בעלי העניין בחברות ציבוריות חולבים את החברות בלי טיפת בושה. מסיבה שעדיין לא ברורה לי, הדבר בולט במיוחד בחברות הנדלן. באופן אישי, את החלק מתיק השקעות שלי המוקדש לנדלן אני משקיע בריט1, דמי הניהול שם הם 1% שזה לא מאד זול אבל גם לא מאד יקר אבל הכי חשוב שדמי הניהול הם קבועים ברורים ושקופים.

לטעמי אשור שכר של קרוב ל20 % משוויה של החברה בגין שנתיים מלמד על כשלון של הרשויות שאמורות להגן על המשקיע הקטן. אין אדם , ובוודאי בתחום הנדלן ששווה שכר של 60 מיליון שח בשנתיים. מעניין וחובה על אי. בי . אי שתמכה באישור ההסכם להסביר את נימוקיה ובייחוד כיצד תורם השכר האמור ללקוחותיה.

חברה הפוגעת בלקוחותיה

בעלי חברות מגיע להם תמורה הולמת להצלחתם בהצמחת החברה,קרי- גידול בהכנסות,גידול ברווחים,גידול בתזרים המזומנים,ובלבד שהם ישתפו את כלל המשקיעים בפירות הצלחה זו,קרי-יחלקו דבידנד ויקבעו מדיניות דבידנד לטובת כלל המשקיעים ולטובת החברה. זהר לוי,על פי דיווחי סאמיט,הצליח בגדול ,ולדעתי יכל להמשיך ולהצעיד בגדול את סאמיט, לכן מגיעה לו תמורה הולמת מידתית,עכשיו מוטלת עליו ההוכחה שהוא יודע לשתף את כלל המשקיעים בפירות הצלחתו במסגרת חברה ציבורית. הוא חייב לחלק מיידית 100 מיליון שקל כדבידנד ראשוני ולקבוע מדיניות חלוקת דבידנד לעתיד לבוא. פעולות אלה יביאו לשתי תוצאות מיידיות: 1.תיקון עיוות השוק. סאמיט נסחרת היום מתחת להונה העצמי ולמזומנים שלה כ-40% .חלוקת דבידנד בסך 100 מיליון ש"ח יתקן באופן חלקי עיוות זה במיידי. 2.יכניס משקיעים מוסדיים נוספים לחברה. קביעת מדיניות חלוקת דבידנד תכניס לחברה משקיעים מוסדיים אשר יצעידו את החברה למעמדה הראוי ויעלו את שוויה באופן משמעותי. כך יהנו הן בעלי החברה והן כלל המשקיעים וזהר לוי יצעיד את סאמיט לליגה הלאומית בדומה לחברות מחלקות דבידנד כמו-מדטכניקה,דיסקונט השקעות,מרחב,פרטנר וכד'.