תכל'ס, ההחלטה על להתחיל או לסיים פרוייקט היא של בעלי המניות. הם אלה שמחליטים בסופו של יום לכאן ולכאן. הודות להם אין לאף אחד קביעות בעבודה. יום אחד מקימים פרוייקט, יום אחרי זה מחליטים שזה לא זה וסוגרים אותו. אז.. כשהפרוייקט נסגר ואתה יודע שעומדים לפטר אותך, אין לך הרבה מה לעשות, חוץ מלחכות בשקט למכתב ולפיצויים, ולחפש בינתיים עבודה אחרת. ככה זה בעולם העבדות המודרני.

זה יפה בתיאוריה שמנכ"ל יפרגן ליכולות של העובדים,ינסה לדרבן אותם בדרכים שונות וינסה למצות הרבה יותר את הפוטנציאל שלהם,אבל מעשית זמן וכסף נמצאים בעדיפות גבוהה יותר ברוב החברות והאירגונים ולאורך זמן זה הופך לאוטומציה ולשיגרת חיי עבודה כך שמנכ"לים,מנהלי תיפעול ומנהלי משאבי אנוש לא מייחסים לעובדים חשיבות ועדיפות

מנסיוני העשיר, מנכלים רבים ובעיקר מנכ"לים נוטים שלא להתיחס לעובדיהם כראוי, זה בא לידי ביטוי גם ביחס לא אישי, ובדרישות של עבדות מבלי לתת שום תמורה, כספית או מוראלית. מנהל טוב נוא זה שיגאום לעבדיו לאהוב את מקום עבודתם, ובכך תישתפא עבודתם ומוכנותם לתת את הנשמה למקום העבודה. מנכ"ל יכול ורצוי שיעמעם מעט את האגו שלו, השחצנות והאדנות. הוא חייב לדבר ולעדכן את העובדים במה שקורה וכתכניות לעתיד, לעודד אותם ולהרגיש שייכים למרום העבודה. לצערי - הדבר די נדיר בקרב מנהלי חברות כאלה - גם בהחחטק, בביוטק ובחברות מרוויחות ומצליחו.

כאילו הם מפגרים ולנסות למכור להם לוקשים. עם החלופה הקצבית במנכלים שבאים למפעל יושבים שנתיים עושים מיני"שינויים אירגונים" בעזרת "יועצות אירגוניות" שעושות תמיד אותן סדנאות מוטיבציה מטופשות, וזאת בלי להכיר באמת את האירגון, ואז חותכים קופון שמנמן של כמה מיליונים והולכים הביתה, ובא המנכלון החדש. העובדים , שחלקם עובדים שנים ארוכות ועם נאמנות לאירגון, מרגישים שהמנכלונים ,שעוד לא למדו את מה שהם הספיקו לשכוח , נישאם ומתעשרים על גבם, והם הם הנישארים וממשיכים לשאת בנטל, כי עבור רובם זה מקור העבודה והפרנסה ולא תחנת התעשרות מהירה בדרך. בן זוגי עובד במפעל מוכר ומכובד בתפקיד שעל הנייר הוא די בכיר למעלה מ20 שנה. בשנים הראשונות היה טוב. בעשור האחרון אין אצבעות בידיים לספור כמה מנכלים ותוכניות הבראה התחלפו אחת אחרי השניה. כל חלופה גוררת הרעה בתנאי העובדים והשפלם כדי להראות להם "מי הבוס". המצב בשוק הוא כזה שאנשים בסוף שנות הארבעים עם ילדים ומשכנתא מהססים לעזוב ובדיוק את זה נמצלים. אז לך תמצא מוטיבציה בתנאים כאלה. קצת כבוד (אמיתי, לא מזוייף) לעובדים, הם הם המחזיקים את המפעל. כל היתר יבוא.

אם המנכל שלי מצהיר בכל סיכום שנה (אזרחית, יהודית ותחת כל אירוע רענן) שהחברה מצליחה, מרוויחה, מעל המצופה ועוד ועוד ניסוחים מניסוחים שונים, אבל מייד בתום ההצהרות האופטמיות האלו הוא גם מוסיף הצהרה שגם השנה אין העלאות שכר, אין משכורת 13 (שוכרים שפעם היה כזה מושג?) שהבונוסים, אם יהיו, יהיו בסביבות חצי משכורת. אם המנכל שלי רוצה שנעבוד כמו מטורפים בסטרט-אפ אבל משלם כמו חברה מג'עג'עת. אם המנכל שלי רוצה שנקדיש את כל כולנו לחברה אבל לא מוכן לתגמל על זה ומתחשבן איתנו בסוף לפי דו"ח השעות במשרד (כשבעצם האנשים שמשקיעים הכי הרבה, עושים את זה עד אמצע הלילה מהבית כי יש להם ילדים ומשפחה) אם המנכל שלי רוצה דינמיות ויצירתיות אבל מקדש רק את השבלוני. אם הוא כל אלו, אז הוא כנראה לא מרגיש את החברה, את העובדים שלה. הוא כנראה מצליח להיות מנותק בתוך הג'יפ שלו. חנוט בחליפה שלו. וזה בסדר. אתה כנראה מנכל טוב. יש תוצאות. אבל אתה לא מנהל כ"כ טוב ובטח לא האדם הכי טוב או הכי רגיש. אז תכיר בזה. אתה כבר כנראה לא תגיד "בוקר טוב" לעובדים בבוקר. אז אולי תביא לך למשרד איזו פונקציה שתעשה את זה בשבילך. מנכל טוב כדאי שתהיה לו (כן, כנראה שהכי טוב שזו תהיה אישה!), איזו מזכירה, מנהלת משאבי אנוש, VP, מישהי שהאנשים ירגישו שהיא קרובה אליהם ושהם יכולים - דרכה- להיות קרובים אליו. כמו שיש לך יועצת פיננסי, יועץ ארגוני, מעצבת פנים ועוד ועוד אולי כדאי שתהיה /יהיה לך גם יועצ/ת לקשרי אנוש? ותחשבו על זה...

אני בז לעובדים משמיצנים ואני וחברי המנכ"לים לא כמו שתיארת

יחד עם אחראית ה HR החלטנו לשים מדי פעם במשרד המנכ"ל כרטיס ביקור של פסיכולוגית ומאמנת מוכשרת לשיפור התקשורת הבין אישית ( הבחור מספיק אינטלגנט גם אם הוא לא מגלה רגישות) האמת שזאת רק ההתחלה אבל כבר רואים נינוחות מסןימת בהתנהלות שלו נקווה לעוד:-)

אבל ההנחה הסמויה היא שהמנכ"ל הוא בעל יכולות בין-אישיות ואינטלגנציה רגשית, בעוד ש- 99% מהמנכ"לים היום הם "bean counters" חסרי נשמה-רוח-השראה, וה- 1% הנוסף הם בנים של...