אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

חבורת האנטרקוטים

38 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

36.
מאותו הכפר
אמיר , ניסחת אותנו מצוין . כובד החיים מסתבר מפתיע את כולנו . קשה יותר לסחיבה מאותו תד"ל פילים מפלצתי במדרונות הירוקים של חמם אל מליח או מהאלונקה במסעות הארבע על ארבע. חסרה לי למרות ההזדהות המלאה עם המסר שורה של נחמה בדמות הדור הבא שישן בחדר הסמוך. מצרף חיבוק וירטואלי אך כנה. ( מחכים לספר)
אמנון | 26.03.11
33.
תודה על הכתבה המדויקת וכתובה כל כך יפה..!
מזדהה עם הכל...ורואה את זה על בן הזוג.... נכון שמשמרים בעיקר חברויות מפעם... וחברויות חדשות- קשה ליצור...גם כשנתקלים באנשים עם שפה משותפת שהיו יכולים להיות חברים נפלאים...איכשהו זה בדרך כלל לא "תופס". אצלנו הנשים, זה לדעתי קצת שונה... כן..יש חברות מפעם- עוד מביה"ס...ואלו חברויות מאד קרובות, כמו אצל הגברים. אבל יש גם חברות קרובות לא פחות, ואולי אף יותר, מעכשיו....מהעבודה, מהאמהות...ודווקא הנקודות המשותפות היום מקרבות מאד. מאחלת לכולם הרבה חברויות טובות, אמיתיות, כנות ואמיצות. זה אחד הדברים החשובים ביותר בחיים.
בת זוגתו | 26.03.11
32.
שקר ה"חברות" הוא שקר בוטה לפנים מן מוסכמה לקיום קשר שהוא זיוף אחד גדול ולטווח ארוך.
אני בדיוק בן גילך ומכיר חברים של ההורים וחברים של הגיל הצעיר ומכיר קשרים חבריים בין נשים וחברותיהן ובין גברים וחבריהם ויודע לומר שהמוסד הזה של החברות הוא שקר וזיוף אחד גדול. כולנו יודעים את זה וכולנו משחקים אותה כאילו זה דבר אמיתי החברות הזו. החברות ממלאת צורך מקומי ומיידי לקיים קשר עם מישהו ששווה ערך לך ולא בן המין השני ולאחר מילוי הצורך הזה - הקשר מתפוגג , ממש כמו כל רומן טוב. וכל ניסיון להשאיר את הקשר הזה בחיים לאורך זמן הוא שקר וזיוף. אפשר לראות איך אנשים נשארים חברים רק כאשר המסגרת ורק כאשר המיקום לא מאלצים אחרת, נדיר לראות אנשים שממשיכים בחברות אמיתית כאשר המיקום והמסגרת לא מאפשרים את זה. תדיר לראות אנשים מפרקים חברויות על פי אינטרסים ועל פי רמה חברתית ורמה כלכלית. אם X חבר ילדות נפל לרמה סוציואקונומית נמוכה כולנו נברח ממנו כמו מאש שלא נידבק מהמחלה חשוכת המרפא הזו. וגם אלו שנשארים החברים הטובים הם חברים רק במסגרת מוגבלת שבה הקח ותן עדיין עובד בינכם. ראיתי מבוגרים מעטים שעדיין בקשר עם אותו חבר הילדות בחברות אמיתית, רובם החליפו/מחליפים חברים כמו גרביים ולפי הנוחות ולפי תקופות החיים שבהם פגשו את החבר התורן. ובעצם חבר תורן זה כל הסיפור. החברים מתחלפים והחברים האמיתיים נשארים אי שם בזכרון עמום. הקשר היחידי החזק הוא הקשר בין בני משפחה ובין חברים שהם גם בני משפחה - השילוב של ה 2 יוצר קשר אמיתי ולאורך שנים. בסופו של יום השאלה היא עד כמה באמת אכפת לך מאותו הבן אדם. והתשובה היא מאוד מגוונת בנקודות זמן שונות. גם אם בצבא אתה תקפוץ לג'יפ בוער ותעשה הכל בשבילו הרי שאתה לא באמת עושה הכל בשבילו אלא בשביל הערך והחשיבות שהוא מייצג באותו הרגע. אם תעבור לידו ברחוב והוא יהיה הומלס לאחר 25 שנה גם לא תפתח לו את דלת הג'יפ שלך על מנת שלא יסריח את הג'יפ מקסימום תזרוק לו 400 שקל בשביל המצפון. זה לא התחום היחיד בו הזיוף בחיים האנושיים משווע לשמיים. אבל זה התחום שהכי קל לראות ואצל כל המינים וכל הגילאים איך אנחנו משחקים בנדמה לי ומשקרים לעצמנו כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ונורמטיביים. יאללה הלכתי לאישתי האהובה שלפני שעתיים בגדתי בה.
אוגוסט 86 | 26.03.11
31.
זוית קצת שונה. אני עדיין בקשר יום יומי עם החברים מאז. נפגשים בשבתות וכו'.
כל אחד מאיתנו נזרק למקום אחר. חלק בהייטק, חלקם בנדל"ן וחלקם באומנות. אי אפשר להיפרד מהם למרות שהקמנו משפחה, עבודה וחיים חדשים. החברים מאז ישארו איתי לעד. +20 שנים אחרי הטירונות, כל הירושלמים ממחזור 89' של סיירת הצנחנים עדיין יחד.
הירושלמי. | 26.03.11
24.
אמת כל-כך ישראלית
תיאור מרטיט של אמת כל-כך ישראלית. אבל במבט רחב ניתן להציג את אותה "רשת חברתית" המתעצבת בשנות ההתבגרות המאוחרות גם בקבוצות חברתיות אחרות. אחת הדוגמאות הבולטות היא "הגרעין". אותה חבורה שהיית חלק ממנה אי-שם בעברך והיא מוסיפה "להיות שם" בשבילך כל החיים. לעיתים דווקא אירועים טראומטיים מעצבים סוג כזה של קירבה. הדוגמה שאני מכירה היא הרשת החברתית ההדוקה ששימרו חברי ובני קבוצת אלומות. קבוצה שפורקה על-ידי האיחוד ב-1968, ועד היום מהווים חבריה ובניה רשת תומכת, אם תרצו פייסבוק במיטבו, עבור כל הרואים עצמם שייכים אליה. זו גם הסיבה ליצירת המוזיאון הווירטואלי "אלומות שלנו" המנסה באמצעים דלים לשמר ולו מקצת מ"היחד", ובכך לאפשר את המשך קיומה של הרשת החברתית התומכת.
ד"ר עפרה קינן | 26.03.11
23.
במשך הזמן מתברר מי החברים המתאימים ומי לא
קשה להאמין כמה זמן ואנרגיה בזבזתי על חברות לא מתאימות. איך חשבתי כמה חשוב להיות חברותית וכמה נטיתי לאלו שבולטים יותר על חשבון אלו שיותר מתחברים אל מה שאני חושבת ומרגישה. היום אני יודעת שעדיף מעט או אפילו כלום מכאלו שגורמים לתחושה לא נוחה.
גלי | 26.03.11
21.
כמה שזה נכון וכמה שזה עצוב. אצל הנשים זה שונה?
הכתבה מבריקה!! החברות הגברית לא יכולה להתפתח מגיל מסוים ואילך, מהגיל שבו אנו נסגרים בתוך המעגל של ה"פאסון", מהרגע שלכל צעד בחיינו יש כוונה מודעת או לא. זה אומר, שכל חבר שאיבדנו, לא יבוא במקומו חדש, וזה אומר שאנחנו מאוד בודדים רק שמסרבים להחצין את זה. אצל הנשים זה שונה, נכון? יש מישהי שתגיב ותסביר לנו?
יוסי א. | 26.03.11
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת