37. Some of us still meet on a regular basis THOSE WERE THE DAYS my friend......or so go the song BOGREI GDUD 890 / Early 1950's | 26.03.11 (ל"ת)
36. מאותו הכפר אמיר , ניסחת אותנו מצוין . כובד החיים מסתבר מפתיע את כולנו . קשה יותר לסחיבה מאותו תד"ל פילים מפלצתי במדרונות הירוקים של חמם אל מליח או מהאלונקה במסעות הארבע על ארבע. חסרה לי למרות ההזדהות המלאה עם המסר שורה של נחמה בדמות הדור הבא שישן בחדר הסמוך. מצרף חיבוק וירטואלי אך כנה. ( מחכים לספר) אמנון | 26.03.11 (ל"ת)
35. אני רק בן 26, והצלחתי להתחבר לכל מילה... מרגש כל כך! אמנם, לקחתי את הדברים למקום אחר, לניתוק מבת זוג, מארוסתי שהייתה גם חבר טוב, עם זאת הזדהיתי כל כך עם כל מילה. בהצלחה בדרך החדשה. סימון | 26.03.11 (ל"ת)
34. כתבה מצויינת!!! תענוג לקרוא!! כתוב טוב ומאד אמיתי ונכון. מחכה לעוד כתבות שלך... שועל | 26.03.11 (ל"ת)
33. תודה על הכתבה המדויקת וכתובה כל כך יפה..! מזדהה עם הכל...ורואה את זה על בן הזוג.... נכון שמשמרים בעיקר חברויות מפעם... וחברויות חדשות- קשה ליצור...גם כשנתקלים באנשים עם שפה משותפת שהיו יכולים להיות חברים נפלאים...איכשהו זה בדרך כלל לא "תופס". אצלנו הנשים, זה לדעתי קצת שונה... כן..יש חברות מפעם- עוד מביה"ס...ואלו חברויות מאד קרובות, כמו אצל הגברים. אבל יש גם חברות קרובות לא פחות, ואולי אף יותר, מעכשיו....מהעבודה, מהאמהות...ודווקא הנקודות המשותפות היום מקרבות מאד. מאחלת לכולם הרבה חברויות טובות, אמיתיות, כנות ואמיצות. זה אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. בת זוגתו | 26.03.11 (ל"ת)
32. שקר ה"חברות" הוא שקר בוטה לפנים מן מוסכמה לקיום קשר שהוא זיוף אחד גדול ולטווח ארוך. אני בדיוק בן גילך ומכיר חברים של ההורים וחברים של הגיל הצעיר ומכיר קשרים חבריים בין נשים וחברותיהן ובין גברים וחבריהם ויודע לומר שהמוסד הזה של החברות הוא שקר וזיוף אחד גדול. כולנו יודעים את זה וכולנו משחקים אותה כאילו זה דבר אמיתי החברות הזו. החברות ממלאת צורך מקומי ומיידי לקיים קשר עם מישהו ששווה ערך לך ולא בן המין השני ולאחר מילוי הצורך הזה - הקשר מתפוגג , ממש כמו כל רומן טוב. וכל ניסיון להשאיר את הקשר הזה בחיים לאורך זמן הוא שקר וזיוף. אפשר לראות איך אנשים נשארים חברים רק כאשר המסגרת ורק כאשר המיקום לא מאלצים אחרת, נדיר לראות אנשים שממשיכים בחברות אמיתית כאשר המיקום והמסגרת לא מאפשרים את זה. תדיר לראות אנשים מפרקים חברויות על פי אינטרסים ועל פי רמה חברתית ורמה כלכלית. אם X חבר ילדות נפל לרמה סוציואקונומית נמוכה כולנו נברח ממנו כמו מאש שלא נידבק מהמחלה חשוכת המרפא הזו. וגם אלו שנשארים החברים הטובים הם חברים רק במסגרת מוגבלת שבה הקח ותן עדיין עובד בינכם. ראיתי מבוגרים מעטים שעדיין בקשר עם אותו חבר הילדות בחברות אמיתית, רובם החליפו/מחליפים חברים כמו גרביים ולפי הנוחות ולפי תקופות החיים שבהם פגשו את החבר התורן. ובעצם חבר תורן זה כל הסיפור. החברים מתחלפים והחברים האמיתיים נשארים אי שם בזכרון עמום. הקשר היחידי החזק הוא הקשר בין בני משפחה ובין חברים שהם גם בני משפחה - השילוב של ה 2 יוצר קשר אמיתי ולאורך שנים. בסופו של יום השאלה היא עד כמה באמת אכפת לך מאותו הבן אדם. והתשובה היא מאוד מגוונת בנקודות זמן שונות. גם אם בצבא אתה תקפוץ לג'יפ בוער ותעשה הכל בשבילו הרי שאתה לא באמת עושה הכל בשבילו אלא בשביל הערך והחשיבות שהוא מייצג באותו הרגע. אם תעבור לידו ברחוב והוא יהיה הומלס לאחר 25 שנה גם לא תפתח לו את דלת הג'יפ שלך על מנת שלא יסריח את הג'יפ מקסימום תזרוק לו 400 שקל בשביל המצפון. זה לא התחום היחיד בו הזיוף בחיים האנושיים משווע לשמיים. אבל זה התחום שהכי קל לראות ואצל כל המינים וכל הגילאים איך אנחנו משחקים בנדמה לי ומשקרים לעצמנו כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ונורמטיביים. יאללה הלכתי לאישתי האהובה שלפני שעתיים בגדתי בה. אוגוסט 86 | 26.03.11 (ל"ת)
31. זוית קצת שונה. אני עדיין בקשר יום יומי עם החברים מאז. נפגשים בשבתות וכו'. כל אחד מאיתנו נזרק למקום אחר. חלק בהייטק, חלקם בנדל"ן וחלקם באומנות. אי אפשר להיפרד מהם למרות שהקמנו משפחה, עבודה וחיים חדשים. החברים מאז ישארו איתי לעד. +20 שנים אחרי הטירונות, כל הירושלמים ממחזור 89' של סיירת הצנחנים עדיין יחד. הירושלמי. | 26.03.11 (ל"ת)
27. די עם המחמאות הפתטיות לכתבות כאן. זה מבחיל. התייחסו לתוכן !!! ההבדל בין גברים לנשים. הבדידות. נשים לא מסוגלות. לגברים אין בעיה | 26.03.11 (ל"ת)
26. נזכרתי ב "נמרים" של מלחמת ההתשה בתעלה שהיו ממ"ים, מ"פים ומג"דים של מלחמת השחרור שהתנדבו לפקד על מוצבים בתעלה תחת אש כבדה והביאו שיקול דעת בוגר והרבה שנות נסיון. חלק גדול היה מקיבוצים כי אחרים לא יכולים לצאת פתאום לחופשה מהעבודה או לעזוב את העסק. בני 45-60 | 26.03.11 (ל"ת)
25. תובנה מצויינת! מרגש מאוד. סוף סוף נקודת מבט אחרת לקיום הישראלי שלנו שלא קשור ישירות למלחמה. ג'ק | 26.03.11 (ל"ת)
24. אמת כל-כך ישראלית תיאור מרטיט של אמת כל-כך ישראלית. אבל במבט רחב ניתן להציג את אותה "רשת חברתית" המתעצבת בשנות ההתבגרות המאוחרות גם בקבוצות חברתיות אחרות. אחת הדוגמאות הבולטות היא "הגרעין". אותה חבורה שהיית חלק ממנה אי-שם בעברך והיא מוסיפה "להיות שם" בשבילך כל החיים. לעיתים דווקא אירועים טראומטיים מעצבים סוג כזה של קירבה. הדוגמה שאני מכירה היא הרשת החברתית ההדוקה ששימרו חברי ובני קבוצת אלומות. קבוצה שפורקה על-ידי האיחוד ב-1968, ועד היום מהווים חבריה ובניה רשת תומכת, אם תרצו פייסבוק במיטבו, עבור כל הרואים עצמם שייכים אליה. זו גם הסיבה ליצירת המוזיאון הווירטואלי "אלומות שלנו" המנסה באמצעים דלים לשמר ולו מקצת מ"היחד", ובכך לאפשר את המשך קיומה של הרשת החברתית התומכת. ד"ר עפרה קינן | 26.03.11 (ל"ת)
23. במשך הזמן מתברר מי החברים המתאימים ומי לא קשה להאמין כמה זמן ואנרגיה בזבזתי על חברות לא מתאימות. איך חשבתי כמה חשוב להיות חברותית וכמה נטיתי לאלו שבולטים יותר על חשבון אלו שיותר מתחברים אל מה שאני חושבת ומרגישה. היום אני יודעת שעדיף מעט או אפילו כלום מכאלו שגורמים לתחושה לא נוחה. גלי | 26.03.11 (ל"ת)
21. כמה שזה נכון וכמה שזה עצוב. אצל הנשים זה שונה? הכתבה מבריקה!! החברות הגברית לא יכולה להתפתח מגיל מסוים ואילך, מהגיל שבו אנו נסגרים בתוך המעגל של ה"פאסון", מהרגע שלכל צעד בחיינו יש כוונה מודעת או לא. זה אומר, שכל חבר שאיבדנו, לא יבוא במקומו חדש, וזה אומר שאנחנו מאוד בודדים רק שמסרבים להחצין את זה. אצל הנשים זה שונה, נכון? יש מישהי שתגיב ותסביר לנו? יוסי א. | 26.03.11 (ל"ת)
19. כל כך מזדהה עם הפסקה האחרונה.. השארתי מאחור את כל מכריי מן העבר ההוא, כאלה שבדיעבד לא היה נכון להגדיר כחברים ואפילו לא כמכרים. התחלתי פרק חדש בחיי, הכרתי חברות וחברים חדשים, מחושלת הרבה יותר. טלי | 26.03.11 (ל"ת)
17. חברות אין ספק שהיטבת לתאר תחושה מדוייקת של מי שחווה חוויה דומה, ובן אותו גיל, תודה על הניסוח המדוייק. אבל תשאיר לנו קצת אופטימיות לייצר חברויות משמעותיות גם בשלבים אלו של החיים, כי אם קצת קשה אז לא נשברים, בחיוך ליאור | 26.03.11 (ל"ת)
14. תיאור מדוייק להכאיב. "בלי מילים הוא מעביר את הוויתור העצום הטמון בהבנה שכבר אינך מה שהיית, ולא תשוב להיות. את כובד החיים." תודה. עוד אחד מהעם | 26.03.11 (ל"ת)
13. אמיר - להוציא את זה החוצה בספר. גם לדור שלנו מגיע שיתחילו לספר את הסיפור - אינתיפאדה ראשונה, עזה, קו לבנון, אימון וחוזר חלילה. במאמר הדגמת כי אתה מסוגל לבטא את התחושות כיום, אולי הגיע הזמן לספר איך הגענו לכאן ? אלון על הכתף | 26.03.11 (ל"ת)
12. חוויה שהיא פריוולגיה ששמורה למי שהיו בצהל אצלינו החוויה מתעצמת היות והארץ קטנה,והמנטליות דביקה מסתבר שמגורים משותפים באהל פרוץ לרוח גשם ואבק יוצר בוץ שאנו מנסים לשמר כמה שיותר, yurgnn | 26.03.11 (ל"ת)
10. מי שלא היה שם - לא יבין מדהים , כל מילה חקוקה בסלע . תמיד היה נראה לי שמי שלא היה שם לא יבין.ומי שהיה שם גם לא מבין ( מגודל התראומה) ! מילר | 26.03.11 (ל"ת)
8. חכה חכה חכה למפגש, הלפני אחרון, בסביבות גיל 60. זה הרבה יותר קרוב ממה שאתה חושב. כבר שם | 26.03.11 (ל"ת)
חבורת האנטרקוטים
38 תגובות לכתיבת תגובה