ככל שתטפסי גבוה ככה התהום תעמיק רק אל תסתכלי למטה אף פעם ואם הסתכלת למטה ונפלת עד התחתית אל תסתכלי אחורה בזעם אומרים שזה כל העניין מירושלים עד קצה העולם אומרים את זה היום אמרו את זה מזמן אם משהו גדול עלייך התרחקי והוא יקטן ככל שתבקשי לשכוח ככה יהיו לך סתרים רק אל תסתכלי פנימה אך פעם ואם הישרת מבט וגילית את כל השקרים אל תמרחי בחיוך את הזעם אומרים שהאמת טובה לגעת בחייך אומרים שהאמת קרובה לשביל שלרגלייך אם לב שבא מולך מחייך אלייך ככל שתוסיפי לשמוע ככה ירעמו הקולות רק אל תתלונני על הרעש אף פעם ככל שתאבדי את הדעת ככה ישתלטו הדעות רק אל תשתתקתי בזעם אומרים שזו אומנות להשתחרר מהעבדות אומרים שזו אומנות להבין את המשמעות וברגע אחד שתפסת עשית טעות

מי דבר על אושר? מדברים על להתפרנס בכבוד על הזכות שלא יבזזו אותנו

אני עובד בהייטק ואני מכיר הרבה גברים וגם מספר נשים שכאשר מגיעה השעה 17:00 ואני שואל למה אתם עוד פה, התשובה של כולם היא עדיף להישאר עוד קצת במשרד מאשר לחזור הביתה למשימות, לילדים, למקלחות, להכנה של ארוחת הערב, לשעה בגינה עם הילדים אז הם מעדיפים שהבעל או האישה ישלימו את המשימות ואז הם יחזרו כאשר הכל מוכן רק נשיקה לילד לפני השינה, מקלחת ורביצה מול הטלווזיה.

אני במקרה זה שכן ידע לשאול, וגם לענות: כדי להסתיר את העובדה שמדינת ישראל היא מדינת עולם שלישי (ללא מעמד ביניים, רק חזירונים ועניים). אז מפזרים המון מיסוך עשן. אז אני חוזר ואומר: צריך לקרוא לכלב בשמו - ישראל היא מדינת עולם שלישי! קודם נדע היכן אנו חיים, אחרי כן נפתח את הפה. זה הסדר הנכון.

אם במהלך היום אנשים לא יהיו בפייסבוק , אלה יתנו 80% מעצמם לפחות לעבודה , וינסו לחשוב טיפה יצירתי , אז הם יתקדמו ולא משנה באיזה תפקיד . לגבי לסיים בשעה 17:00 זה לא פשוט אבל אם לא מבזבזים זמן על שטויות במשך היום (גם ישיבות מיותרות נחשבות) זה אפשרי. ובכנות צריך לזכור שבבית העבודה לא פחות קשה ולפעמים יותר פשוט להשאר עוד קצת בעבודה שבת הזוג תארגן את הילדים ולחזור ל"זמן איכות" קצר עם הילדים.

שנינו עובדים במוסדות פיננסים ומסיימים לעבוד בארבע למעט מקרים חריגים, מרוויחים יחד באזור 15-16 אלף לחודש ויש לנו ילדה ומסתדרים יפה מאוד בלי מינוס. ולא חיים בדוחק הלחטנו לוותר על המירוץ המטורף לקניית דירה וגרים בשכירות במרכז. את הכסף שצברנו שמנו באפיקים סולידיים עם תשואה נאה. קל לנו יותר כי הרכב שלנו הוא מהעבודה שלי , ולמדנו להנות מהחיים, כמובן שיכלנו לעבוד יותר שעות ולהרוויח יותר וכמובן להתקדם לתפקידים בכירים יותר בעבודה והחלטנו לוותר על זה למען עצמנו ולחיות חיים איכותיים יותר עם זמן ללכת לחדר כושר פעמיים בשבוע לפחות, לבלות עם הילדה בפארק ופשוט להנות... אני מסתכל על חברים שלנו שמוכנים ךשעבד אץ עצמם ועובדים כול יום 10 ו-12 שעות ופשוט מרחם עליהם. אז נכון מרוייחים יותר מאיתנו והבית שלהם אבל אין להם זמן להנות מכול זה והם פשוט חיים מסופ"ש לסופ"ש וגם אז הם עסוקים בכול הסידורים שאין להם זמן במהלך השבוע. ולסיכום תורידו בשעות ותתחילו לחיות זה שום תפקיד או משכורת שווווווה את זה.

מה עם להסתפק במועט? במה שיש? האם זה בלתי אפשרי בתקופת השפע של היום?

איך אפשר להכניס לאותו משפט רופאים, עובדים סוציאלים ועובדי נמלים? רופא שעובד בבית חולים עובד שעות ארוכות (מה שעות, לפעמים יממות ארוכות)ממה שבסטיונר בשוק או אפילו איש הייטק מדמיין שהוא יכול לעבוד. (גם אתה מן הסתם) . עובדים סוציאלים עובדים שעות בריצה בלתי פוסקת בדאגה לאחר וזוכים לשכר מגוחך עבור מאמציהם. גם אלה וגם אלה משלמים ארנונה ומיסים וגם אלה וגם אלה צריכים להלחם על עבודתם, לשרוד בעבודתם כי היא כלכך קשה ושוחקת ולא תמיד מתגמלת. עובדי נמלים, הם פשוט מוקד כח שפוחדים להתעסק איתו.ההצגה כאילו המגזר הפרטי ממן לבדו את המגזר הציבורי, היא פשוט מגעילה. אנשים שעובדים במגזר הציבורי, משלמים את אותם תשלומים, חרדים לעבודתם ותתפלא מפרנסים את עצמם. מה גם, שרבים במגזר הציבורי, מקבלים שכר מגוחך, שלו היו עוברים למגזר הפרטי היו מרוויחים הרבה יותר. קל להיטפל למגזר הציבורי ולהתעלם ממשכורות עתק במגזר הפרטי.

מהמגזר הציבורי נבהלים מרעיון העבודה עד חמש...

לא יעזור כלום - מישהו, בסופו של יום, צריך להרויח את הכסף שמפרנס את קציני ונגדי הקבע, את הפנסיות שלהם, את הרופאים, את העובדים הסוציאליים, את השוטרים, את הסוהרים, את השופטים והפרקליטים, ואפילו את עובדי רשות הרכבות והנמלים. מישהו צריך גם לשלם מיסים יקרים על מים שיהיה בזול לחקלאים, ומישהו צריך לשלם ארנונה על כל מטר ולקנס על כל בניה של פרגולה כדי שבעלי הקרקעות (מושבים וקיבוצים) יוכלו להמשיך לבנות מרכזי קניות, צימרים ושאר עסקים ולהרויח מהם. זה מה שמשותף לאיש ההייטק הבכיר, לבעל הדוכן בשוק הכרמל, לבחורה שפתחה מספרה שכונתית, לארכיטקט שיש לו משרד, ואפילו לעו"ד הפלילי - הם צריכים יום יום ושעה שעה להלחם על העבודה שלהם - להרויח את הכסף שלהם בעולם בו כל הזמן יש עוד ועוד אלטרנטיבות. כי מהכסף שהם ירויחו חיים כל המגזר הציבורי הגדול והמדושן שלנו. ויש עוד דבר שמשותף להם - אין להם שום לובי, ואף פוליטיקאי לא סופר אותם - אין להם הסתדרות, אין להם חבר, אין להם קצינים במיל שיודעים עם מי לדבר, אין להם לובי בעיתונות- הם סתם אספסוף במדינה הזו, האספסוף שמפרנס את כל השאר.

כל עוד זה הסטנדרט, לא ניתן לעבוד עד 17:00 ולהתקדם בקריירה

ושוחקים את העובדים24/7 בעיקר שרות לקוחות ותמיכה...

הדיכאון של רוב האוכלוסיה לא נובע מפינוק ומשובע כמו שהרבה אנשים חושבים, אלא נובע ממצוקה אמיתית, פחד לא לשרוד. היום כשאנשים חיים שנים ארוכות, הם צריכים להספיק לקנות דירה ולסיים את המשכנתא עד גיל 50, שהרי אחרי זה הם לא ימצאו עבודה, ותוך כדי זה גם לחסוך לפנסיה הארוכה. בגלל תרבות הפיטורין חלק גדול מהחסכונות (אם ישנם) נשרפים בתקופת "בין העבודות" כך שעד הפנסיה לא נשאר כלום. לא פלא שאני רואה יותר ויותר פנסיונרים שנראים שייכים למעמד הבינוני מחטטים בפחים. עצוב.

כמו לזכות בלוטו. מצפים ממך להיות מולטי טלנט. משהו מדהים, ויוצא דופן (כי יש מהנדסים כמו זבל, עם דגש על מהנדסי חומרה). מישהו שנכנס לחדר וההילה שלו מאירה את הכל. מישהו שיש לו כריזמה לפחות כמו לאובמה. מישהו שכל דבר בו הוא נוגע הופך זהב. בקיצור, 99% מחסרי הנסיון שלא השכילו למצוא עבדוה - תקועים בחוץ (אלא אם יש לכם קשרים).

the better is the enemy of the good מה עדיף? אין ברירה, צריך לחיות ב-2 העולמות במקביל 1) לנסות לשפר ולהשתפר כל הזמן 2) ליהנות ממה שיש לנו כי במקום הראשון, יש רק סבל - אך הוא מוביל לשיפור המקום השני הוא האושר - אך הוא מוביל לקפיאה על השמרים חג שמח

התסכול שמולידה הנוודות המודרנית חזרה לבית ההורים - מ ס ו כ נ ת !

ישנה בעיה...יחד עם זאת ישנה גם עשייה. 'אל תהיה שמח בחלקך' = המנוע שמקדם את המדינה הכלכלה והפנאי.