אין כל תכלית לכתבה הזאת כי השפע הוא מה ששאפנו לו כל הדורות ואנחנו שואפים אליו גם כעת. ה"שפע" המדובר כאן אינו שפע אלא פלישת החברות לחיי האזרחים, בזבוז כספם ופגיעה נפשית בחייהם. גם מר ת'אלר הוא טועה כי הוא שכח את המושג "פרטיות" או את זה שטעויות זה אנושי לגמרי. החברות מנצלות את הרצון האנושי ליותר. יותר מה? יותר איכות חיים, יותר כיף, יותר עניין, או בקיצור, פשוט לחיות הכי טוב שאפשר. בכל מקרה, הפרסומות שלהם מציעות לך מוצר שעד לפני רגע לא חשבת אפילו שאי פעם תרצה לקנות כזה ושיחזיק מקסימום 5 שנים. לדעתי זה ניצול הצרכן במסווה של מודעה תמימה. זה גם פוגע בעסקים הקטנים שנאבקים לשרוד ולא להישכח ע"י הציבור! דווקא היום אנשים מחפשים משהו חדש, משהו שהם לא ראו עוד והחברות מציעות להם תכסיס מלוכלך ולא אכפת לי שאנשים מתפרנסים מזה. אני לא הייתי הולך לישון במקומם ואני כמובן לא מבין איפה המצפון שלהם. אל תביאו לנו את זה, אנחנו חברה מתקדמת שרגילה לשפע הזה ופועלת כדי להרחיבו. נראה אתכם אומרים את זה באפריקה או בפקיסטן! הם היו פשוט מרביצים לכם! הם אנשים שאין להם כלום. הם רוצים יותר אפשרויות בחירה ואתם אומרים שזה אומללות?!!? דווקא יותר אפשרויות בחירה נותן לך הרגשה של יותר שליטה וכוח. אני יכול להמשיך כך עד אינסוף אבל אני מרגיש שאין טעם.

כי יש שפע זמין ובחינם.

תשובה: זה תופס רק לתוספת

ולכן ככל שהאדם מתבגר, הוא פחות מאושר מהשפע שמוצע לו. לעומת זאת הדור הצעיר מורגל ומצפה לשפע...אבל גם הם יהיו פחות מאושרים מההצע הגדול יותר שהם יתבגרו. זה תופס לגבי כל הצרכנות עם זה מוצרים או תקשורת או שירותים למיניהם. אבא שלי גדל בלי ערוץ טלויזיה ורק קרא ספרים ושמע לקול ישראל, אני גדלתי על ערוץ וחצי וסרטים בקולנוע ווידאו בשפע, לבת שלי יש מבחר "אינסופי" של ערוצים, ולילדים שלה יהיה אפילו יותר.

לחיות בחברת שפע אינה הוכחה לעושר של האוכלוסייה. עובדה, ישראל היא חברת שפע ויותר ממחצית העובדים בה משתכרים שכר מינימום. הקושי רק גדול יותר. עוד שהייתי ילד לא היו קניונים, היה רק ערוץ טלויזיה אחד, לא היו פרסומות, לא פלאפונים ולא אינטרנט, רק חנויות מעטות, מבחר מצומצם של מוצרים במכולת. היום מרוב שפע אנשים חשים חוסר, אינם מרוצים, לא מסתפקים. צובאים על הקניונים, קונים מוצרים שאינם זקוקים בהלוואות ותשלומים, מפנטזים על התעשרות מיידית ללא מאמץ, הפער בין הסקטורים השונים גדל, מתעשרים חדשים מול ריבוי עניים, הערכים הבסיסיים נעלמים, אדם לאדם זאב. אנשים העוסקים בחינוך, עו"ס, סיעוד וכדומה נחשבים לפריירים. הרייטינג של תוכניות הריאליטי הרדודות הן מראה לחברה העקומה שאנו חיים בה. וכך כל המערב הטובע בשפע מדומה, כולם עבדים של צרכנות, כאילו בחפצים יש בטחון לחיים טובים יותר. בחברת שפע יש יותר אנשים בודדים, יותר דכאון ומחלות נפש, יותר התאבדויות. כמה חבל.

אפל - מוציאה רק מוצר אחד בכל פעם (חוץ ממחשבים) - כלומר ברגע שיצא IPHONE 4 ירדו IPHONE3 מהמדפים באותו רגע, כנל גם IPAD. יש להם (לחברה מהגדולות בעולם) מספר מצומצם של מוצרים. מצד שני, ביטוח ישיר, "הקש על ה5" ו9 מליןן זה אותה חברה בדיוק מה שגורם לאנשים לקנות יותר. צמצום המבחר משתלם רק כאשר המוצר הוא כבר ממותג! ואני רוצה לקנות מותג ספציפי ויהי מה ולא ככ אכפת לי מה המוצר עצמו...

החיים הרבה יותר מאושרים

לנסות הכל הערסים למינהם. זה עניין של אופי . ישנם אנשים שיודעים חלב יוטבתה הכי טעים ,יוגורט של שטראוס הכי מוצלח . לבנה מהערבים הכי הכי. ואורז אירני אסלי של יסמין או סמל הגמל הכי יוצא אחד אחד. קפה שחור של עלית עם הל או אדום ונס קפה של ג'קובס. זה בגנים .:-).בדרך כלל אנשים שהם תמיד צריכים להיות בעדר. אם השכן קנה או הדודה אני גם בלי לראות אם מתאים לי או לא. היו ימים אני אותם זוכרת לללללללל מכירים?

כמובן ששפע כסף הוא לא אומללות, אבל כשצריך לחפש משהו באינטרנט ומקבלים אינסוף תוצאות ואי אפשר למצוא את מה שמחפשים, זה בעיה.

סתם כתבה פלצנית של אנשים משועממים שאין להם מה לחקור, באפריקה בוכים על זה שאין אוכל והם בוכים על זה שיש יותר מידיי

רוב האנשים חותכים לכיוון מסויים ומתמידים בו. יש אינסוף ערוצים? רוב האנשים מתמקדים ב2-3 ערוצים שהם רואים אותם הכי הרבה והם נשארים נאמנים להם. "מצב הבחירה" עליו מדברת הכתבה הוא מצב זמני ומצב שאכן מבלבל אבל אם אין ברירה והאדם חייב להחליט הרי שההחלטה שמתקבלת בפעם הראשונה אינה דומה להחלטה בפעם השניה ובפעם השלישית ובוודאי שהבן אדם מגיע מוכן מהבית עם בחירות מובנות שמושפעות מהעדפות אישיות אותנטיות או מחברים וממשפחה. זה כיף שיש מבחר אינסופי וזה נותן תחושת שחרור ואושר. זה מדכא כאשר המבחר מצומצם. זה שיש לכולנו 60 ערוצים ואינספור אתרי אינטרנט זה לא אומר שלא נחזור ונקרא שוב ושוב באותם האתרים. לא כל יום אדם יושב ליד המחשב ומחפש "אתר חדש" או ערוץ חדש. וכאשר הוא נדרש לבחירה יכול להיות שהוא ירגיש בלבול וחוסר אונים אבל עדיף המצב של בחירה מרובה מכל מצב אחר ובוודאי ממצב של חוסר יכולת לבחור או בחירה רק בין 2 העדפות עד 3. וכמובן שאין כמו מצב בחירה לגרום אושר ובעיקר לנשים: הן אוהבות ומסתובבות בסופרמרקט והמוח נכנס למוד של קניה וגם אם הן נתקלות בעמוד הן מבקשות סליחה. אז אפשר בעצם לומר הפוך: המבחר האינסופי ומצב ה"לקטות" הוא הוא המצב המועדף על הנשים מימים פרהיסטוריים. אגב שמתי לב שנשים גם מעדיפות משחקי מחשב של מיון וליקוט יותר מאשר כל סוגי משחקים אחרים. לדעתי כדי להדגיש את הפואנטה שהיא נכונה שאנשים מתבלבלים כאשר יש מבחר גדול מידי - צריך לכתוב בדיוק את זה ולא להרחיב ולהכליל שהמבחר הגדול גורם לאומללות - זה פשוט לא כך!

זה מה שקורה שלא עושים מדיטציה וכד'

תוך שאני עומד בפני המון החלטות שתוכנם : לאן לטוס היום, איך לטוס, מה לאכול במטוס, אולי ביאכטה, את מי לצרף אלי, למי להביא מתנות..... דייייייייייייי אני לא יכול יותר! איזה אומלל אני אהיה. אך למטרת המחקר המדעי זה קורבן שאני מוכן להקריב! אין בעד מה...

לבחור טפתים לחדר שינה?