לפי דברי וינרוט הוא ייצג צד אחד ועו"ד שגב ייצג צד שני, אשר בניגוד לדוג' שלו על הכורים, הינם צדדים בעלי ניגוד אינטרסים (כפי שהסתבר במלוא העוצמה - עם סיום הפשרה, כשהבת טוענת שקיבלה פחות ממה שהגיע לה, לעומת האם שהייתה מרוצה מהפשרה). מאחר ומדובר בשני צדדים עם ניגוד אינטרסים, הרי שמבחינה אתית - עו"ד וינרוט לא יכול היה לייצג את הבת מטעמים של ניגוד עניינים, ולכן משהעביר את הייצוג לעו"ד אחר - אסור היה לו גם לדרוש ו/או לקבל שליש משכ"ט שגב (לידיעת אלו שאינם עו"ד ותזכורת ללשכת עו"ד - במקרים בהם עו"ד מעביר תיק בגלל ניגוד עניינים - אסור לעו"ד שמעביר התיק לגבות שליש משכ"ט...). ונשאלת השאלה למר יורי גיא-רון: איפה וועדת האתיקה של לשכת עו"ד? עומד פה עו"ד ידוע ומפורסם - ממש מראה של עבודתנו כעו"ד, ומעיד על עצמו, בבימ"ש, שהוא ביצע עבירה אתית, ואף משתמש במקרה כדי להתנקם במי שפגע בו (אוי אוי אוי...), ואיפה הלשכה? עוד מקרה שהלשכה מפחדת לגעת במפורסמים?! רוצים לשמור על ערכי הלשכה ועל שמם הטוב של עו"ד - תתחילו לעשב את הקוצים הגדולים שמציגים אותנו כטמעים וכשרלטנים, שמשחקים בלקוחות בינינו לבין עצמנו, ושמוכנים לשלוף סכינים כמו אחרון העבריינים. בושה לוינרוט ובושה ללשכה... אבל יש לי רעיון גאוני: בואו נעלה את תקופת ההתמחות לשלוש שנים ונכריח את המתמחים לעבוד אצל עו"ד בכירים "שעיקמו" את החוקים, ואז גם נחייב אותם לשלם שליש משכ"ט לטובת הלשכה - אז נשמור על כבוד המקצוע ונציל את שמנו הטוב כעו"ד. תתביישו מושחתים

הרושם המתקבל מפרשת וינרוט, שבכל שכבות הצמרות ואליטה במדינה, מהעמדה הציבורית עד הפרטית, מנצלים את מעמדם לביצוע דבר עבירה, בתקווה שבזכות "שמם הטוב", (לעתים כלל לא מוצדק) לא יתגלו הליקויים שלעתים גובלים בפלילים. ראה (קצב, אולמרט,הישרזון, גלנט, מנכ"ל משרד הפנים, דרעי, ועוד.. הרשימה מאוד ארוכה). נוצר מצב של יחסי גומלין לא בריא, בין הצמרת הציבורית לזו הפרטית, כשהאחת מזינה את השנייה, במעשי טובות הנאה בניגוד לחוק.