רק המזל יפגיש שלושה גאוניים באותה קבוצה וגם אם יפגשו מספיק שאחד מהם חרא שהכל יפול וגם אם שלושה מלאכי שרת אם שלושת הכישורים האלה יפגשו עם הרעיון הכי מוצלח ואם הדוד שלהם בתוך הנהלת הון סיכון ודוד שני שני בעל שם ידוע בעולם הייטק גם אז יכול שלא יהיה מזל כי טמבל אחר פשוט עלה על הרעיון שלהם שנה לפני וכמה שהוא מטומטם הוא הצליח כי הוא פשוט עלה על זה מוקדם יותר קיצר או שאלוהים אוהב אותך או שכרתת ברית עם השטן או שפשוט רשום לך בקלפים או שחייבים לך מגילגול קודם או שסתם המזל מצא אותך ברחוב

בידקו ומצאו מעט מאוד חברות שבבים ישראליות נסגרות. רובן ככולן הופכות לחברות בגדלם מענינים וחלק נוסף מגיע להנפקות אז למה לעזאזל אנחנו תוקפים אותן כל היום ?

אם היו בארץ עוד 10 חברות כמו טבע, היה אפשר להכפיל את תקציב הטיפול בעוני פי 50 ועוד היה נשאר קצת לחרדים ולבטחון...

אם אכן מדובר בהכרח של החברות הנובע מצד המשקיעים (קרנות הון סיכון), אפשר לפתור את הבעיה על ידי רגולציה מתאימה שלא תכריח את החברות למכור בזמן מסויים.

ותודה לבנק ישראל ולבנקים שחברות קטנות ויחודיות בכלל וחברות הזנק בפרט ויזמים הם בשבילם סמרטוט אדום אל תבואו אלינו אפילו אל תתקרבו

שאפילו אנשים טובים כמו אלי הורוביץ או ישראל מקוב ואחרים לא מבינים! החברות הללו הן לא ישראליות ואי אפשר להתייחס אליהן כישראליות. הכסף שמושקע בהן אינו כסף ישראלי אלא כסף של קרנות פנסיה אמריקאיות - כלומר של חוסכים אמריקאים ואחרים ולא ישראליים - וזה שהן מוקמות בישראל ולא בארה"ב, הודו או סין אינו רלבנטי לנושא הבעלות. מכיוון שהבעלות של החברות הללו היא אמריקאית\זרה הרי זה אך טבעי שכאשר המשקיעים שלהן -קרי קרנות ההון סיכון - ייצטרכו להחזיר את הכסף לבעלים האמריקאיים\אחרים הן ימכרו אותן. יש שתי אפשריות שחברות סטארט-אפ יעברו את התהליך של גידול לחברה גדולה. 1. שיושקע בהן כסף ישראלי כך שהבעלים שלהן יהיו ישראלים ולא ימכרו אותן (בינתיים לא ראינו שישראלים שמטיפים לכך מקימים חברות סטארט-אפ בכספם ומגדלים אותן, ההיפך הוא הנכון כולל לגבי אלי הורוביץ). 2. שהחברות הללו יירכשו ע"י חברות ישראליות (עיין ערך מלאנוקס). כל עוד החברות הללו בבעלות אמריקאית אי אפשר לבוא בטענות לא להנהלה שלהן ולא למשקיעים שלהן לגבי מכירה שלהן. הם רשאים לעשות בכסף שלהם מה שהם רוצים וזה גם לא כסף ישראלי (מה גם שהם אילו שמשלמים את המשכורות של עובדי החברות הללו ולא אף אחד אחר) מקווה שלמדתם משהו מזה :-) ותחשבו על זה.

ישנם בארץ כמות עצומה של חברות הזנק כמעת בכל תחום אבל מאטים מאוד מצליחים ליצור חברה בר קיימה, הרבה פחות ממספר החברות שהיו מצליחות במדינות אחרות. מניסיוני הרב שנים בסביבת חברות הזנק הסיבות העיקריות הם חוסר אמיתי של קרנות הון סיכון (יש לנו קרנות הון אבל בלי סיכון) וכאשר יש כבר השקעה, המשקעים "צריכים" להראות רווח מהיר וגדול ולא מאפשרים לא את הזמן ולא את הכספים הנדרשים .חברות הזנק ישראליות נתפסות באורופה וארצות הברית כחברות בעלות סיכון גבוה מאיותם ישראליות ורחוקות למרות שהם לא מסוכנות יותר או רחוקות יותר מחברות הזנק אחרות. בנוסף לכל המדען הראשי עם כל רצונו ויכולתו לעזור בתוכניות שונות הרבה פעמים רק מונע מחברות להתקדם עם בורוקרטיה מיותרת. חבל, כל כך חבל, צריך להתחיל לחלום שוב על חברות שישארו ויצליחו ליצר בארץ ולא להימכר באשירית מערכם!! צריך לשכור משאדם חכם ממני אמר "אל תימכרו את העץ, תימכרו רק את הפרי" מעניין אם משהו זוכר את האדם?

המהנדסים בארץ הם מהשורה הראשונה בעולם, המנהלים נמנים דווקא על יושבי הספסלים האחוריים, הם כוחניים קצרי טווח, ארוגנטים ולא מקצועיים. ולכן בתחילת הדרך שיש הרבה פיתוח ומעט ניהול אנחנו מצליחים ובהמשך שצריך ניהול טוב אנחנו נכשלים. קחו את ראש הממשלה ושר הביטחון כמשל - קצינים אמיצי לב ביחידת עילית בצה"ל וכאשר מתבוננים בהם היום...נו טוב

אני מדבר מנסיונם של אחרים. אנשים שפיתחו טכנולוגיה בעלת ערך. אם בעמק הסיליקון יהיה מאבק ומיקוח על נתח מתוך העוגה הכוללת, עם גישה של WIN-WIN, בארץ המשקיעים חסרי בושה וחסרי מעצורים בנסיונות לנשל את המפתחים לחלוטין. לרמות אותם, ולעשוק אותם. גישה זו, גישת החזיר, מביאה לנפילה של חברות עם פוטנציאל רב, כשהיזמים שהשקיעו זמן ומאמצים רבים מתאכזבים והשותפויות מתפרקות עם הפסד לשני הצדדים. המשקיעים החזירים גם נפגעים מאובן השקעתם, שהיא בד"כ לא גדולה בהשוואה למאמץ הרב שהושקע על ידי היזמים, אבל עיקר ההפסד מבחינתם הוא מהפסד ההזדמנות להצליח.

אלה לא גופים שלחברת פיתוח ניתן להתבסס עליהם. ההשקעה צריכה להיות מבוססת על כספי המפתחים או בעלי הרעיון והשלמה מחברות השקעות. היזמים הם ממוקדי פיתוח יש להם מחויבות למוצר ולעובדים בדרך כלל להם יש אורך רוח וסבלנות הבעיה שאין להם משאבים להחזיק מעמד שנים. מדינת ישראל מאד קמצנית בהשקעות לטווח ארוך ולא מוכנה לקחת סיכונים. לכן חברות רבות להן רעיון מצוין נעלמות ואיתן הרעיון והיזמים נשארים ממורמרים מאד ובדרך כלל לא מעיזים יותר לצאת קשה זו.

למה אין בישראל חברה כמו נוקיה ובפינלנד, שתעשיית ההייטק שלה מפותחת פחות מזו הישראלי במידה מובחנת יש? בגלל האופי הישראלי. היזם הישראלי מתעניין במימוש של רעיון -הוא עומל עליו כמה שנים, מתיש את עצמו, ולאחר מכן רוצה לעבור למכה הבאה. התמודדות עם ניהול ועם הנעה של חברה בתוך הכלכלה הישראלית ובניה של יחסי עבודה מול העולם -לא מעניינת מאוד את היזם הישראלי. הוא מביא רעיון, הופך אותו לבשל או כמעט בשל וברגע שהבשיל מוכר אותו מיד לחברת ענק אמריקנית שמשתמשת בפלטפורמה השיווקית שלה כדי למקסם את הרווחים מהרעיון במהירות שיא. לא פעם החברות האמריקניות קונות את החברות הישראליות (ולא רק אמריקניות) פשוט כי היא רואה את מה שהיזם לא רואה או לא רוצה לראות: שתוך תקופת זמן של שנים בודדות החברה הישראלית שרק צמחה תהפוך למתחרה רצינית בשוק-כך שגם אם היא עצמה לא יכולה לממש ממנה רווחים היא קונה את החברה הישראלית כדי לסלק מתחרים-כל מי שבתחום יודע שזה המצב לא פעם ברבים מהאקזיטים. מעט מאוד יזמים ישראלים ראויים לציון, בניהם גיל שוויד שצ'ק פוינט שלו היא אחת החברות היחידות שמממשת את הפוטנציאל שלה באמת ותורמת למשק יותר מכל האקזיטים שהיו עד היום ביחד. התעשיה הישראלית הייתה יכולה להיות חזקה בהרבה, ובפרט תעשיית הייטק, לו לא הייתה מוכרת את עצמה כל כך בזול.

אם לא היו מוכרים אותה היו צריכים להמשיך ולהשקיע עוד ועוד

כבר קבע אפלטון: כל אחד שיעשה את מה שהוא הכי טוב בו כך החברה כולה תצא הכי נשכרת הישראלים, זה ידוע, מצטיינים ביזמות, מקוריות, חוצפה. בכל השאר אין לנו יתרונות על אחרים, ובדרך כלל: חסרונות. לכן, תעשיית ההייטק נמצאת דוקא במקום הנכון לה. הקמת סטארט אפים ומכירתם. פה ושם יגדל לנו איזה גיל שוויד, וזה יופי, אבל זה היוצא מהכלל. ובשולי הדברים כדאי לציין עוד תכונה בה הישראלים מצטיינים: קיטורים, בכיינות, ראיית שחורות, הצלפה עצמית. ובמסגרת זאת יש לראות גם את הכתבה הזאת: הנה יש אקזיט יפה. משקיע שילש את השקעתו. אז במקום להגיד מברוכ, הישראלי המצוי מוצא הזדמנות לילל.

טוב ציפור אחת ביד, משתיים שצנחו בנאסד"ק

כל העולם של ההשקעות חולה לחלוטין בגלל בעיה קטנטנה. ניגוד אינטרסים. מיעוט משקיעים מול כולנו. המשקיע הקלאסי רוצה רווחים מיידים ולטווח קצר - כלומר למקסם רווח ולא משנה על חשבון מה. אנחנו צריכים בדיוק הפוך - רווחים סבירים ולטווח ארוך. יצירת יציבות - בדיוק הפוך מעמדת המשקיע. אנחנו צריכים מקומות עבודה, פיתוח אישי ומקצועי, מופ טכנולוגי. גם המשקיע רוצה, אבל. אבל רק אם המכפיל יהיה מעניין. מה 'קורה? מיעוט המשקיעים פותח פערים מול כולנו. מי שיש לו יש לו יותר ומי שאין לו צולל תחת חובות וריביות. כמה זמן זה ימשך? לא יודע, מאחר ורוב הכסף הוא בעצם חוב על חוב על חוב שצובר ריבית על ריבית על ריבית. חובות וריביות שאי אפשר לעולם להחזיר. מעין משחק מטופש שכזה שהמצאנו לעצמנו אי שם במהפכת התיעוש. מישהו יום אחד יתעורר ויבין שכל הכסף שלנו - לא שווה בעצם כלום. אולי אז נבין. וזה יכאב.

ולפני שאתה מתמרמר עוד, תזכור שהקרן הזו משקיעה כספים של משקיעים קטנים, לפעמים קרנות פנסיה משקיעות אצלן חלק מאחזקותיהן.

כי העסקים האלה לא באמת מהנים, הדרך היא סבל וקונפורמיסטיות בהתגלמותה.מעטים מאוד מאוד מאוד האנשים שמעניין אותם לפתח מערכות אנטנות מבוזרות.. לכן הדבר היחיד הטוב בעסקים האלה הוא כסף.

כפי שהכתב מציין, זו לא חברת סטרטאפ סטנדרטית שנפתחה כדי לעשות אקזית. במשך יותר מ10 החברה נאבקה על מקומה ונאבקה עם הקשיים הכלכליים שלה. החברה עשתה המון כדי לגדול ולהתפתח, זה גם לא פשוט כשמוטורולה הם המתחרה הישיר של החברה.

לא בכלכלה, לא בבטחון, לא בפוליטיקה אין תכנון לטווח ארוך. אז למה אתה חושב שההייטק יהיה שונה? החריגים הם אנשים כמו שוויד למשל.

כאשר אתה מגייס כסף מקרנות ברוב המקרים אין לך ברירה הקרנות לא מחפשות להיות שותפות בחברות שמוכרות ומרוויחות הקרנות מחפשות אקזיט וכמה שיותר מהר, אז אם הם השקיעו 15 מליון ותבוא הצעה שתתן להן 50 מליון הן מכריחות את היזמים למכור ואין כל ברירה.

להקים חברה, לפתח משהו חדשני, למכור אחרי, גג, 5 שנים. לעשות מכה. זה החלום.. איפה הימים שבהם היו כאלה שרצו להקים עסק לא רק בשביל לספור את הכסף אלא בשביל ההנאה, האתגר, הדרך...