במקום לזעוק לתקציבים, לניהול עצמאי של הרשות השופטת, מינוי שופטים וכו' וכו', למה לא מעלים עוד פתרון שהוא לגיטימי וישים בהרבה משאר הפתרונות - גישור !!! זה יקל את העומס בכל אותם תיקים שתוכנם מיותר לדיון בביהמ"ש, כלומר, ניתן להגיע לפתרון עם מגשר מוסמך במינימום זמן ומינמום עלות. כמה זה עולה למדינה - ממש כלום, מלבד אישור הפנייה של תיקים בטרום הדיון המשפטי.

משה גל איננו יכול להמשיך בתפקידו כמנהל בתי המשפט, לאור האירועים האחרונים. ראוי שאלשייך תוכיח את מנהיגותה בכך.

שלב ראשון שיפסיקו להרשיע חפים בכלל לא היו צריכום להגיע למשפט כאלו יש המון המון. שלב שני יענישו שוטורים ותובעים תופרי תיקים כך לא יעודדו הגשת כתבי אישום הזויים ויהיו הרבה אבל המון תביעות לפחות. שלב שני הענשת שוטרים ותובעים שקרנים. שלב שלישי הקמת בית משפט לחוקה שאינו חלק ממערכת המשפט שהביינישית מתנגדת לו ובית משפט זה יהיה אחראי על התנהגות השופטים והפרקליטות לא תוכל להגיש כתבי אישום נגד שופטים כך שופטים לא יפחדו מהפרקליטות אלא להיפך הפרקליטות תפחד משופטים. שלב רביעיי קורבן עברה לא יצטרך להגיש בנפרד תביעה אזרחית כי שופטים פלילים שופטים רק על פגיעה בחוקי החברה בלי להתיחס לפרט הנפגע - חברה ללא בני אדם. אם שופטים פלילים יקבעו גם פיצוי תמנע הכפילות המטומטמת. שלב חמישי פיטורי שופטים מטי משפט סדרתים הגורמים לצורך בעירעורים.

בתור עו"ד לא אחת, הנני מתוודע לכתבי אישום הזויים ושערוייתיים שמוגשים לפתחו של בית המשפט כאשר יוצרים עומס אדיר על מערכת פקוקה ממילא, כתבי אישום שכל בר דעת לא היה מגישם, רק לפני חודש הוגש כתב אישום כנגד אדם שכל חטאו אם יוכח הוא כי הגיש דו"ח כוזב סך הכזה כ 10,000 ש"ח. פעם תיקים כאלה היו נגמרים בפקיד השומה האדם היה משלם את חובו בלווית קנס ומוזהר לבל יעבור עבירה זו בשנית, במקרה הרע היה נגמר תיק כזה בכופר. אבל כיום שהמשפטיזציה ו משתוללת וכל עו"ד בגרוש הופך ל"קובע מדיניות" במדיניות שהכול "חמור" אין פלא שיש יותר עומס על בתי המשפט חבל.

כל הקלישאות נכונות - הכתובת הייתה על הקיר, זו הייתה שאלה של זמן עד שהמציאות תתפוצץ לכולנו בפנים, אבל למה, למה רק במדינת ישראל צריך לשלם מחיר בנפש כדי לפתור הבעיה? כשתגיע רעידת האדמה, כתגיע עוד שריפה. איתני טבע הם בלתי-צפויים מטבעם, אבל מערכת משפט? חוק? דווקא אלו שמבקשים להיות האומים והתומים של הסדר, של היציבות, של הצדק אוכלים את המערכת מבפנים. קראתי והזדעזעתי. כיצד מצפים מאדם לשפוט 600+ תיקים בשנה? המדובר בממוצע בשני תיקים ליום - ממוצע סביר בהתחשב ב-365 ימי עבודה בשנה. במדינות אחרות הפנימו מזמן את מצוקת השופטים ופנו לאלטרנטיבות - שופטים מקצועיים בבתי-דין שאינם דורשים פיקוח על הרשות המבצעת, מספר רב יותר של שופטים, העסקת שופט חוקר הקורא ומנתח את התיק ומחליט האם להעלותו למשפט או לא. למה עלינו להיות האחרונים ליישם? זה ייקח זמן, זה ייקח תרגולת - אבל יש לנו את הסבלנות, וממילא מה הן עוד שנתיים, שלוש אפילו חמש שנים של ניסיון לשינוי המערכת לעומת הזמן בו תיק מתעכב עקב סחבת? צר לי על השופט בן-עטר ז"ל. תנחומיי למשפחה, היו חזקים ודעו שהמחיר ששילמתם לא היה לחינם. הגיע הזמן להרים הכפפה.

העומס נובג כתוצאה מכך שלציבור אין דרך לשעת מהו החוק. חוקי מדינת ישראל אינם מפורסמים במקום אחד, ולפסקי הדין יש גישה רק למי שמשלם מנוי. כך נוצר מצב שהציבור איננו יכול ללמוד בעצמו מה החוק שחל בענין וחייבים לקחת עורך דין. לעורך הדין יש אינטרס לחמם את הענין ותמיד אפשר להראות קייס שהצליח מכיון שבערכאות הנמכות תמיד יש פסיקה לכאן ולכאן. אז תמיד יש סיכוי שהתביעה תצליח. כבר המלצתי מזמן ששופטי העליון יעברו בכל שנה על יבול פסקי הדין מהשלום ותביעות קטנות ויסמנו את ההלכות המחייבות, כך שאנו בציבור נידע על איזה תקדים אפשר להסתמך. בדיני משפחה, אין נוסחאות לחישוב מזונות, לכן תמיד לאישה יש סיכוי לקבל יותר, וזה מתמרץ תביעות יתר. הגיע הזמן להאחדת הפסיקה, הנהלת בתי המשפט צריכה לפרסם מדריכים לחישוב מזונות מראש. גם הסדרי ראייה צריכים להיות על פי ברירת מחדל, במקום להפוך את בית המשפט זירה להאשמות הדדייות. בכל תחום ותחום צריך למצוא נוסחאות מחייבות שבעלי הדין יוכלו להסתמך עליהם כדי שידעו מה תהיה הפסיקה אם יפנו לבית המשפט. היום הכל יתכן, ולכל דבר יש סיכטוי, וזו הסיבה לריבוי תביעות.

כלום.