The only motivation pull through and going the extra mile is the sincere hope of an exceptional reward. The true, sincere hope that ultimate financial security, recognition and success is within reach. It is the hope that if you work smarter you will be rich. The system fails NOT because it is wrong to aspire for riches. Not because it is wrong to aspire to be number one - better, richer, stronger or more attractive -- these ambitions are at the heart of the western civilization. What is WRONG here is that this dream seems to be beyond reach - there seems to be no link between effort and reward, between innovation and success, between success and recognition. . It is the elimination of this hope that drives people away from the "middle class" and into the arms of special interest groups or various social-justice-scharlattans. The elimination of this hope is the result of half-baked social ideas that punish success with excessive taxes and with a distorted recognition schemes whereby pathetic losers get fame, recognition and admiration merely by appearing in Big Brother, Dancing with the Stars, Singing with Idiots or Demonstrating with Dafne Leaf. Whereas those who take risks, invest, invent and create are left behind to pay the bills.

ולעצם העניין, אני גר במערב ארה"ב בלב אותה תרבות ליברלית אסימילטיבית. וגם אני הגעתי למסקנות שאתה העלית, ולמרות שאני יכול להודות שגם אני צובר ממון מכיוון שאני יודע היטב באיזה עולם אני חי, אני מחנך את ילדי בחינוך אנתרופוסופי שמכוון לאידאלים אחרים לחלוטין, וכן התקרבתי יותר ליהדות ולמסורת שלנו במטרה לחזק את הזהות האתנית/תרבותית/היסטורית שלי ושל משפחתי. בעוד מספר שנים, כשנחזור לארץ, אשתי ואני החלטנו לא להתערות באותו מרק מהביל תל אביבי אלא להשתקע בצפון הארץ ולחיות לאור האידאלים שאימצנו לעצמינו

Bibi Lakah

אחרי מיסים והוצאות בסיסיות לא נשאר כלום ממשכורת שהיא פחות מ12,000 ש"ח. זו חמדנות לרצות לחיות ולא רק להתקיים??

כשעל דירת 3 חדרים במקום לא אטרקטיבי, יש תווית מחיר של מליון שקל וצפונה מה הפלא שכולם שואפים להיות מליונרים? כשעל מחירי השכירות אין פיקוח ובעלי בתים תאבי בצע מעלים את המחיר בתום כל שנה מה הפלא שכולם רוצים להיות בעלי נכס כשכר מינימום הוא 22.5 ש"ח לשעה , על איזו רמת חיים אתה מדבר? רד אל העם ותראה מצוקות של אנשים אמיתיים שעובדים חודש תמים עבור 4000 ש"ח ואז תספר לסבתא שרמת החיים בארץ גבוהה

הכל בתרבות הישראלית הוא סביב כח, כסף ופירסום. הפירסומות והערוצים המסחריים משמנים את המערכת הזאת וכל עם ישראל משתף פעולה. הרבה אנשים מרגישים את האווירה לא הטובה -ריינית כזאת שסובבת סביב עצה ולא מגיעה או מתקדמת לשום מקום. למקום של סיפוק ואושר פשוט.

מעמד הביניים יכול לשרוד רק בפריפריה שם הנדלן זול והחיים עממיים לצערי המרכז הפך להיות לעשירים שכירות 4 אלף שקל דירה מליון ומעלה זה מתחיל להיות איזורי יוקרה לעשירים העניים מזמן עפו הועפו החוצה וגם מעמד הביניים נדחק לאט ובטוח אז רוצו לפריפריה כדי שלפחות יהיה לכם קורת גג מה גם שמעמדה של הפריפריה יעלה עקב בואם של אנשי איכות ובעלי מודעות וכוח פוליטי שיתגבר בעקבות מסה קריטית שתשנה את מעמד הפריפריה העתיד בפריפריה

"הדרך הנכונה להתייחס לסוגיית מעמד הביניים בחברה הישראלית היא דרך בחינת סגנון החיים. לדבריו, "אדם שמשתייך למעמד הביניים הוא לא עני ולא עשיר, יש לו קורת גג יציבה והכנסה פחות או יותר יציבה..."....."יש עניין אחד שבו בהחלט התפתחה בעיה בשנים האחרונות בישראל והוא נושא הנדל"ן והמחסור בדירות."....."זה נכון שבמקביל חלה גם התערערות בביטחון התעסקותי"... הנה שאלת פסיכומטרי עבורך פרופ' יקר (מילולית...): אז אם דבר והיפוכו נכון אז מה נכון? סתם נקודה למחשבה....

לא ייתכן ששכבה אחת באוכלוסיה תשלם בלי סוף עבור כל מיני שכבות בעם שלא תורמות כמוה, למשל תלמידי ישיבות, מעודדים אנשים לא לעבוד ולקבל כסף חינם בעוד שחיילים משרתים בצבא 3 שנים ומקבלים קדחת, לא ייתכן שתקים חברה ותשלם מס 25% כשזה אמור לרדת ל-18% בלי קשר לגודל ההכנסה שלך, לא ייתכן שאנשים יחזיקו בדירות וישכירו אותם ולא ישלמו מס בעוד שממשיכים להטיל מס על הדלק, מעלים ארנונות, על מוצרים בסופר משלמים מאות אחוזים, איפה פיקוח? אז מר עוז אתה צריך לשנות את כותרת הכתבה כי המצב יתפוצץ פה בקרוב....

אכן נושא כאוב אשר ללא צל של ספק עלול לאיים על קיומנו, וגם אם לא - הוא גורם לייסורי מצפון לאלה מאיתנו שעדין יש להם מצפון. כן, אני מרויח מעל למינימום ואפילו מעל לממוצע, ואיני בא להטיף לאף אחד. החמדנות, לצערנו, היא חלק מהטבע האנושי - במיוחד כשרמת החיים עולה ומציעה פיתויים מפיתויים שונים. Fן, לכן קל כל כך לסגוד לאל הכסף, כי הוא מאפשר חיים נוחים (ותסלחו לי, אני כן מאושר בחיים). המפתח נעוץ בפער המעמדות שמגיע למימדים מפחידים ולא הגיוניים. בעבר עוד השכילו למצוא איזון חלקי בין סוציאליזם לקפיטליזם, ולדעתי אנחנו חייבים לחזור לקפיטליזם סוציאליסטי, ולא לקפיטליזם חזירי, אך לא נראה לי שממשלות ישראל מצליחות ללכת בכיוון זה. נכון, זה לא קל - תיראו את הקיבוצים המתפרקים, המצביעים בעד תוכניות הפרטה כי "נמאס להם לשרת פרזיטים שלא רוצים לעבוד", אז ברור שהפתרון אינן קל. טוב, המוח היהודי ידוע ביצירתיות שלו, אז נותר לקוות שמישהו יתעשת מהר ויפעל בצורה אנושית וחכמה כדי להחזיר אותנו למסילה.

מהו דפוק הולך בעולם זה העונש שלנו זה התיקון הקשה שאנו עוברים בגלגול זה חוסר אושר חוסר סיפוק רק רוע חמדנות ושאר רעלים שהגוף האנושי מוציא כול זה נקרא חוסר רוחניות עמוק היום אני במצב של כניסה חזקה לרוחניות סיפוק מלימודים קריאה ידע וכו' פחות ופחות בחומריות האל ישמור מצרות אלו

קפיטליזם כן, אבל עם יותר איזון ויותר שיוויון ממה שיש לנו היום

טול קורה עבה מאוד מבין עיניך פרופ' אלמוג . צא וברר כמה משתכר אסיסטנט או עוזר הוראה באקדמיה בישראל.אתה יכול לגשת לאגף משכורת......אם יסרבו שאל את האסיסטנטים. אני בעל תואר שני בן 32 נשוי ואב לשניים שייך לאותו מעמד העבדים והשפחות שעושה את רוב העבודה באוניברסיטה תמורת שכר עלוב. אתה אדוני,מרצה במקרה הטוב שש שעות בשבוע,פעם בחמש שנים אתה יוצא לשנת שבתון ובין לבין מדבר אימרות שפר ומחלק ציונים.מה עשית אתה בשביל שיויון ? אל תקשקש אודות מודל אמריקאי,שם אין שנת שבתון....... אני עבד חרוף יכול רק לחלום על קביעות. די,מספיק עם הצביעות.

עידוד חמדנות היא המטרה העיקרית של רוב הפרסום בימינו. וזה בהחלט עובד.

כל כך נכון כל כך עצוב. ממליצה לכולם ללמוד קצת בודהיזם* ולהבין איזה שטויות אנו עושים ובאיזה סרט רע אנו חיים. * בודהיזם כפילוסופיה/פסיכולוגיה ולא כדת - שלא יבהלו לי כל הדתיים

קוראים לזה תרבות קפיטליזם חזירי. לא הגיוני במאה ה 21 שכל אחד יגלה את זה בזמנו החופשי. מספיק שפעם אחת המדע יכיר בכך, המידע יהפוך לנחלת הכלל ונמשיך הלאה.

אני רוכש כבוד לפרופ', למרות שאני לא מכיר אותו ולא נכחתי בהרצאותיו מעולם. לעומת זאת הכתבה לוקה במספר מאפיינים חסרים. יכול להיות שדרך המדידה של הלמ"ס אינה נכונה / טובה, אך לא ראיתי הצעה לדרך מדידה חלופית שתהיה יותר הגיונית. לעומת זאת בהמשך הכתבה ניתנת הגדרה שאם שני בני הזוג עובדים הם כמעט תמיד ישתייכו למעמד הביניים, זוהי אינה הגדרה אמפירית ובטח שלא יכולה להיות חלק מהשערת מחקר. והחלק השלישי שאיני מסכים איתו הוא הנפנוף בשכירת דירה במקום לרכוש אותה, במדינה שמעודד רכישת דירות להשקעה ושחוזי השכירות הינם לשנה שנתיים בעלות חודשית של החזר משכנתא, אין היגיון או אפשרות לישכור דירה לטווח ארוך בשביל להשיג יציבות סביבתית שכולם רוצים בשביל גידול משפחה. לצערי אני יכול לסכם את הכתבה כפופוליסטית ולוקה בחסר. אולי הפרופסור יכתוב משהו בעצמו בשביל לכפר? חג שמח.

אין ספק שאין סוף לחמדנות ,והחמדנות גורמת לאדם לא להיות מאושר ,ופה הרבה אנשים מאבדים את המהות של החיים בגלל הרדיפה אחרי הממון.כתבה מעולה ,אהבתי אותה מאוד ,זאת בדיוק המחשבה ,וההבנה שלי ,ובלי עין רעה ,אני אדם מאושר בגלל שאני מבין את החיים בצורה שהכותב כתב.

כולם בארץ חמדנים ותמיד מסתכלים בדשא של השכן

מעמד הביניים הופך לעבד של רמת החיים שלו על חשבון איכות חייו.

כל מי שיש לו כבר כסף יגיד לך את זה.. תראו את רובין ס' שארמה. מספר לנו על נזיר שמכר את הפרארי שלו, אבל הוא עצמו לא ממש ממהר לתרום את כל הכסף שהוא הרוויח.. מעניין למה..

מי שטוען אחרת, משרת איזשהו אינטרס. במקרה הזה, פרופסור לסוציולוגיה שיושב טוב מאד כלכלית אבל חש itch לאיזה מאמר שמצדיק את קיומו ... לזוגות צעירים אין אפשרות היום לקנות דירה, דו"ח העוני מראה שיש גדילה מתמשכת במספר העניים והאוכלוסיות החלשות, הקשישים במדינה נזרקו לעוני ולחוסר כבוד, זה שבטלביזיה מראים בהתמדה את המאיון העליון ותוכניות בישול גורמה, ושאם אתה לא במדיה אתה לא קיים, זה חלק מבניית האשליה והסתרת המציאות האמיתית !!!!!

צריך להבין שלא מדובר בשנאה של עשיר בשל היותו כזה. כשמנכ"לים, סמנכלים וטייטלים למיניהם- מרוויחים שלא בצדק ובלי פרופורציה , פי 200 מכל עובד חברה שלהם ,עובד מן המניין.הם מעסיקים עובדים בשכר עלוב וגורפים לעצמם תגמולים ומניות.. זו המדיניות. לרפד את עצמם .הם השותפים הגדולים לפשע החברתי. וזה השוק הפרטי. בשוק הציבורי -זו צרה אחרת. שם יושבים פקידים ,בחוזי קביעות, בעלויות ותנאים ללא קשר למהות התפקיד. שנורר.והמדינה עוצמת עין.זה העיוות.

מעמד הבניניים זו שכבת האוכלוסייה שמספקת יציבות לקופת המדינה ולבטחונה. אותו מעמד שמשלם מס כחוק על הכנסותיו, הולך לצבא ומשרת במילואים עד גיל 40 פלוס. מעמד הביניים הוא הבסיס, היסוד לקיום המידנה. אינני יודע כיצד קובע הלמ"ס את נתוני העשירונים והאבטלה אך ידוע שהיקף ההכנסות הבילתי מדווחות במדינה הוא אדיר. בכדי שמעמד הביניים לא יקרוס (זה עלול להגיע בקרוב), המדינה חייבת למצא דרך לשים את ידה על ההכנסות הלא מדווחות, כך גם ניתן יהיה להפחית את הנטל על מעמד הביניים. יש גם לחזק את הקשר בין האזרח למדינה. אצלנו הקשר מתרופף (צבא או שרות לאומי לכולם: ערבים, חרדים, אומנים, ואחרים). "מה אני עושה בשביל המדינה?" זכויות מול חובות. נכון, בחברה החילונית לא נותרו ערכים מעבר לכסף, וזה אף פעם לא מספיק, כך שאין משמעות אמיתית לחיים. מעולם החלומות שלנו לא היו כ"כ רדודים וניתנים להשגה כ"כ בקלות: כסף. כבר לא צריך להיות כחם, מוכשר, תורם, מתנדב... רק כסף, וכל חלום בהישג יד!

כל הכבוד לעוז אלמוג , לא בפעם הראשונה קולע בול בניתוחיו המענינים בכל הקשור למצב החברה בישראל . לצערי גם הפעם שם את המצב העגום של מעמד הביניים השוקע "על השלחן" תוך ציון הבעיתיות . חסרה לי הצגת הפתרון , אם קיים בכלל , תוך פירוט התקווה שנכזבה על מנהיגות שלווה ואמינה תוך מיגור השחיתות הפושה הן בין העשירים המולטימיליונרים שהולכים ומשמינים על חשבון העובדים , ולא חשוב אם מעמד ביניים או מעמד תחתון , כמו גם עובדי ציבור והנהגה שהבושה נעלמה לגביהם . אם לא נחליף להנהגה שפויה , צנועה ויודעת להיכן להוביל את העם , כפי שעשו מקימי המדינה , אפסה תקווה והכשלון הטוטלי הוא רק ענין של זמן , וכנראה לא רב .

לי אגב, לא היה מושג

מעמד ביניים בקושי מסיים את החודש בגלל: - השכירות המטורפת שהממשלה לא פועלת לעצור. - 100% מס על רכבים, אז אנשים נוסעים בעגלות משנות ה-80 ומתים בתאונות דרכים או שורפים את כל החסכונות על רכבים חדשים. - מסים מטורפים על כל מה שאפשר רק לדמיין, החל מלחם ועד דלק. אז בבקשה ממך אקדמאי שמאלני יקר שלי, אל תבלבל לי את השכל. אני מרוויח 20,000 ברוטו, גר לבד ולא מצליח לחסוך יותר מ-2000 שקל בחודש.

נראה שיש מגיפה בארץ, שרי אריסון שהסבירה לנו על הרוח הפנימית בזמן שפיטרה 900 עובדים בזמן שהרויחה מיליארד שקל, לפני כמה ימים איזה "גאונה" מבנק הפועלים (שסתם חיפשה עבודה ופגשה ב"מקרה" את יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים בגיל 29! והיום בגיל 41 היא סופר בכירה...הפתעה גדולה) מסבירה למה אנחנו קטנוניים בנוגע לעמלות שהבנקים גונבים מאיתנו ועכשיו הפרופסור המכובד,עם קביעות ומשכורת מסביר למה אנחנו צריכים להסתפק בפת לחם. אז עם כל הכבוד, אתם שחיים עלחשבונינו, אתם הסיבה למצב. בא נראה את הפרופסור המכובד מוותר על משרתו לטובת שני פוסטדוקים צעירים. בא נראה אותו מוותר על קביעות וקם כל בוקר בחרדה שמנהל האוניברסיטה החדש יחליט להטיס אותו למקום אחר.... מי שמכם להטיף מוסר לאלה שנותנים את הנשמה כל יום בעבודה וקורעים תחת נטל מיסים וחובות? כל הכבוד לפרופסור על השגיו, אבל תסתפק ותתעסק אתה בשלך ואל תטיף לאחרים על דרך חייהם.

איך אפשר להיות מאושר כשאתה לא יכול לשכור דירה לבד ולעזוב את בית ההורים לא לדבר על לקנות דירה לכן גם אי אפשר לתכנן זוגיות כי אתה לא עצמאי אין מספיק כסף לפיתוח משפחה ועל ילדים בכלל אין מה לדבר אז איך אפשר להיות מאושר כשאתה מסתכל על השכר ולא מבין איך אפשר לבנות עם שכר כזה עתיד משפחתי ועוד עם ילדים אז כן כשמסתכלים על תמונת המציאות ועל כמה יקרים החיים אז באמת קשה פה להיות מאושר אלא אם כן אתה אדם חולמני ומנותק מהמציאות אז תוכל להיות מאושר אבל כשאתה ריאלי מאוד קשה לבנות פה חיים ואף אחד לא מדבר על חיי פאר החיים הכי בנאלים של בית בעל וילד הופכים לחיי יוקרה .....אם תשימו לב רוב המשפחות הצעירות בעלות דירה נתמכות בעזרה של הוריהם זה אפס עצמאות......ומי שאין לו הורים שיכולים לתמוך כלכלית בו או שגר איתם או שלא מתחתן ככה זה הולך......

אמנם לא צוינה בתגובה 13 הסיבה להדרדרות האינטלקטואלית-אמביציונית ולהתמרכזות סביב רעיון מטריאליסטי יחיד בתגובה 13, אך בתגובה 2 כבר הופיעה מיסקונספציה. איך הדרדרנו לחומרנות? נתחיל רגע עם התוצרים: חיי דת / קהילה וכל הערכים שמלווים אותם התמוגגו לתוך דפי ההיסטוריה במהלך המאה ה-20. הדבר מתבטא בהרס התא המשפחתי הקלאסי, שהפך למיושן וחסר טעם, אף על פי שהיו לו יתרונות עצומים בכל מה שקשור לחיי קהילה. זה נמשך עם העובדה שאין אידיאלים או ערכים שמאחדים קהילות (עם כל הסלידה מהיהדות או הנצרות והבוז שרוחשים מערביים וחילונים לדת, אין שני לה בכל מה שקשור לאחדות קהילתית), כמו אלוהים או סדר קדוש כלשהו (אריסטוקרטיה למשל). איך הגענו למצב הזה? מה שקרה זה המהפכה הצרפתית ב1789 והקפיטליזם יחדיו. עד המהפכה הצרפתית, בני אדם חיו תחת שלטונות אוטוקרטיים או אריסטוקרטיים, וכשהם חיו בדמוקרטיות - הן לא התמקדו בחופש של הפרט, הן התמקדו בחובה של הפרט לשרת את החברה. המילה liberi ביוונית פירושה "ילד". בתור "ילד" של הפוליס ביוון, זכית ליכולת או החירות (liberty) לשרת את הפוליס שלך. החירות הזו היא חובתך. גם קפיטליזם וגם המהפכות הנאורות - הם תוצר של תפיסה ליברלית. המהפכה הצרפתית שאפה לתת חירות וזכויות לכל בני האדם, מתוך ההנחה שכל בני האדם שווים - תוך כדי קידום רציונליזם וחילונות. הקפיטליזם מאפשר לכל בני האדם לשאוף לאידיאל הכסף ולהגשים את מטרותיהם הפיננסיות - והופך את כולם לצרכנים פראיים. אציין כי מה שאפשר את התפתחותן של הדמוקרטיות הליברליות-קפיטליסטיות, היה, בין השאר המהפכה התעשייתית והאימפריאליזם. בסופו של דבר, הגענו למצב בו אנחנו חיים בחברה חילונית (כלומר, חברה ללא אידיאלים 'אבסולוטיים' או אידיאלים מאחדים'), אטומית ופלסטית. בחברה שכזו, כל מה שאנחנו יכולים לשאוף אליו זה כסף. הצלחתנו נמדדת עפ"י כסף או קניין (מדדים סוציו אקונומיים כמו GPD, HDI וכו') וסטטוס חברתי. המונים יש יכולת ואוטונומיה לקבוע מה הם רוצים, בזכות התפיסה הליברלית המקדשת את הפרט. הזהות המערבית עצמה מגובשת סביב אידיאלים חומרניים. כתוצאה מכך, מה שפיתחנו זה סוג ציני, חומרי, חמדן, חסר ערכים או כיוון של בני אדם, תרבות של בינוניות (זה המקסימום שדמוקרטיה ליברלית יכולה להגיע אליו בהיבט הסוציולוגי-תרבותי). היות שזה כל מה שיש להמוני המערב לשאוף אליו - וזה כל מה שהם יכולים להבין (כסף וקניין) - אין פלא אפוא שאנחנו משמידים את כדור הארץ. מבחינה סוציולוגית, פיתחנו בעיות זהות חמורות. אנחנו אינדיבידואלים (אטומים) השואפים לדיות עצמית, דרך חתירה להשגת ממון. יש לנו חברה קוסמופוליטית וגלובלית. כחלק מהעניין, אנחנו מאמצים רב-תרבותיות ומהללים אותה ("אין הבדלים בין תרבויות או בין בני אדם, כולנו שווים") - ואילו זהות אתנית - הופכת למשהו בזוי ומגעיל. למעשה, הליברליזם שגורם לאנשים במערב להתמוגג ולהסתנוור ממאור הנאורות, גורם לתוצאות הפוכות ממה שהוא מנסה להשיג. בני אדם אינם מאוחדים, הם איבדו את הזהות הקולקטיבית ואימצו זהות מנוכרת ופרטית, הם חיים בחברה בינונית (קראו את מסתו של מיל, "על החירות") שלא יכולה לשאוף ליותר מהבינוניות הזו (בני אדם לא שווים, ורוב בני האדם הם אנשים בינוניים שלא מסוגלים לחשוב שלא בצורה לינארית וחד מימדית, אבל הם מרכיבים את הדמוקרטיה), חברה חסרת רוח, פלסטית וריקנית. הפתרון, שאולי קשה לקבלו, הוא פשוט להיפתר מהליברליזם ולאמץ מודל חדש-ישן של שמרנות. http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=583896

אני וזוגתי עובדים קשה הרבה שעות שכר טוב אבל התשלומים גומרים אותנו את הגב שלנו משכנתא גנים לשני ילדים פשוט בטירוף אנו כל חודש עם מינוס ותאמין לי זה מכביד ומקשה על החיים זו לא תאוות בצע ורצון להיות מליונרים זה בא ממקום של כובד המשקל הזה בארץ. יש לי אח בארצות הברית שרק הוא עובד וזוגתו בבית עם הילדים והם חיים יותר טוב מאתנו מרשים לעצמם לצאת לחופשות..........יש לי אחות באנגליה שרק בעלה עובד ואנגליה נחשבת יקרה למחייה [לונדון] והם חיים טוב מרשים לעצמם לצאת לחופשות אז על תדבר איתי על תאוות בצע תבין שזה לגמור את החודש בלי מסעדות הצגות סרטים בילוים רק לממש את צורכי המשפחה שלנו שהיא עם 4 ילדים זה לעבוד ולעבוד...ומס הכנסה קורע לנו את הצורה ...........קשה כאן וזה לא נאמר ממקום קפיטליסטי אלה מהחיים חג שמח רוני

גדלתי בשנות ה-70 לשני הורים עובדים (עבודי מדינה)\ רמתהחיים שלנו הית הנמוכה ביותר, לא יכולנו להרשות לעצינו את רב הדברים שלא לדבר על חופשות משפחתיות ואוכל בסיסי ביותר ללא פעילויות נוספות הכל היה מינילי וחיינו בצימצום, היום המצב השתפר לאין ערוך מה עוד שהחיים התייקרו מאוד, אנשים משלים עצמם בנוסטלגיות , חיי מעמד הבינייםן בישראל היום מצויינים לעומת מה שהיה, הייתי שם אני יודעתי

הארץ שלנו מידרדרת לנו מול העניים ואף אחד לא פוצה פה.. אנחנו אלופיי עולם בלנתח להעריך מצב ולהיות צודקים.. אך בעיקר אנחנו האזרחים" פחדנים" פעם אחת ולו פעם אחת עשינו משהו לאור השחיתות שמשתוללת לנו מול העניים.. יעלה על הדעת שאנשים במגזרים ציבוריים ירויחו בחודש מה שפועל ירוויח כל החיים.. למישהו אכפת ממישהו......קדחת איש איש לכיסו.. במצב כזה הכל פתוח.. חמדנות - שחיתות - העלמת מיסים- רק רק לדפוק את הסיסטם לטובת הכיס הפרטי שלך .. וגם אם זה אומר ע"ח הכל זה בסדר.. לזה קוראים חורבן... הסרט הרע עוד לפנינו .... זה מצחיק אחת לשנה נזכרים באחד מערוציי הטלוויזיה לראיין את הפנתרים השחורים.. כולם קשישים עם זעם בעניים המומים למה אף אחד לא מתעורר... למה? שאלת מיליון הדולר...חג שמח ובשורות טובות

אבל כמה כבודו מרוויח לחודש? האם כבודו בעשירון העליון או במאיון העליון ומשם הוא מטיף לדלת העם על חמדנות?

תהליך הפיכת החומרנות לעיקר בחיי האנשים הוא תהליך גלובלי חוצה גבולות ואין בו שום יחודיות לישראל. האמרה " אין שמח אלא השמח בחלקו" נכונה היום כפי שהיתה נכונה תמיד. ברמה החומרית, אין ספק שרמת החיים היום עולה לאין שיעור על מה שהיה בכל תקופה שהיא בעבר, אולם מבחינה רוחנית, ומבחינת המטרות המשותפות והאישיות, יש התדרדרות מתמדת. את הצעירים של היום לא מעניין דבר מעבר לגירוי המיידי שמספק המחשב, או הטלוויזיה. גדל היום דור עצום של אנשים שאינם יודעים דבר על העולם האמיתי ועל בעיותיו וזה גם לא מעניין אותם. להורינו היו אידיאלים ומטרות בחיים כמו להקים מדינה, או חברה צודקת יותר. ילדינו, אם יודעים בכלל מה הם רוצים מסתפקים בעושר חומרי וסיפוקים מיידים. בעולם מזדהם שאוצרות הטבע שלו הולכים ומתלדלים, אף אחד לא מרים באמת את הכפפה של הצורך להבטיח את החיים גם לדורות הבאים. רוב הפעילות שעיניינה שמירה על כדור הארץ הינה דיבורים פופוליסטים, וטיפה בים. החומרנות שולטת ומתגברת ומביאה להרס. חוסר השקט שעובר כיום בעולם נובע בחלקו מהתחושה של האנשים שמשהו כאן לא בסדר, אבל מזה ועד פעולה נמרצת לשינוי המצב, המרחק עוד רב. אסונות בסגנון הצונמי ביפאן, ופגעי מזג האוויר נוסח ההוריקן קטרינה, מראים לנו שהטכנולוגיה והקידמה לא מספיקים לפתור את כל הבעיות , והון עתק נמחק ברגע. הרצון לשפר את "רמת חיינו" עכשיו, בכל רגע נתון, להגדיל עושר חומרי בכל רגע נתון, לא מביא לנו מזור אלא להיפך. רק הכנסת גורם העתיד לטווח של עשרים עד חמישים שנה, למשוואות הכלכליות שלנו, יתחיל להביא את השינוי, שבסופו של דבר, יציב לנו יעדים אמיתיים כקבוצה, או כקהילה, ויתן לנו מחדש את "איכות החיים", במידה רבה על חשבון "רמת החיים".

כל מה שקורה זה טוב מאוד וכנראה שיהיה יותר גרוע אבל רק ככה כנראה שאנחנו מבינים השינוי יהיה חייב לבוא מהעם שנקעה נפשו מהמצב אין מה לחכות לפוליטיקאים או "לקברניטי המדינה" כנראה שרק מתוך החושך הקושי נוכל לראות שינוי חג שמח לכולם

גם מיליונר זה עדיין לא נחשב עשיר, מכיוון שרק בשביל לקנות דירה משלך צריך מיליון ש"ח. על מנת להיות עשיר באמת צריך להיות מולטי-מיליונר ושהכסף יעבוד בשבילך. או כמו שטוען רוברט קיוסאקי, מחבר הספר 'אבא עשיר, אבא עני', שברגע שאתה לא צריך לעבוד יותר בכלל, ואתה יכול להתקיים מההון ומהנכסים שצברת, אז אתה נחשב עשיר.

אבל מסכים שזה לא קשור להנאה או לנחת. מהבחינה הזו אין ספק שלפני 20 שנה אנשים היו רגועים יותר ופחות מתוחים, השלימו יותר עם מצבם (שהיה סביר בד"כ) ונהנו ממה שיש. כמובן שלא היו אז רקטות, פיגועים, אלימות נוער, משפחות פשע, או סלולאריים.

אני אומר, בכייף שיהיה להם, ולבריאות. לגבי מסקנתך שמי ששונא הצלחה, איך יצליח, כמובן שגם עם זה איני מסכים, מפני שגם אם נניח שהעני שונא את העשיר ולכן אולי גם שונא את הצלחתו של העשיר, עדיין העני ישמח מאוד בהצלחתו של עצמו!, ולכן הוא אינו שונא הצלחה, אלא אולי רק את הצלחתו של האחר כאילו על חשבונו. אני בכל אופן, לא מסכים לאמיתה הזו שעני שונא עשיר... חג שמח לכל עם ישראל והצלחות רבות לכולם :-).

האם מדובר על יקום מקביל? רמת חיים הגבוהה לכאורה - מקורה בהשוואה לתחילת שנות התשעים. אם משווים את היכולת להגיע לצרכים הבסיסיים, הרי שהנתונים שונים. אינטרנט, בגדים של מותגים ונסיעה לחו"ל, אינם מעידים על רמת חיים גבוה. הגישה לצרכים בסיסיים במאמץ סביר צריכה להיות קנה המידה. ההגדרה שהפרופ' נותן מעידה על אידיאולוגיה ניאו-ליברלית. היא גם מעידה על ניתוק בין האליטות לעם.

כמו תמיד מצליח פרופ' אלמוג לתמלל את מה שאני חושבת ומרגישה. צריך היה רק לשוטט בחנויות ערב החג כדי להבין כמה הוא צודק

העניים רוצים להיות עשירים, אבל שונאים את העשירים. מי ששונא הצלחה, אייך יצליח ?

לקרא את פרופ' עוז, זה להכיר ולהבין לעיתים את "ארץ ישראל היפה", והרבה פעמים גם את הפגמים שעוז חושף אותם באזמל המנתחים החד שלו. בדרך כלל ההרגשה היא שהמילים באים מפי הקורא שעוז אלמוג מדבר משמש כפה לו.

להגיד רק מה דפוק במצבינו מבלי להציב בפניך פיתרון זו גם אחת מהדרכים לפגוע באושר.

המרצה הכי מעניין באוניברסיטה. בדוק!

ואת המחלה הזאת ייבא אלינו ביבי. בעשורים הראשונים להקמת המדינה הוקמו מפעלים מפוארים: חברת החשמל, צים, נמלי ישראל, בזק ועוד. בשנים הללו שלטה בכיפה התפיסה הגרמנית הסוציאל-דמוקרטית שקבעה חלוקה הוגנת כעיקרון על. השיטה הקפיטליסטית הקורסת של ארה"ב היא אותה השיטה שיוצרת פערים אדירים. נכון, יש יותר מיליונרים בני 40 בישראל, אבל יש גם הרבה יותר בני 40 שמרוויחים שכר מינימום וקורסים תחת הנטל הכלכלי. המדינה מכרה מפעלים מצליחים שהעסיקו עובדים רבים בגלל שפחדה להכנס לתהליכי התייעלות וכך נתנה מתנות למי שכבר יש לו. המדינה יצרה את הטייקונים ששולטים היום במשק. ואיך מונעים מהציבור הרחב להתמרמר? מוכרים לו זבל סיני זול, מעוורים אותו בצרכנות, מטשטשים את מוחו באמצעות טלוויזיה מסחרית, שעשועונים נושאי פרסים וריאליטי.