אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
מר פרידמן מביא את דעת הבית הלב.
מי שאוהב היסטוריה, יודע שאם מנסים ללמוד מהעבר, יש יסוד סביר להטיל ספק בסיכויי הדמוקרטיזציה של העולם הערבי אשר סביבנו. אדרבא, יש ויגידו שבידנו רק דוגמאות הפוכות. לכן, אפשר להבין אולי את ממשלתנו הרופסת ואת שיקוליה (הפעם). לעומת זאת, אותו אוהב היסטוריה יכול לספר על אין ספור מקרים בהם ההנהגה של אמריקה ראתה את העולם דרך משקפיים מאד מיוחדים, וראיה זו הביא עליהם ועלינו אסונות לא מעטים. רק נזכיר את סוף מלחמת העולם הראשונה, איראן, ועזה, עיראק, אבל יש עוד הרבה הרבה יותר... לכן, לא היה קורה דבר למר פרידמן אילו נהג מעט צניעות, לפחות עד שכולנו נדע מה ייצא מכל ההפגנות האלה, שהלהיבו את דמיונו. מי יודע? ייתכן שיצדק, ואז, ביקורתו תהיה מוצדק גם כן. אבך מה אם זה לא יקרה? פרספקטיבה היסטורית לא הרגה שום עיתונאי, גם לא את המוערכים שבהם...
אבי זהבי | 18.02.11
4.
אתה טועה, כבר שני עשורים שכתיבתו של פרידמן לא כל כך מאוזנת
מדי פעם, אחרי פיגועים קשים במיוחד, הוא יוצא עם מאמר תמיכה בישראל ומציין עד כמה היא בודדה כאן. אבל על פי רוב הוא משמש כשופרם של מנהיגים דמוקרטים בארה"ב. היום זה בעיקר אובמה. פרידמן איננו משקיף הוגן על הנעשה ויש לו אג'נדה מאוד ברורה והיא לא האינטרס הישראלי, אלא זה של הבית הלבן. אבל התקשורת הישראלית, כהרגלה בקודש, מסרבת להתייחס אליו באופן ביקורתי ורק אומרת אמן על כל אמירה שלו. ישראל אכן הופכת להיות מבודדת, אבל זה נובע מהחלטתו של אובמה לנהות אחר העולם המוסלמי ולזנוח את ישראל (המצב היה חמור הרבה יותר לו לא היה צריך לשמור על מראית עין למען בוחריו ותורמיו היהודים). אירופה מאז ומתמיד לא אהדה את הרעיון הציוני, למעט תקופות חסד קצרות של התחברות אינטרסים ואין צורך להכביר מילים על מדינות ערב
אלון | 18.02.11
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת