כי מצאת אך לא ניסית להחזיר = זו עבירה די דומה לגניבה ועונש לצידה.

מה הסיכוי שתמצא אבדות כל היום ותוכל להתפרנס מזה? ואולי אלו לא היו אבדות כלל??? יכול להיות שלקחת משהו מבלי שהבעלים ישים לב?

גונבים לך את הרכב ואח"כ מצלצלים ורוצים כסף בשביל להחזיר אותו ... ויש בישראל אנשים הזויים שרוצים להשכיר לנשמות האלה בתים ....

אני בז לאנשים שמבקשים תמורה לחפץ לא להם.

נאמר מפורשות בתורה: 'וכן תעשה לכל אבידת אחיך ומצאתו - לא תוכל להתעלם השב תשיבם לאחיך' מצווה מהתורה להשיב אבידה ללא שום תמורה!! ולא רק זה אלא אף אזהרה - 'לא תוכל להתעלם' - אסור להתעלם מאבידה ומחוייבים להחזירה. אז דחילאק - לעשות מזה כסף??? לאן הגענו? לדעתי זה שפל המדרגה! אחד מהמעלות של העם היהודי זה הערבות ההדדית והאכפתיות אחד כפלי השני, 'כל ישראל ערבים זה לזה' באם ניקח ונשלול כלל זה מאיתנו - במה אנו שונים משאר האומות?? גאוותנו היא בכך שאנו עושים אחד למען השני ללא תמורה, אז אם אנו נותנים מעצמינו לשני היאך יתכן ולא ניתן לו את שלו?

הסיכוי שלך לקבל את הארנק חזרה מחילוני או מחובש כיפה, יותר גבוה מאשר מחרדי.

החמדנות הזאת קצת מגעילה אותי. החפת שמצאת לא שייך לך. יש לך כתובת להחזיר אותו אליו? למה צריך לבקש תמורה? למה מאיתנו לא יצא לאבד דבר? ולקבל אותו בחזרה היה ההקלה הכי גדולה שקיימת. אין סיבה שלא לספק את ההקלה הזאת למישהו אחר כטובה ולא כי אולי אני ארוויח מזה משהו.

אני לוקח את המזומנים ורץ לבזבז בקניון.

האם נראה לכם מוצדק לנצל את מצוקת הזולת כדי לדרוש תשלום?

לפני כעשר שנים, כשהייתי בצבא הייתה לנו פינת קפה. בהתחלה ההסדר היה שהמכורים שילמו דמי חבר גבוהים ושתו ללא הגבלה, וחברים "רגילים" שילמו פחות אך הוגבלו לכוס אחת ביום. זה עבד חלקית, זה לא ענה לצורך של אנשים שרצו לשתות קפה איכותי פעם בשבוע - שבועיים במשמרת ערב שהתארכה. וגם גרם לחיכוחים איך לחלק את החיוב החודשי. בנוסף אנשים הרגישו שאם הם לא שתו קפה כל יום הם הפסידו "אתמול לא שתיתי קפה אז היום מותר לי שתיים" או "אני בחופש מחר אז הנה בו שתה איתי קפה על החשבון". כשהצטרפתי הצעתי שבמקום להוסיף דרגה שלישית נבטל את הדרגות, יהיו רק "חברים" ו"לקוחות מזדמנים". נשים קופה ושלט שמבקש ממזדמנים לשלם, אך לא הצלחנו להחליט כמה לבקש. אחרי דיון ארוך הצעתי שלא נרשום סכום בשלט, רק שהפינה פרטית, שכולם יכולים להכין לעצמם קפה אך נדרשים לשלם. האמת שאני לא זוכר את הניסוח המדוייק, האם רשמנו לשלם לכיסוי העלויות, או לשלם כמה שלדעתכם שווה הקפה, או ניסוח אחר. בסופו של דבר התוצאה הייתה שדווקא חברי הפינה שילמו הכי מעט כיוון שהקופה כיסתה את רוב ההוצאות. מסתבר שכשנותנים לאנשים להעריך כמה שווה להם מוצר דווקא שהם רוצים אותו הם ייטו להעריך הערכת ייתר.