בארץ לומר "אנחנו" לא נתפש בצורה הטובה ביותר, אבל ניתן עדיין לקחת טיפים וליישם במציאות. למגיב 15: מרגע שכתבת "סיפור אמיתי" הבנתי שאתה מוצץ הכל מהאצבע ואתה מאלה שעונים לטלפון ואומרים שהם "נכנסים לישיבה" כשהם נכנסים לשירותים. עשה לעצמך טובה ואל תחפש ברשת קהל לגוזמאות שלך.

זומנתי לריאיון יחד עם עוד 17 אחרים. נכנסתי ראשון. מי שראיין אותי זו וועדה של 6 אנשים. בסופו של דבר התקבלתי. הבוס שלי אמר: היו לך את הציונים הכי טובים במבחני ההתאמה קורות החיים שלך היו טובים , אבל אל אובר קווליפייד כשנכנסת לחדר אמרתי לעצמי: "אם הוא לא אהבל אני מקבל אותו" וכך היה. מסקנה: הרושם הראשוני + רקע טוב + האישיות שלך מספיקים. לא צריך להיות יותר מדי עם שטויות

שאלה שכזו רק תדליק חשדות אצל המראיין, ותגרום לו להאמין שבאמת הרקע מדאיג! זו חשדנות ישראלית טיפוסית, ולא כדאי להיכנס למלכודת הזו. אם כבר, אז עדיף להתייחס לאפשרות מזווית חיובית. כגון: "אני בהחלט רואה את עצמי מתאים לתפקיד, ומאמין שגם אתם חושבים כך". ולפי תגובת המראיין להבין מהי תשובתו. לגבי שיעורי הבית: זה יכול להיות רעיון טוב מאוד עבור מרצים וכד' (להכין מערך שיעור ולהעביר אח"כ בפני עובדים), פרסומאים, מתכנתים ועוד. אז נכון שלפעמים יש מעסיקים שמנצלים את המועמדים כדי להשתמש בשיעורי הבית שלהם (כבר שמעתי על מורים למתמטיקה שנתבקשו לבדוק פתרונות תרגילים של ספר חדש, ועל מתכנת שנתבקש לכתוב סקריפט מסובך כדי להקל על מצוקת הזמן של המתכנתים שלו וכד'), אבל לפעמים זו יכולה להיות דרך להוכיח את עצמך.

בא לי כבר למצוא עבודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אנחנו חושבים שמי שמדבר בלשון רבים הוא או חסר ביטחון שלא מסוגל לעמוד ולעשות ולגבות את עצמו בשיחה או שהבן אדם פשוט אהבל מסיבה אחרת. בישראל מאוד מאוד חשוב להיות אתה בראיון ולהיות אתה לאחר מכן בעבודה. הצביעות שהוא נר לרגלי האמריקאים פשוט לא תופסת פה - ואם אתה לא אתה מהרגע הראשון ועד האחרון תמצא את עצמך בחוץ לאחר תקופה מסויימת. לשאול בארץ האם יש סיבה שלא יעסיקו אותך? בזה הרגע גרמת לכך שהם לא יעסיקו אותך עם השאלה המפגרת הזו והחצופה והיומרנית שבעצם נדחפת לשיקולים של המעסיק הפוטנציאלי בדיוק ברגעים הקריטיים בו הוא שוקל את גורלך ואתה זה שהחלטת בעצם שהתשובה תיטה לשלילית. מלכודת ה"חיקוי" של המראיין יכולה גם לעלות יקר... לאחרונה זה הפך לאופנה לחקות האחד את השני ומראיין שמודע לעניין - רק ירשום לכם נקודות שחורות, תוך כדי תחושת אי נוחות וניסיון להפסיק לעשות תנוחות בוטות מידי כדי שהנודניק לפניו יפסיק לחקות אותו. אה כן, לסיום בקשו שיעורי בית LOL JUST DONT LET THE DOOR HIT YOU ON YOUR WAT OUT

עוד רעיונות: חפשו בגוגל: חיפוש עבודה הפוך...

אומר שמעון,ראשון לציון.

לא מעט פעמים אני זה שמציף את הבעיות או החששות שלי מהתפקיד במקום לנסות להסתיר או לנסות ולמצוא חן. העניין הוא התאמה - זה טוב לעובד ולמעביד.

המטרה היא סה"כ לא רק להתקבל אלא גם לוודא שאנחנו מתאימים לעבודה. אם נתקבל לעבודה שאנחנו לא מתאימים אליה זה רע גם לנו וגם למעסיק. אני אומר את האמת ומוסיף את השאלות, הדאגות וההעדפות שלי על מנת לוודא שאכן יש כאן התאמה הדדית. אחרי הכל גם אני צריך להחליט באותו זמן אם אני באמת מעוניין לעבוד שם. זה כמו דייט ואני חושב שמראיין טוב גם ירגיש את הכנות ויעריך אותה. נ.ב התקבלתי... :)

מומלץ לכם לקרוא גם מאמר על איך להתכונן לראיון עבודה בהייטק, מה ללבוש מה לשאול וכו' באתר ג'ובוט. אני מאוד נהניתי מהמאמר שם (כמו גם מהמאמר כאן). בהצלחה למחפשי העבודה.

מה לגבי גיל? צבע שיער? צבע עיניים? ארץ עליה? יש טיפים בנושא זה?

נכון שזה לא בסדר להגיד יותר מדי פעמים "אני" כי זה מעיד על יוהרה/ נרקסיזם, אבל זה לא אומר שצריך לומר במקום זאת "אנחנו". זה רק מוריד מהערך של חלקך בצוות כי מראיין חשדן עלול לחשוב שרק פורמלית היית חלק מהצוות, אבל בעצם לא עשית דבר, ולכן אתה מעדיף לומר "אנחנו" כדי להתקשט בעמיתך... הפתרון: להשתמש בפעלים בלבד. הקמתי, יזמתי, ערכתי, ניהלתי, הרצתי... לא תמיד צריך בשבילם "אני". ב"אני" תשתמש בצמצום עבור משפטים כגון "אני לא חושב ש..." וכד'.

חבורה של עבדים, מתי תבינו שכל ההשפלות הללו שאתם נאלצים לעבור בראיונות עבודה מול אנשים שכלל לא יודעים לראיין.

או על עצלות של מנהל מצוי, שאת כל הצלחות הצוות מייחס לעצמו ("אנחנו הצלחנו"), ולכל כישלון יש כתובת מדויקת (שהיא, כמובן, לא הבוס, אלא "ההוא ג'ינג'י").