הבת שלי ובעלה המסור יצאו עם שני ילדיהם לאי שם באפריקה, למקום שלא יותר מדי אנשים שמעו עליו. אחרי שלוש שנים חזרו לארץ עם קדחת שכידוע נשארת איתך לעולמים ורק הולכת וחוזרת מדי כמה חודשים. לא מכירה יותר מדי אנשים שהיו מוכנים להתחלף איתה באפריקה ובטח לא עכשיו שחזרו ארצה למשכורת של 4700 ש"ח בחודש, למישהי בעלת תואר שני ודוברת שלוש שפות על בוריין. הם חזרו לפני שבעה חודשים ובעלה עדיין מחפש עבודה. כל חודש אנחנו מעבירים להם כספים לחשבון כדי שיצליחו לצוף. אולי היא לא עובדת בנמל ולא בחברת החשמל אבל מגיע לה ולחבריה קצת יותר הערכה וקצת יותר משכורת. אמא גאה

עבדתי עם אנשי משרד החוץ בכמה וכמה מדינות באפריקה ואין מה להגיד אלו טובי בחורינו. אנשים רצינים, ידענים, מסורים וכן כן אפילו ציוניים. שמעתי על המשכורות שלהם באפריקה ונדהמתי. לאנשים שלי שהגיעו מהארץ שילמתי פי שלוש כדי שיסכימו לבוא ולעבוד במקומות ובתנאים האלו. חשבתי שלפחות בארץ הם מרוויחים יותר טוב אבל אם זה המצב אז מה פלא שהם שובתים. כניראה שבאוצר באמת הגזימו חברים בהצלחה. הצלחתכם הצלחתנו

לשם הגילוי הנאות, אני ישראלי שחי בברזיל, עובד מטעם חברה פרטית. אני בקשר רציף וטוב עם אנשי משרד החוץ במסגרת עבודתי ובמסגרות חברתיות. האופן שבו המדינה שלנו מבזה את נציגיה הוא בלתי נתפש. השכר העלוב שלהם, גורם להם או להימנע מפיתוח קשרים ומגעים או לחליפין הם מגיעים כמו קבצנים. הם נדרשים לייצג את המדינה באירועים מדיניים וחברתיים ואי אפשר להסתיר לאורך זמן שלשגריר יש רק 2 חליפות ולאשתו 3 שמלות. אין להם את התנאים לייצג אותנו בכבוד והכי גרוע זה שלכל אירוע שהם צריכים לארגן, הם נאלצים לפתוח במסע התרמות מבייש. שגרירות של אף מדינה אחרת לא צריכה מימון מגורמים מקומיים כדי לארגן מסיבת יום עצמאות. נציגי תרבות של מדינות אחרות מעלים הפקות בלי לשנורר כסף מאף אחד. ואילו נציגינו, אחרי שכבר שנוררו כסף והצליחו להפיק מסיבת יום עצמאות ברמה שלא תבייש את המדינה, עומדים בחליפות הישנות והמוכרות לקבל את פני כל שאר הדיפלומטים המגיעים חמושים ברכבי שרד ונהגים. אני יודע שלמי שחי בארץ נדמה שאנחנו שעובדים בחו"ל עושים חיים. זה לגמרי לא נכון לגבי נציגי המדינה שצריכים להעביר את היום בלמזער את הבושה. משרד האוצר, תתעוררו. ראש ממשלה - עוד מעט תישאר רק עם ישיבות המלאות תלמידים וירטואליים לצורכי הקצבה, את כל השאר אתה מייבש ומבייש.