מעדיפים את הסרטים הנפוחים והמרשימים (לרוב דרמות אישיות ואו היסטוריות) על פני סרטים מקוריים, נוקבים ובעלי משמעות אמיתית. את נאום המלך ראיתי, אהבתי ואף התרגשתי, אבל כולנו יודעים שעוד 3 שנים אף אחד לא יזכור שהיה סרט כזה. זה סרט יפה אבל לא יותר מזה. לעומת זאת אין ספק שהרשת החברתית, ברבור שחור או התחלה הם סרטים שעוד יזכו לשנים רבות של הקרנות חוזרות, השאלות בספרייה או הורדות באינטרנט. אני מהמר שלפחות שניים מבין השלושה יהפכו לסרטי קאלט מבוקשים. זה בדיוק מה שהתכוון סטיבן ספילברג בדבריו (ראו התייחסות בכתבה). לדוגמא - מישהו זוכר את הסרטים "אנשים פשוטים" או "גאנדי"? זה בסדר, גם מי שראה אותם לא זכר אותם אחר כך, והם זכו באוסקר. גורלו של נאום המלך יהיה כגורלם, מן הסתם. חבל. אגב, הגיע הזמן שבאוסקר ישברו את תקרת הזכוכית (שהם קבעו לעצמם) לפיהם סרטים מהז'אנרים של מדע בדיוני, אנימציה, אלימות או חתרנות לא יכולים לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר. בשלושים השנים האחרונות היו עשרות סרטים כאלה שכל אחד מהם היה ראוי לאוסקר. משה פ.